לא מגיע לילדים שלכם קצת אווירת חג?

"אנחנו נוסעים לשלושה שבועות ומפסידים רק 5 ימי עבודה", "השנה החגים נפלו מעולה - כל אוקטובר הוא חופש", "סוכות? אנחנו לא כאן".

החגים וערבי החג פרושים השנה בימי אמצע השבוע ורבים מרגישים שמצווה לנצל את המצב ולהעביר את החופשה המשפחתית השנתית לסתיו. מזג האוויר נוח יותר, אתרי התיירות צפופים ויקרים פחות ובכלל, אם אפשר להרוויח 3 שבועות במחיר של חמישה ימים, אז למה לוותר על הדיל ולצאת פריירים?

התחלות חדשות

בראש השנה יש לנו הזדמנות לאכול תפוח בדבש, עוגת דבש (אם אוהבים) מרק ולפתן, שלא אוכלים בכל יום. בראש השנה אפשר לקוות שכבר לא יהיה כל כך חם לצאת לטיול ולראות חצבים פורחים.

בראש השנה אפשר לשמוע שופר בבית הכנסת. אפשר להיפרד מהשנה שעברה ולהתכונן לשנה החדשה. לחשוב איך אנחנו מדמיינים אותה, ממה אנחנו חוששים, למה אנחנו מקווים, במה אנחנו יכולים לעזור אחד לשני. מה אנחנו משליכים למים בתקווה להיפטר ממנו לתמיד? יש לנו הזדמנות לחשוב על "תכלה שנה וקללותיה. תחל שנה וברכותיה"? איך אנחנו מבינים את זה? מאיפה מגיעות הקללות של השנה החדשה והאם באמת אפשר להתחיל מחדש ולהשתנות. הרי ידוע ש"אני תמיד נשאר אני"?

בעצם, שנת הלימודים כבר התחילה ואם לא הספקנו, יש לנו הזדמנות לסדר את המגרות, לעטוף את הספרים ולהבטיח לעצמנו שהפעם באמת נשמור את המחברות נקיות ומסודרות כל השנה. על פי המסורת "בתשרי נברא העולם" אנחנו כיהודים חוגגים יום הולדת לעולם כולו. יש לנו הזדמנות לחשוב על יום ההולדת המיוחד הזה.

בראש השנה אנחנו יכולים לשיר בבית סביב השולחן או במכונית בדרך את השירים שמגיעים כל שנה הביתה מהגן ומבית הספר "שנה טובה לדוד גיבור" "בתשרי נתן הדקל", "בשנה הבאה נשב על המרפסת". אנחנו יכולים להשקיע בכתיבת ויצור כרטיסי ברכה אחרונים. לפגוש משפחה וחברים, לברך ולהתברך ב"שנה טובה".

ימים של תשובה

בעשרת ימי תשובה בין ראש השנה ויום כיפור, האווירה המיוחדת מחלחלת. "עבירות שבין אדם למקום - יום הכיפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחברו - אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו". במישור המשפחתי והאישי, אפשר לחשוב על סליחה ועל חרטה. האם אנחנו יודעים לסלוח, האם אנחנו יכולים להמשיך הלאה ולהשאיר דברים מאחור, האם אנחנו יכולים לחשוב על המעשים של עצמנו ולקחת עליהם אחריות?

בערב יום כיפור יש לנו הזדמנות לאכול ארוחה מפסקת, להדליק נר נשמה וזאת הזדמנות לספר על אלו שלזכרם הדלקנו את הנרות. הילדים רוכבים על אופניים ופוגשים חברים וההורים אומרים שאיזה כיף שיום אחד בשנה אין מכוניות. צמים או לא צמים ומדברים על זה. הולכים לבית הכנסת להתפלל ומרגישים חלק מהציבור ומהעם, מריחים את הריח החריף של הגויאבות (בעיקר אם צמים).

אם הילדים הקוראים מצטרפים לבית הכנסת במהלך היום הארוך, מתכוננים למבול של שאלות: למה מתפללים, אל מי מתפללים, במה אנחנו מאמינים, האם תפילות מתגשמות, למה המילים כל כך קשות? לקראת סוף היום וסוף הצום מתפללים בבתי הכנסת את תפילת הנעילה שהיא חוויה רוחנית של יחד ממלא ומרומם ואחריה, הולכים הביתה ומודים לאלוהים על הקפה.

בונים סוכה

אחרי יום כיפור מתחילים לבנות את הסוכה. אוספים שמיכות וקרשים, ענפים וכפות תמרים שהעירייה מחלקת לסכך. אפשר להכין קישוטים מעיתונים צבעוניים, לזמזם את "שלומית בונה סוכה", לבקר בשוק ארבעת המינים בקרבת מקום המגורים, לבחון לולבים ולהריח אתרוגים, לתלות בסוכה את כרטיסי הברכה שקיבלנו בראש השנה, ציורים ויצירות אומנות של בני המשפחה.

אפשר ללמוד על ה"אושפיזין" המסורתיים ואפשר להכין רשימה של שבע "אושפיזינות" וללמוד שעור קטן ביהדות ומגדר, לספר את המשל הידוע על ארבעת המינים שנמשלו לישראל ולחשוב יחד על שותפות וערבות הדדית בכל המעגלים בחיינו. אפשר לבנות סוכה משותפת עם השכנים ולהכין תכנית אומנותית או קולינארית משותפת.

המתבגרים יכולים להזמין את החברים שלהם לסוכה (וכמובן שגם שיחות על חשבון נפש, שאלות תאולוגיות על תפילה, תקוות וחששות מהשנה החדשה, מתאימות גם להם).

שמחת תורה

בשמחת תורה אפשר לרקוד עם ספר התורה, לשיר "אין אדיר כאדני", להכין או לקנות דגל, להתפלל מכל הלב לגשם שירד השנה בשביל החקלאים ובשביל הכנרת, בשבילנו ובשביל השכנים שלנו, בשביל הנשמה, השלוליות והמגפיים.

במקומות ובזמנים אחרים היו פנאטים של דת אחת מנתצים מבנים ויצירות אומנות של דת או תרבות שונה משלהם. היום כבר לא מדובר באלימות. דבר לא נכפה עלינו. הפנמנו בקלות את מערכת האמונות והדעות שהכוחות המסחריים משווקים לנו השכם והערב, אנחנו משתפים פעולה ברצון עם הרס התרבות שלנו - בישיבה נינוחה מול המסך, בשיטוט בין אתרי דילים למיניהם.

מתוך בחירה חופשית, אנחנו מסמנים את הזמן החשוב ביותר בשנה עבור הזהות היהודית של המשפחות שלנו ולוחצים "דליט".

• הכותבת היא אמא לשלושה, תלמידת רבנות ב"היברו יוניון קולג'", עוסקת בתיווך בין "רמת השרון" ל"ירושלים", כותבת, מלמדת ומנחת קבוצות מעגל החיים הנשי.