האו"ם: כולם מבטיחים לסייע בדרפור - ומתנערים

דיבורים כמו חול. לפני כשנה התקבלה באו"ם החלטה שנתפסה כצעד משמעותי שיוכל להוביל לשלום וביטחון לתושבי מחנות הפליטים בדרפור, החיים באימה מתמדת: מדינות העולם החליטו לשגר כוח משקיפים בעל סמכויות הגנתיות לחבל מוכה הקרבות בסודן.

אלא שדיבורים לחוד ומציאות לחוד. עוזר מזכ"ל האו"ם לענייני תכנון ותיאום מדיניות, ד"ר רוברט אור, מביע בשיחה עם ynet תסכול וכעס כשמזכירים את המצב החמור.  לדבריו, יותר משנה לאחר שהתקבלה ההחלטה, כוח המשקיפים ששוגר סובל ממחסור חמור בכוח אדם ובציוד שייאפשר לו לתפקד - בעיקר מסוקים.

משקיפי האיחוד האפריקני והאו"ם בדרפור (צילום ארכיון: רויטרס)

אור: "מצד אחד כל העולם מדבר על האימה בדרפור ומבכה את הקורבנות, אבל כאשר אנחנו דורשים דברים קונקרטיים, העולם פתאום נאלם. מזכ"ל האו"ם קיים פגישות עם מנהיגים רבים, וביקש שוב ושוב כוחות, כסף ומסוקים כדי שניתן יהיה לקיים פעילות תקינה, אך זה לא עזר.

"בסופו של דבר נקלענו למצב לא נוח שבו נאלצנו לפרוס בשטח כוח מבלי שנדע בוודאות שהוא מסוגל להגן אפילו על עצמו. המזכ"ל שוחח עם מנהיגים של יותר מ-20 מדינות וביקש מהם מסוקים, אפילו נקב במספרים של מסוקים שעומדים ומעלים אבק בהאנגרים של אותן מדינות. אבל ממשלה אחר ממשלה דחתה את בקשותינו בתואנות שונות. אם המדינות מאמינות שהמצב בדרפור מצדיק את החלטת האו"ם שהתקבלה - הן חייבות גם לתת לנו את מה שאנחנו צריכים כדי להוציא את ההחלטה אל הפועל. זו אחריות קולקטיבית”, הוא מסכם.

הטרור - בעיה של אנשים, לא של מדינות

אור הוא יועצו הבכיר ביותר של מזכ"ל האו"ם לענייני מדיניות ומתמקד בעיקר בשלושה תחומים: לוחמה בטרור, שינויי האקלים ובריאות עולמית. "בעיית הטרור אולי נשמעת שונה בתכלית משתי האחרות, אך יש הרבה דמיון. כמו השתיים האחרות, גם הטרור הפך לבעיה עולמית. בעבר, הטרור נתפס כבעיה של מדינות מסוימות. אבל מתקפת הטרור של 11 בספטמבר שינתה את זה”.

למרות שמתקפת הטרור אירעה על אדמת ארצות הברית, אור סבור שאין מדובר באירוע טרור אמריקני-מקומי. "ראשית, אזרחים מ-95 מדינות נהרגו בפיגועים האלה - אבל חשוב יותר, השפעת הפיגועים על המדינות המתפתחות היתה מדהימה. ממחקר של הבנק העולמי על ההשפעה הכלכלית העולמית של מתקפת הטרור עולה שההאטה בכלכלה העולמית שאירעה לאחר הפיגועים דרדרה מאות אלפי בני אדם לרעב, וגרמה למותם של רבים - אנשים שכלל לא היו בזירות הפיגוע, וכלל לא חשבו שיש להם כל קשר לארה"ב. תארי לעצמך מה עלול להתרחש אם פצצת אטום קטנה תתפוצץ בארה"ב - אלפים ומאות אלפי בני אדם בעולם כולו ימותו רק מגלי ההדף הכלכליים של תרחיש שכזה”.

אור מביע סיפוק מהעובדה שהמדינות החברות באו"ם הצליחו לנסח קווים כלליים לאסטרטגיה גלובלית למאבק בטרור, שזכו לאישורן של כל 192 החברות בארגון. הוא גם מרוצה מהסימפוזיון שנערך באו”ם השבוע, שבמסגרתו הגיעו לאו”ם לראשונה אי פעם נפגעי פעילות טרור ובני משפחות של קורבנות הפיגועים. “אם נתייחס לטרור כאל בעיית מדיניות בלבד - לא נוכל להביא לשינוי בטיפול בנושא", הוא טוען. “חייבים להזכיר שבעיית הטרור היא בעיה של אנשים, ולא של מדינות - ולכם כעיתונאים יש אחריות: להביא את סיפורם של הקורבנות במקום להאיר דווקא את המחבלים, את מה שביקשו להשיג ואת דרישותיהם. כי מנסיון העבר, הדגשת ההשלכות של הטרור על אנשים עשויה לדרבן מחבלים להפנות עורף לטרור".

לטפל בבעיות בעודן באיבן

אור – המכהן בתפקידו מאז 2004, עוד לפני כניסתו של באן קי-מון לתפקיד מזכ"ל האו"ם,  מספר כי אחד היעדים שהמזכ"ל הנוכחי שם לו למטרה הוא לגרום לארגון שבראשו הוא עומד להתנהל באחריות רבה יותר. “אנחנו חייבים להיות טובים יותר מכל המדינות, גם מבחינת היבטים של מיגור השחיתות וצמצום הביורקרטיה, אבל גם מבחינה עמוקה יותר - צריך לדרוש מכל המדינות החברות באו"ם לנהוג בצורה אחראית יותר. לא מספיק להצביע בעד החלטה מסוימת במועצת הביטחון ואז לשכוח ממנה. כדי שהאו"ם באמת יעבוד, אנחנו חייבים לעמוד בהתחייבויות שלנו, ולוודא שיש משאבים פוליטיים, אנושיים וכלכליים כדי לעמוד בהתחייבויות האלה".

 לדבריו, האתגר שעומד בפני האו"ם הוא "לא לחכות עד שהבעיות העולמיות הקשות ביותר ייזרקו לפתחו של הארגון, אלא למנוע מהן להפוך לבעיות הקשות ביותר".