הורים הורגים ילדים: הדמיון המזעזע בין מקרי הרצח

שלושה מקרי רצח ילדים זעזעו את המדינה בשבועות האחרונים. רוני רון מנתניה נעצר בחשד שרצח את נכדתו רוז והשליך את גופתה לירקון - גם אמהּ של הילדה נעצרה בחשד לרצח. אולגה בוריסוב מראשון-לציון נעצרה בשבוע שעבר בחשד שהטביעה את בנה אלון בחוף הים בבת-ים. המקרה האחרון אירע אמש (יום ג') כאשר רגינה קרוצ'קוב הטביעה את בנה מיכאל בגיגית.

למנוע את הרצח הבא: מהם סימני המצוקה?

האם ישנה חוקיות בין המקרים, שהובילה בסופו של דבר לתוצאה האיומה? פרופ' לפסיכולוגיה עמירם רביב מאמין כי מדובר בעיקר בשילוב של הפגיעות והקושי מהם סובלים האם או האב הרוצחים.

הגיל: 4 שנים

בין הקורבנות רוז, אלון ומיכאל יש קווי דמיון רבים - שלושתם היו בני ארבע במותם. מנתונים של מחקר אמריקני על רצח ילדים, שהוצג השבוע על-ידי המועצה לשלום הילד בכנסת, עלה נתון לפיו הגיל הממוצע של הקורבן הוא ארבע.

פרופ' (אמריטוס) עמירם רביב מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, המשמש כדקאן בית הספר לפסיכולוגיה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה, מסביר כי הגיל המשותף לילדים אינו קשור בהכרח למקרי הרצח.

"זה נראה הרבה יותר אקראי. ילדים בני ארבע הם ילדים שעומדים על דעתם וניתן לנהל עימם דיאלוג. לכן, אם אכן יש בעיה לילד, ניתן לזהות אותה בברור בגיל זה. בגיל ארבע מבינים שבעיות מסוימות הן פתולוגיות, אך מותר להניח גם אקראיות", הסביר.

הטבעה במים

קו דימיון נוסף של שלושת מקרי הרצח הוא המים. רוני רון השליך על-פי החשד את גופתה של רוז לירקון. מאז שהודה בחקירתו במשטרה כי השליך את הגופה לנחל, עורכים שוטרים וצוללנים חיפושים אחר הגופה במים - אך למרות המאמצים הכבירים טרם נמצא דבר. 

אולגה בוריסוב הטביעה את בנה בחוף הים טאיו בבת-ים. עוברי אורח סיפרו: "היא הסתובבה בחוף ואמרה שהרגה את הילד שלה". במכתב שנמצא בתיקה בחוף, כתבה האם כי היא מבקשת סליחה מבעלה. "אני אוהבת את הילד, אבל לא רוצה למות איתו". 

רוז ואמהּ (צילום: AFP)

גם רגינה קרוצ'קוב בחרה להמית את בנה באמצעות מים. היא הטביעה אותו בגיגית - ורק כעבור כמה שעות דיווחה על המקרה למשטרה.

פרופ' רביב מסביר כי ייתכן שאפשרות ההטבעה הייתה פשוט זמינה יותר לשתי האמהות. "נשים מנסות להתאבד פי שש יותר מגברים, ומצליחות פחות לאין שיעור. מדוע? כי גברים נוקטים באמצעים קיצוניים, ונשים בדרך כלל נוטלות כדורים. לכן, ייתכן שההטבעה הייתה יותר זמינה".

מהגרים - ומבנה משפחתי רעוע

רוני רון, הסב החשוד ברצח רוז, הוא אמנם יליד הארץ, אך מארי - אמהּ של רוז היא צרפתיה שעלתה לארץ ורוז עצמה נולדה בצרפת. בני הזוג הכירו בצרפת, ומשם עברו להתגורר בישראל.

אולגה בוריסוב עלתה לארץ מרוסיה לפני כמה שנים. על-פי החשד באחד מביקוריה במולדתה היא השליכה את בנה אלון מהחלון. אלון נפגע אז וחזר עם שתלי פלטינה ברגליו. לאחר מכן עבר טיפולי פיזיותרפיה, בסיועו של האב אילן. רגינה קרוצ'קוב עלתה לארץ בשנת 1997.

אולגה בוריסוב ובנה אלון (צילום רפרדוקציה: יריב כץ)

בשלוש המשפחות המצב לא היה אידיאלי. רוני רון התגורר עם אשתו לשעבר של בנו. לשניים שתי בנות משותפות ועל-פי החשדות היא די הוזנחה.

במקרה של משפחת בוריסוב עלה חשד כי בעלה של אולגה, אילן יהודה, היכה אותה בעבר.

יהודה הורשע בשנת 2006 בבית משפט השלום בראשון לציון בעבירות תקיפה, לאחר שמשך בשיערה של זוגתו בוריסוב - ובעט בה. לאחר חקירת המשטרה וההרשעה - נגזר עליו עונש מאסר על תנאי. רגינה קרוצ'קוב גידלה את בנה מיכאל לבדה. בעוד שהיא חיה בתל-אביב עם בנה וגידלה אותו כאם חד-הורית יחד עם הוריה, התגורר האב - ממנו נפרדה לפני כמה שנים - בפתח-תקווה.

"נשים חלשות ובודדות נמצאות בקבוצות סיכון לדיכאון בכלל, ולאחר לידה בפרט", מסביר פרופ' רביב. "מרבית האנשים מקבלים טיפול תרופתי ופסיכולוגי, ואם יש לנשים מערכת סביבתית טובה, הן יוצאות מזה", הוסיף.

הקורבנות סבלו מליקויים קלים

בנוסף, בשלושת המקרים הילדים סבלו מהפרעות וליקויים. במקרה של רוז, אמהּ וסבהּ לא רשמו אותה למסגרת חינוכית והיא אפילו לא ידעה את השפה. אולגה בוריסוב הודתה בחקירתה כי תכננה להטביע את בנה כמה ימים לפני שביצעה את המעשה, משום שהיווה עליה נטל. האם הוסיפה בחקירתה, כי בנה סבל מהפרעות ריכוז וקשב. גם במקרה האחרון אובחן הבן מיכאל בעבר כלוקה בליקויי תקשורת קלים.

פרופ' רביב מדגיש כי הציבור, שהזדעזע מהמקרים הקשים, אינו מבין שדיכאון ברמה הפסיכוטית עשוי להוביל אנשים לביצוע מעשים בלתי הגיוניים. "הורים שנמצאים ברמה פסיכוטית - מחלת נפש, קושי בשיפוט מציאות - יכולים להיות מוטרדים או מועסקים במחשבה שהם חייבים להציל את הילד ממשהו, או שיגרם לו אסון נוראי. הריגת הילד נתפסת לעתים על ידי הפוגע כאקט חיובי". 

מיכאל קרוצ'קוב (צילום רפרודוקציה: אבי כהן)

לדבריו, המצב הנפשי הרעוע של ההורה עשוי להביא לתפיסה מעוותת של הליקויים מהם סובל ילדם. "ילד עם בעיה קלה, למשל, שאמו חושבת שחייו יהיו נוראיים. עשוייה לעשות דמוניזציה של מצב הילד, ולראות ראייה קודרת ביותר של מצבו.

"אישה מאוד חרדה או בודדה יכולה פתאום להסתכל על משהו ולראותו חמור לאין שיעור ממה שהוא נראה. מחקרים שבדקו פגיעה של הורים בילדים מצאו כי בחלק מהמקרים סברו שפגיעת הילד תציל את חייו", הסביר.

הוא התייחס לדוגמא למקרה היעלמותה של רוז, והודאת סבה כי רצח אותה והשליכה לירקון. "יכול להיות שהסב למשל האמין שהוא גואל את נכדתו. איני חושב שהאיש היה פסיכוטי והמעשה בהחלט לא חוקי, אבל יתכן הניח שאם הוא הורג את הילדה הבעייתית הוא מציל אותה, את האמא והילדים האחרים".

הרווחה והשכנים לא ידעו

נקודה נוספת היא שבלשכות הרווחה לא היה מידע על הילדים. במקרה של רוז דיווחו גורמים במשרד הרווחה כי עוד כשמשפחת רון התגוררה במודיעין, שמעו השכנים צעקות בביתה של רוז. בנוסף, הם ראו את רוז הקטנה משוטטת, ללא מסגרת קבועה, אולם איש לא חשב לדווח לגורמים הרלוונטיים. המידע על כך התקבל רק לאחר שנגבו עדויות על ידי המשטרה - חודשים ארוכים אחרי היעלמותה של רוז.

פקידת הסעד הראשית במשרד הרווחה, חנה סלוצקי, הסבירה בעבר כי רוז נפלה בין הכסאות, משום שבגילה אין דרך לעקוב אחר ילדים.

חיפושים אחר רוז בירקון (צילום: ירון ברנר)

לגבי משפחת יהודה-בוריסוב, אמרה ראש אגף הרווחה בעירייה, נעמי אחימור, כי הם נפגשו עם המשפחה לפני הרצח. "אחרי המפגש הזה התרשמנו שהמשפחה מאוד נורמטיבית ואין צורך בהתערבות שלנו", היא אמרה. גם במקרה של רצח הילד מיכאל, אמרו בלשכת הרווחה בעיריית תל-אביב כי מדובר במשפחה נורמטיבית.

גם השכנים, כמו הרווחה, לא חשדו בדבר. אמנם י', שכנתה של רוז, תיארה אותה כילדה עצובה, ללא שמחת החיים המאפיינת ילדים בגילה - עם זאת, אף אחד לא דיווח על מצבה של הילדה לרווחה.

גם במקרה של משפחת קורצקוב מתקשים השכנים לעכל את שאירע סמוך לביתם. לדבריהם, מדובר במשפחה שקטה וצנועה, ולא היו סימנים מוקדמים לטרגדיה. "רק לפני יומיים היא הביאה את מישה להסתפר אצלי. נראה היה שהיא אוהבת אותו מאוד ודואגת לו", אמר דוד כהן, אחד השכנים. גם במקרה של משפחת בוריסוב השכנים לא ידעו דבר. 

"כשמסתובבים סביב אמהות וילדים שומעים הרבה ביטויים כמו: 'אני אוכל אותך, אני אבלע אותך', ואף ביטויים כמו, 'אני אהרוג אותך', אך ברור שאין לאמהות כוונה זדונית", מסביר פרופ' רביב. לדבריו, מרבית המקרים של פגיעה בילדים היא אימפולסיביות, ולא כחלק מאלימות כרונית ממנה סבל הילד. "יכולים להיות מקרים בהם נראה שהכל בסדר, ואז הכל קורה פתאום כרעם ביום בהיר".

עם זאת, גם בתחום זה ישנן קבוצות סיכון. "הורים שהיו ילדים מוכים בעצמם עשויים להיות בעלי מנגנוני בלימה נמוכים. מבחינה סוציו-ביולוגית, למשל, תפקיד צעקת תינוק היא להפריע להורה. ההורה הסביר ינסה לזהות את צרכיו, אולם הורים בעלי מנגנוני בלימה נמוכים יגיבו אחרת", אמר.