המשבר הפיננסי הוא הזדמנות להשקעה בפריפריה

המפולת בשוקי ההון האמריקנים תכה בנו בקרוב. עם זאת, דווקא המשבר הפיננסי הפוקד אותנו עתה הוא הזדמנות פז לשיפור מצבה של הפריפריה הישראלית והכנתה לפריחה בגל הגאות הבא.

בטווח הקצר אנו עדים לנפילות שערים בבורסה והפסדים של גופים פיננסיים שחשופים לגופים שהתמוטטו בארה"ב. נפילות אלו עשויות להיבלם הודות לצעדי הלאמה שנקט הממשל הפדרלי. בטווח הארוך נצפה בירידת ההשקעות במשק הישראלי והקטנה ניכרת של הביקוש בחו"ל לתוצרת ישראלית בגלל צמצום האשראי בחו"ל והנטייה "להדק חגורות" בעיתות משבר כלכלי.

להשקיע בתשתיות

הקטנת הביקוש לתוצרת ישראלית והירידה בהשקעות, לצד שער חליפין נמוך, יובילו במהרה לגל אבטלה ומיתון בישראל. ניתן למנוע זאת - אם הממשלה תנהג בתבונה. צעדי המניעה המתבקשים הם הגדלת ההשקעות הציבוריות בפיתוח תשתיות. דווקא הגדלת התקציב מעבר לגידול של 1.7% שכופה האוצר בשנים האחרונות והפנייתו לפיתוח תשתיות, עשויים לייצר מקומות עבודה ופיתוח כלכלי בעל תלות נמוכה יחסית בכלכלה הגלובלית. מדיניות זו תגדיל את הביקושים במשק ובכך תאזן את הירידה בביקושים לתוצרת ישראלית בעולם.

אין בכך כל חידוש: כלכלנים מכנים זאת "מדיניות אנטי-מחזורית", שמשמעה הרחבת התקציב וההשקעות ציבוריות בתשתיות כאשר המשק נתון במיתון, וצמצום ההשקעה הציבורית כאשר המשק נתון בגאות.  היכן להשקיע? התשובה אינה מובנת מאליה.

להשקיע - היכן שיש צורך

גישה אחת רואה צורך להשקיע במקומות החזקים ממילא, שהרי הם יהוו את מנוע הצמיחה בגל הגאות הבא. זוהי גישה אנטי-חברתית ואנטי-כלכלית ביסודה. הרי כושר ספיגת הזעזועים הכלכליים רב יותר במקומות המרופדים. נוסיף על כך נדבך גיאוגרפי ונגלה שמדובר בעיקר במרכז הארץ, שנהנה מתשתיות מפותחות ביחס לפריפריה.

גישה אחרת, בריאה יותר מבחינה חברתית וכלכלית, גורסת שיש להשקיע בתשתיות היכן שיש צורך דחוף, כדי שתשתיות אלו יהוו מצע לצמיחה עתידית – בפריפריה.

האוצר לועג לפריפריה

אין זה סוד שאזורי הפריפריה של מדינת ישראל משוועים לפיתוח תשתיות חינוך, בריאות, תחבורה וסביבה. מבט חטוף בשלל התוכניות לפיתוח הפריפריה שהונחו על שולחנה של הממשלה בשנים האחרונות, אושרו ונגנזו במסגרת חוקי ההסדרים למיניהם בשל הצורך לעמוד "ביעדים תקציביים", ממחיש את מצבה העגום של הפריפריה. במקומן מציע האוצר "תוכנית לפיתוח וקידום הפריפריה" כחלק מן התוכנית הכלכלית לשנת 2009, שבפועל מסירה מעל הממשלה את האחריות לתקצב את פיתוח הפריפריה. עוד לעג לצרכיי הפריפריה.

עתה ניצבת בידי הממשלה והכנסת, שמגבשות בימים אלה את התקציב לשנת 2009, ההזדמנות למתן את הנזקים שתסב הסערה בשווקים הפיננסיים ובה בעת לחלץ את הפריפריה ממצוקותיה. מצבה הכלכלי של ישראל איתן, ויש ביכולתה לעמוד בהגדלת התקציב.

זה הזמן להחיות את התוכנית להשקעה של 15 מיליארד שקלים בפיתוח הנגב - תוכנית שאומצה בידי הממשלה ב- 2005 והתמוססה מיד אחר כך, ושכוללת השקעות בפיתוח החינוך, הבריאות, תשתיות המגורים, התחבורה והתעסוקה. זה הזמן לפתח את רשת מסילות הברזל והכבישים בדרום ובצפון כפי שמציעות תוכנית המתאר הארצית 35 ותוכניות המתאר המחוזיות. זה הזמן להפוך את היישובים הערביים למקומות שנעים לחיות בהם, תוך כדי שיפור אינטנסיבי של התשתיות הכלכליות הרעועות שלהם.

זה הזמן להכיר בכפרים הבדואים הלא-מוכרים בנגב, לתכננם ולבנותם מחדש בשיתוף תושביהם, ולצקת בהם תשתיות חינוכיות, בריאותיות וכלכליות ראויות למאה העשרים ואחת. זה הזמן לפיתוח תשתיות סביבתיות ראויות לתקופתנו. זה הזמן לפתח את מוסדות האקדמיה בפריפריה.

עם פרוץ המשבר הפיננסי, על הממשלה וחברי הכנסת למנף את הכוח שהעניק להם ציבור הבוחרים ולהתייצב מול עקשנותו של האוצר לשמור על מסגרת תקציבית שנקבעה בתקופה של גאות. הנהגה אחראית חייבת להתאים את עצמה למציאות משתנה, ולהפוך משברים להזדמנות לשינוי חברתי וכלכלי.