הסתיו פה: 3 צמחי מרפא שיעלימו את ההצטננות

בעבר צמחי מרפא היו כלי טיפולי נכבד ועיקרי ברפואה. גדולי הרופאים, כמו הרמב"ם ואסף הרופא הבינו וידעו את כוחם של הצמחים. הצמחים היו הרפואה העיקרית עד שכימאים הצליחו לבודד חומרים מסויימים מהצמחים, לייצרם באופן סינטטי, ומאז הכל היסטוריה.

אבל אל לנו ‏לשכוח כי הרבה תרופות שאנו מכירים היום מקורם מצמחים. קחו לדוגמא את האספירין. האספירין בודד מקליפת עץ הערבה ‏הלבנה, ששימש כצמח מרפא מאות שנים לפני כן כמרפא שפעת ודלקות גרון. מורפיום, בו משתמשים לשיכוך כאבים בזמן ‏ואחרי ניתוחים, בודד מפרח האופיום, הלא הוא הפרג.

צמחי מרפא מקומיים הגדלים בסביבתו הטבעית של המטפל, הם הבסיס לרפואות הצמחים המסורתיות והם ההעדפה הראשונה בדרך כלל של מטפלים רבים בצמחי מרפא. צמחי מרפא בארץ ישראל נמצאו בשימוש רפואי עוד בתקופת המקרא והתלמוד, ולאחריה לאורך כל השנים בגולה. עם בוא הסתיו ואיתו מחלות הקור השונות, בחרתי להציג שלושה צמחים היכולים להיות לעזר לכל אחד מאיתנו, וכולם צמחים שגדלים ופורחים בארץ באופן טבעי מזה אלפי שנים.

הצמחים שייכים למשפחת השפתניים, משפחה שנפוצה מאוד באזור הים התיכון וחלק גדול מבניה הם צמחים העשירים בשמנים אתריים ריחניים. משפחת השפתניים שימשה ומשמשת אלפי שנים מרפאים ומתרפאים ברפואת הצמחים המסורתית.

הערה חשובה: השימוש בצמחים ממשפחת השפתניים אסור לנשים בהריון או מניקות.

קורנית מקורקפת (Coridothymus capitatus)

חלקי הצמח בהם משתמשים הם העלים הפרחים וגבעולים צעירים. הצמח נפוץ בארץ בעיקר באזורי כורכר ובקרבת החופים. הקורנית המקורקפת היא בן-שיח בעל ריח חזק ודומיננטי, וטעם חריף ועוקצני, המזכיר את טעם האזוב המצוי.

מקורות ופולקלור:

הצמח מקובל מאד ברפואה העממית של עדות ישראל וערביי ארץ-ישראל ומשמש לטיפול במחלות הקשורות במערכת הנשימה העליונה (שיעול וליחה, נזלת, בעיות נשימה, סינוסיטיס), ובזיהומים בדרכי העיכול, חוסר תיאבון ובחולשה כללית.

שימוש רפואי:

תכולת השמנים האתריים שבצמח, כולל חומר אנטי בקטריאלי ואנטיספטי בשם thymol, הופכים אותו לאחד הצמחים המחטאים החזקים ביותר שישנם. זהו צמח קלאסי לטיפול במצבים דלקתיים וזיהומיים,הקשורים בקור ולחות בגוף, בעיקר במערכת הנשימה.

היכולת של הצמח לפנות ליחה ממערכת הנשימה קשורה בשמנים האתרים שבו. במערכת העיכול הם נספגים בדם וזורמים איתו לריאות, שם הם מגבירים הפרשה של נוזלים ובכך גורמים לליחה להיות פחות צמיגית ומאפשרים לגוף לפנות אותה ביתר קלות.

גם את יכולת החיטוי (אנטי ויראלי ואנטי בקטריאלי) של הקורנית המקורקפת יש לשייך לשמנים האתרים. אלו פוגעים במעטפת של וירוסים, בקטריות ופטריות, ובכך מפחיתים את העומס החיסוני ומאפשרים לגוף להשתקם בקלות רבה יותר.

הצמח גורם להרפיית שרירים חלקים במערכת הנשימה ועוזר בהרגעת שיעול טורדני. את אותה הפעולה הוא עושה גם על מערכת העיכול ופועל כמפיג גזים ומאזן את פעילות המעי. 

איך וכמה?

חצי כפית עד כפית של עלי קורנית מקורקפת בכוס מים רותחים. משרים כ 15 דקות עד שהחליטה מתקררת מעט (בכוס סגורה כדי שהשמנים הנדיפים לא יאבדו) ושותים 3-4 פעמים ביום.

ניתן לעשות אמבט אדים (אינהלציה) לפתיחת דרכי נשימה עליונות על ידי בישול קצר של 2-3 כפות עלי קורנית במים. לאחר מכן מאהילים עם מגבת גדולה על הראש ונושמים את האדים.

זוטה לבנה (Micromeria Fruticosa)

בן-שיח רב-שנתי ממשפחת השפתניים, שגובהו 80-40 ס"מ. גדל בעיקר על סלעי נארי ומצוי בגליל, בכרמל, בשומרון ובהרי יהודה.

הגבעול כעין מרובע ומכוסה בשערות צפופות. העלים קטנים, נגדיים ודמויי ביצה. צידם התחתון בעל גוון לבנבן, ושוליהם תמימים. הפריחה בין החודשים מארס ודצמבר. הפרחים יושבים על תפרחות דו-בדיות, הנישאות על ראשי הענפים. צבע הפרחים לבן. הצמח כולו מלא בבלוטות המפרישות שמן אתרי חריף, שריחו מזכיר את ריח המנתה.

מקורות ופולקלור:

החלק הראשון של שם הצמח מתייחס לפרח, שהוא קטן, ואילו חלקו השני רומז, ככל הנראה, להופעה הכללית המלבינה של הצמח. א' הראובני מזהה את הצמח עם אזוב בית-דקלי, המופיע במקורותינו.

ברפואה העממית אצל ערביי ארץ-ישראל נחשב הצמח לאחד התבלינים המשובחים לתה. תה זה מקובל ברפואה העממית לטיפול בכאבי בטן, בשיעול, בהצטננות, לחיזוק הגוף, להורדת לחץ דם, לריפוי מחלות לב ולניקוי הרחם לאחר הלידה. חליטה מעלי הצמח משמשת לריפוי פצעים, דלקות עיניים ועור, כוויות ולהפגת ריח רע מהפה.

שימוש רפואי:

צמח אנטי עוויתי ומרגיע עדין למערכת הנשימה. שימוש בזוטה לבנה יוריד רמת מתח כללית בגוף ובמערכת הנשימה בפרט. הזוטה פותחת ומרעננת את מערכות הנשימה העליונה והתחתונה. הצמח עשיר בשמנים אתרים המזכירים בהרכבם את המנטה, הוא מכייח ומחטא.

הצמח טוב לטיפול והרגעה במצביים של סינוסיטיס וכאבי ראש הנובעים מכך. הוא טוב ובטוח בשימוש לילדים לרוב מחלות דרכי הנשימה ומחלות החורף שגורמות לכיווץ המעברים (משיעול ועד לאסטמה), במיוחד כאשר מעורב אי שקט ומתח כללי.

איך וכמה? 

הצמח יעיל מאוד ואף טעים לשתייה כחליטה, בפני עצמו ויחד עם צמחים נוספים.

תה זוטה: מבשלים שלושה חופנים גדושים של עלים וגבעולים בליטר מים, במשך כחמש דקות. צבע החליטה המתקבל הוא חום-אדמדם. מסננים וממתיקים בסוכר או בדבש.

מרווה משולשת (salvia fruticosa)

בן-שיח ממשפחת השפתניים. גדל עד לגובה של מטר אחד. המרווה המשולשת מצויה בארץ לרוב סמוך לחורש ים תיכוני וניתן לראותה בכרמל ובאיזור הרי ירושלים ובית שמש. השם ניתן לה מכיוון שעלי הצמח מסודרים כך שמשני צידיו של כל עלה יש שני עלים זעירים המקנים לו צורת משולש.

שימוש רפואי:

המרווה משמשת כצמח מרפא בכל ארצות הים התיכון והיכולת שלה לרפא מחלות רבות הקנה לה את השם הבוטני salvia – ישועה.

בהקשר של מחלות הסתיו והחורף, המרווה המשולשת טובה לטיפול בהצטננות, שיעול, כאבים בבית החזה וחיטוי חלל הפה והגרון. 

לצד זה, המרווה משמשת לטיפול ועזרה גם בכאבי בטן, גזים, דיזנטריה, לחץ דם גבוה, גלי חום בגיל המעבר (מרווה רפואית), חיזוק כללי, המרצת זרימת דם פריפרית, חוסר תיאבון, הגלדה של פצעים פתוחים ועוד.

איך וכמה? 

השימוש במרווה יהיה בחליטה. לוקחים חופן מרווה ויוצקים עליו כוס מים רותחים. את המשרה יש לכסות כ-15 דקות ואז לשתות. לגרון כואב יש להכין חליטה מרוכזת ולגרגר כל שעתיים כחצי כוס של חליטת מרווה.

חשוב לציין שבארץ קיימים עוד מספר זנים של מרוות שהידועה בהם היא המרווה הרפואית ומקורה דווקא באירופה, אך היא נפוצה מאוד בגינות ובשימוש ברפואת צמחים. ההבדל ביניהן הוא מינורי בהקשרים של מחלות חורף אך לכל אחת יש את האיכויות הייחודיות לה. 

• הכותב הוא ראש המגמה לצמחי מרפא במכללה האקדמית גבעת וושינגטון