שחר, עיוור מלידה, סיים את המרוץ בין 100 הראשונים
בין עשרת אלפים הרצים אמש במרוץ הלילה של נייקי, פילס את דרכו אל קו הסיים גם שחר תמיר, עיוור מלידה, שרץ מרתונים וגומע תריאטלונים רק בגלל שהוא רוצה "לשרוף אנרגיה כמו כל בן אדם אחר". אוהד קינר התלווה אליו במרוץ
סיסמה זו, אשר ככל הנראה נבראה במוחו של קופירייטר מוכשר שנייקי מפרנסת, יכלה להישאר עוד סיסמת שווק נבובה, ריקה מתוכן ממשי, אלמלא רצים כמו שחר תמיר, אשר כמו רבים השתתף במרוץ, אך בניגוד לעשרת אלפים רצים אחרים, לא זכה לראות אף חלק ממנו.
שחר תמיר (33), טכנאי בגלי-צה"ל, ספורטאי מוכשר - הוא שוחה, רץ, רוכב על אופניים, משתתף בטריאתלונים ובעברו גם הקדיש זמן לאימוני ג'ודו. את המרוץ אמש הוא סיים בתוצאה טובה של פחות מ-53 דקות, כל זאת תוך התגברות על מגבלה קשה מאוד שחר, עיוור מלידה.
המטרה - לונדון 2012. שחר תמיר (צילום: אוהד קינר)
קשה לדמיין את התחושה, הרי רובנו מתקשים לבצע אפילו כמה צעדים או פעולות בסיסיות בחושך מוחלט, חלקנו אפילו חווים חרדה מצעד אחד או שניים בעלטה וממהרים לחפש את מתג האור. עכשיו נסו לדמיין יותר מכמה צעדים, נסו לדמיין עשרת אלפים מטרים של ריצה אל הלא נודע כשכל מה שמכוון אותך הם נחישות, כוח רצון ורצועת בד אלסטי המחוברת למלווה על מפרק היד.
את ההשראה אומר שחר, הוא שואב מלאנס ארמסטרונג רוכב האופניים הטוב בכל הזמנים שהצליח לנצח במרוצים הרבים וגם לנצח את המחלה שלו (סרטן האשכים).
"התחלתי כבר בגיל 16 עם הספורט, בהתחלה שיחקתי כדור שער, שזה ספורט מיוחד לעיוורים, אבל מהר מאוד המשכתי לענפים נוספים. המטרה הייתה לשרוף אנרגיה כמו כל בן אדם אחר. רצתי בחצי מרתון עין גדי, צלחתי את הכנרת שלוש פעמים, השתתפתי במרוץ הזה גם בשנה שעברה וגם ברוכב ישראל (מסע רכיבה על אופניים ממטולה לאילת)".
באותו מסע אופניים נוצר הקשר בין שחר לחזי רול, מתנדב בעמותת אתגרים, המשלבת נכים בספורט. הקשר שהוביל בתחילה לאימונים משותפים, גם הוביל את שחר לעבר הטריאתלון ומרוצי חצי המרתון.
תל-אביב נשטפת באדום (צילום: אוהד קינר)
"כשנפגשנו ב'רוכב ישראל' פגשתי בחור שאמנם אינו רואה אבל בהחלט אינו עיוור", מספר חזי רול, "הוא רוכב, שוחה מצוין ורץ. הוא עושה הכול ואין לו שום בעיה, כל מה שהוא צריך זה כיוון".
בחום ובלחות נוראים נפתח המרוץ עצמו, ההזנקות הוציאו לדרך את הרצים בנחשול אדום ששטף את הרחובות המובילים אל עבר הספורטק בגני יהושוע.
שחר ויוסי אמודאי, המלווה שלו במרוץ, זינקו בידיים הצמודות ברצועת הבד בתקווה לשבור את שיאו האישי של שחר העומד על חמישים ושתיים וחצי דקות.
הריצה בתיאום אולי אינה נראית מסובכת לצופה המזדמן אך היא דורשת תיאום רב בין הרצים. "אחרי שהתרגלנו אחד לקצב של השני והגענו לסנכרון זה נהיה קל", מתאר אמודאי, "לפי התקנות הבינלאומיות אסור לי כמלווה לעבור את שחר ובעצם הוא זה שקובע את הקצב, במקרה של שחר הוא קובע קצב מהיר מאוד".
החיבור שמסייע לשחר לרוץ מבלי לראות (צילום: אוהד קינר)
"הריצה עם יוסי היא טובה. הכרנו דרך האימונים שלי בפארק. כיף לרוץ איתו וגם לנהל שיחת גברים", אומר שחר בחיוך.
אל משפך הסיום בספורטק הגיעו עשיריית הרצים הראשונים רטובים מזיעה כעבור מחצית השעה לערך מרגע הזינוק, ביניהם רצים מוכרים רבים כאסף בימרו ונילי אברמסקי. לא הרחק מאחוריהם ובין המאה הראשונים הגיעו גם שחר ויוסי אל קו הגמר נוטפים מזיעה אך מאושרים. במרוץ הזה לא מקבלים פרסים, אבל חוזרים הביתה עם מדליה וחולצה המעידות על ההישג.
שחר מרוצה לסיים את המרוץ בתוצאה טובה אך לא מסתפק בזאת ומסכם: "היה קשה כי התחלנו במקצה הלא נכון והיינו צריכים לפנות אנשים מהדרך, אך המטרה היא כרגע לונדון 2012 והטריאתלון האולימפי, ולכן אנחנו מסתכלים על התוצאות של אלו שנסעו לבייג'ינג ומשווים את עצמנו אליהם, הפנים תמיד קדימה".
לפנייה לכתב/ת 
