נחמיה התחרפן
או זה לפחות מה שחשבו תלמידי כיתה י' אחרי שקראו את הפסוק "והיה להם לשם רע למען יחרפני". אסף וול סבור שקל מדי ללעוג ל"נוער של ימינו", אבל לא הוא האחראי לפיחות שחל במעמדה של השפה העברית
לפני מספר שנים ביקשה את עזרתי מורה לתנ"ך. קשה היה לה להבין מדוע השיבו כמה וכמה תלמידים תשובה שגויה במבחן. בתשובה לשאלה, שעסקה בספר נחמיה, ענו רבים מהתלמידים ש"נחמיה משתגע". מצאתי את הפסוק. "והיה להם לשם רע למען יחרפוני" נכתב בו. מכאן, אליבא דתלמידי כיתה י', שנחמיה מתחרפן.
קל מאוד ללעוג לאותם חוצנים מחומצנים ועילגים המכונים "נוער", אך הם אינם לבדם. חוסר השליטה במכמני השפה העברית הוא גם נחלתן של אוכלוסיות המתיימרות להציג עצמן כאינטליגנטיות. הנה, בסוף השבוע האחרון קראתי בעיתון נחשב על "כמות המפגינים" שהגיעו לאירוע מסוים. נכון, אין מדובר בטעות חמורה (צ"ל "מספר המפגינים"). אלא שממערכת של עיתון איכותי הכוללת עורך ומגיה ציפיתי להדיר טעויות כגון זו בטרם תצאנה לאור. או כאשר חברִי, כבן שלושים, מספר לי כי הוא "משכיר דירה", אני מתקשה לתפוס באיזה בניין היא נמצאת. אינני מבין אם הוא משכיר את זו שבבעלותו, או שמא שוכר דירה בעצמו (כפי שהתברר בסופו של בניין). כך גם אני שומע ממבוגרים ביטויים דוגמת: "השאלתי ממנו". רק לפני מספר ימים ביקשה ממני סטודנטית לחוות את דעתי על "ספר חדש שרשמתי בעצמי". הנה כך גיליתי כי השורש כ.ת.ב נכחד גם מן העברית של ישראלים בוגרים.
דברו עברית
שירת רחל? רק עם תנ"ך
אפרת שפירא-רוזנברג
"גם אם זה נשמע לא פוליטיקלי קורקט - מי שלא מכיר את התנ"ך, לא יבין את שירת רחל. מי שלא מכיר את התפילה, לא יבין כהלכה גם את חיים גורי". הטוקבקיסטים תקפו, אבל אפרת שפירא-רוזנברג לא מתחרטת, ויש לה שחקן חיזוק חילוני
גורם אחר לפיחות שחל במעמדה של השפה העברית הוא ההתבטלות אל מול האנגלית. מי ששינה את שמו של קניון "לב המפרץ" לשם המגוחך "סינמול" אינו בן טיפש עשרה. גם לא אלו הנותנים לעסקים שמות כמו "הום סנטר", ולפרויקטים לבנייה שמות כמו "סי אנד יו". אפילו אביב גפן, בנו של סופר רציני, קרא לבנו בשם האולטרא-פרובינציאלי "דילן". אגב, אותו בוב דילן, שעל שמו כנראה נקרא הילד, הוא במקור יהודי בשם רוברט צימרמן.
אפילו בחברה החרדית, זו המייחסת משקל רב למילה הכתובה, אין שום כבוד לשפת הקודש. גם אצלם שולט הבלבול הקבוע בין מספרים המתייחסים לזכר ולנקבה וכן שימוש בזמן עתיד בגוף שלישי (נסתר) במקום בגוף ראשון (מדבר): "אני ידבר" במקום "אדבר" וכו'.
לא רק רמת ההתנסחות בעברית לוקה בחסר. תופעה מקבילה לכך היא הליקויים הקשים בהבנת הנקרא, תופעה הבולטת במיוחד ב"טוקבקים" באינטרנט. מי שמרפרף על התגובות למאמרים יודע, כי אין כמעט כל קשר בין המאמר לבין התגובות שהוא מקבל. בעניין זה אין הבדל בין כתבות העוסקות בנינט לבין אלה הדנות במחירי הנדל"ן. מספר המגיבים שהבינו את הנקרא ושגם מסוגלים לבנות טיעון שיוסיף דבר מה על הכתבה - בטל ב-60. לעניין זה קיימות משמעויות פרקטיות מדאיגות. למשל, כיצד יפעלו חיילים הלוקים בהבנת הנקרא בקבלם פקודה המנוסחת בצורה מעט מורכבת? האם, באופן תיאורטי בלבד, עלולים שריונינו לכבוש בשגגה את ביירות משום שלא הבינו כי עליהם לעצור בקו 40 הקילומטרים?
מבוגרים רבים סבורים כי הפתרון לרעות החולות הנ"ל נעוץ בהקדשת זמן רב יותר לקריאת ספרים. אני איני סבור כך, שהרי עבור הוריהם של בני הנוער קריאת הספרים והעברית התקינה הם ערכים שמזמן אבד עליהם הכלח. לכן רצוי שימשיכו לשחק כדורגל ולשלוח SMSים. יום אחד הם יגיעו להיות כדורגלנים מפורסמים שיעשו מלא כסף ואף "ירשמו" ספר, ממש כמו אייל ברקוביץ'. אין להם שום צורך בניסוחים מורכבים ובמילים גבוהות. הרי הם מצליחים לתקשר יפה מאוד באמצעות נהמות.
מי יודע, אולי יום אחד יתורגם התנ"ך לSMSית. או אז יהיה ספר זה נגיש גם לדור העתיד, הדור שאמנם לא ידע את יוסף אבל מכיר מצוין את נחמיה. נו, ההוא שהתחרפן.
לפנייה לכתב/ת 
הפתרון? תולעת ספרים
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
