צ-צו-צוותא

השבוע, בהופעה החדשה והמקסימה של שולי רנד, הסתכלתי לא רק על הבמה, אלא גם ובעיקר על הקהל. שעה וחצי של מוזיקה, אומנות, הקשבה והתבוננות - הן על האומן ומלוויו, והן על הקהל שהתקבץ ובא למועדון צוותא בתל אביב, למופע הבכורה של שולי רנד, לכבוד הדיסק החדש שלו - כל אלה הובילו אותי להרהורים מחשבות ותובנות בעקבות מה שראיתי. גם אם המסקנות לא לגמרי ברורות ומוגדרות, לפחות חומר וכיוונים למחשבה יש כאן.

את שולי רנד אני מכיר מקרוב כבר 35 שנים, עוד מהימים שזכיתי להיות בצוות ההדרכה שלו בבני עקיבא סניף בני ברק. לא רק אותו הכרתי - אלא את כל משפחתו המיוחדת, הייחודית והאצילית בכל דרכיה והליכותיה, ובהם אביו, פרופ' רנד, איש חינוך דגול, חתן פרס ישראל, שהקדיש חייו לחינוך בכלל, ולקידום הטיפול בתסמונת דאון בפרט.

ולהלן מספר הרהורים ראשוניים:

1. כדי להצליח כאמן או כזמר דתי אתה לא צריך להקטין את הכיפה, להסיר או להסתיר את הציצית, להתנצל, להתבייש,לנסות לחקות, או להתפתל. שולי רנד עולה לבמה עם כל האלמנטים - כובע, מעיל שחור, ציצית, כיפה זקן - והכל בגודל אקסטרה-אקסטרה לארג'. כל זה לא מפריע לאף אחד, כי גם הכישרון שלו הוא בגודל אקסטרה לארג', וכי הוא לא עושה מזה סיפור, לא מאיים, לא כופה, לא מלחיץ. הכל בא בכיף ובאהבה. אין לו בעיה לשיר שיר אהבה לקב"ה ומייד אחריו, להבדיל, שיר אהבה לחנוך לוין. אין לו בעיה לשיר עם אהוד בנאי ואין לו בעיה לצחוק גם על עצמו. הכל מתחבר אצלו.

2. יש בכוחם של הניגון השיר והזמרה לחבר בין עולמות. בחברתנו המפוצלת והמפולגת, המנוכרת והמרוחקת - אינני זוכר מתי ואם בכלל ראיתי ציבור כל כך מגוון תרבותית ודתית מתכנס יחד לעוד אירועים ומטרות. אם אכן יש בכוחו של הניגון וברוחה של הנגינה לחבר ולקרב באופן ייחודי כל כך - אולי כדאי ללמוד מזה על כוחה של האומנות כמאחדת ומחברת, ולעשות עם זה שימוש רחב ועמוק יותר בתוכנו.

3. ולא רק בקהל היה פסיפס מגוון שכזה - גם על הבמה. שולי עם כל ההופעה שלו במרכז, פסנתרן וגיטריסט חילונים, נגן כינור עם כיפה סרוגה ונגן גיטרה בס - חסיד. נוסיף להם את אהוד בנאי והנה לכם מעורב מוזיקאלי ארץ ישראלי - שבעצם הופעתו הזו על הבמה - בלי קשר לצלילם שהוא מפיק - יש אמירה מאד משמעותית.

4. יש ריח של חיפוש אחר. אני וחבריי שעוסקים כבר שנים רבות בעניינים רוחניים, חברתיים, וחינוכיים חשים כל הזמן שיש אוירה של חיפוש באוויר. חיפוש אחר משהו אחר. חיפוש אחרי איזו נשמה יתירה, איזה שאר רוח . כל מי שקרא את ספרה של נעה ירון 'מקימי', כל מי שרואה מה קורה באומן, כל מי שרואה מה קורה סביבו,כל מי שקצת בקיא במה שמתחולל בתחום שיעורי התורה,החסידות, התנ"ך, ושאר מקצועות היהדות - כל מי שרואה כל זאת- כמו כל מי שראה את הופעתו של שולי רנד ואת הקהל שהיה בא - מבין ש'משהו קורה באויר'. אולי אינני יודע להגדיר ולהבהיר עד תום את המתרחש, את התהליך, את המשמעות ואת התובנות והמסקנות, אבל ברור לי שהערב הזה וההופעה הזו לא היו סתם עוד ערב בצוותא. נשות ברסלב עם כוכבי "ארץ נהדרת", כוכבי ערוץ 2 עם בחורי ישיבה, ירושלמים עם תל אביבים, בוגרי בני עקיבא עם בוגרי השומר הצעיר - כשכולם ביחד יושבים במקום אחד וחווים חוויה משותפת- יש בזה משהו מכונן ומשמעותי, גם אם כרגע אינני יודע להגדיר בדיוק בדיוק מה זה.

אולי דווקא, ואולי ורק אדם נדיר מסוגו של שולי רנד- שהיה בכל העולמות, ועם כל המעברים שלו ביניהם- הוא מחובר לכולם ולא התנתק מאף אחד מהם - אולי רק אחד כמוהו שמכיר את כל השפות- יודע לחבר. שולי נשאר בקשר חזק ואוהב עם משפחתו - ולכן הוא ציוני דתי. הוא חסיד ברסלב- ולכן הוא גם חסיד חרדי. הוא כל כך קשור לבוהמה ולברנז'ה התל אביבית ולכן הוא עדיין גם חילוני... הוא גם זמר וגם שחקן, גם מפוזר וגם מרוכז, גם מצחיק וגם מרגש, ובעיקר- בן אדם מלא כישרון ואהבה. וכשיש את כל זה-לא פלא שהקהל בצוותא נראה כך.

תחת רושם החוויה וההופעה - יצאתי מהאולם עם שתי השאלות הגדולות- מה זה בדיוק אומר ומבטא - ומה עושים עם זה הלאה? אולי אם נדע לפענח ולפצח את הקוד והסוד הזה - נדע מציאות וחברה ראויה, רוחנית, רגישה, סובלנית, צודקת, מאמינה ואוהבת יותר.

ועוד על ההופעה והאלבום החדש ב-ynet:

• הביקורת מפרגנת/ תימורה לסינגר
• ראיון + וידאו/ אור ברנע