"ילדים, סליחה שאין לי מספיק זמן בשבילכם"
סליחה שתרבות הצריכה מחנכת אתכם, סליחה שאין לי זמן וסליחה על הכוח המיותר שקיבלתם מאתנו. הפסיכולוג גיל ונטורה בחשבון נפש עם הילדים
שלום נסיכה שלי, אהלן יורש עצר. תקשיבו, אבא רוצה לבקש מכם סליחה.
שניכם ישנים כרגע עמוק בתוך החלום השביעי, ואין זמן טוב מזה להפנות אליכם את הוידוי הזה. חמודה שלי, את מקופלת בתנוחת שינה בלתי אפשרית וריר חלומות קטן מכתים את הכרית שלך, ואתה קטנטן, כבר נוחר בדציבלים שלא היו מביישים מסגריה באזור התעשיה חולון.
הקיץ כבר מתחיל לסגת ורוח נעימה חודרת דרך החלון. זאת שעת רצון והייתי רוצה לנצל אותה. בשנים שהתרוצצתם על היקום כבר הספקתם להכיר את מנהגי יום כיפור של גוש דן – לחרוש על אופניים מקצה הרחוב ועד קצהו, לצרוך סטוקים של די וי די ועל הדרך לדחוף איזה חשבון נפש קטן. אני הולך לבקש מכם סליחה.
אתם כבר מכירים את אבא שלכם. הוא לא יכול לרדת למכולת בלי להתפלסף, והוא יכול לשאת נאום מלא תובנות גם כשאתה כּוּלה מבקש ממנו להעביר את החומוס. מה שאני מתכוון להגיד הוא שנטלתי על עצמי, מבלי שמישהו מינה אותי רשמית לתפקיד, להיות הדובר הרשמי של מפלגת ההורים הישראלית, וביום קדוש זה, הייתי רוצה לבקש מחילה בשם כולנו, גיבורים אפורים שמגדלים יצורים קטנים והופכים אותם למשלמי מיסים גדולים.
מצד שני, אתם יודעים שאבא שלכם שונא להתנצל באופן סדרתי, והוא כבר הטיף מעל מרחבי הרשת שיותר מדי אשמה היא מקל מיותר בגלגלי ההורות. אי לכך ובהתאם לזאת, ערכתי ישיבת הנהלה פנימית, שנטלו בה חלק מוחי, רגשותיי והאזורים היותר פרקטיים באישיות שלי וצמצמתי את רשימת העוונות לשלושה בלבד. ילדי ישראל הזכים והטהורים, אנחנו נורא אוהבים אתכם ולכן אנחנו מתנצלים מעומק הלב ובלי מולקולה אחת של ציניות על הדברים הבאים:
1. סליחה שאנחנו לא מבלים איתכם יותר זמן
עיינו ברשימה ההזויה הבאה ומצאו את המכנה המשותף:
- עישון של סיגריה וחצי.
- מגע מיני חפוז + התלבשות.
- נסיעה ממחלף גלילות לרוקח בשעת העומס.
- זמן איכות ממוצע שהורה ישראלי מבלה עם ילדו ביממה.
התשובה: כל הרשימה הנ"ל כוללת פריטים שאורכים כארבע עשרה דקות!
14 דקות. minutes 14. לא משנה איך תציגו את זה, זה לא זמן מספיק לילד לקבל מההורה את מה שהוא אמור לקבל ממנו: חום, אהבה, סנדביצ'ים ומודל לחיקוי. עם כל יכולות ההרצאה שלי, אני לא יכול להכין כיתה למבחן בשיעורים שלוקחים פחות מרבע שעה. הכנת העוללים למבחן החיים עובדת על אותו עקרון.
חוכמולוגים יטענו כנגדי שלא מדובר בגורם מהותי, אלא בסימפטום שנובע מימבה גורמים אחרים, כגון עליית חשיבותה של הקריירה בחיי האדם הבוגר, צמצום רשת התמיכה של המשפחה המורחבת ועוד אי אילו הפשטות עם ריח סוציולוגי. הכל נכון, והכל שגוי. עם יד על הלב, היינו צריכים להילחם כמו אריות על הזמן שלנו עם הילדים, ואנחנו לא עושים את זה. במקום זאת, אנחנו מעיפים אותם מעל גבנו באמירות קרות כגון "לא עכשיו, חמודה. אבא חייב לכתוב משהו לעיתון" (סתם דוגמא היפותטית שאין לה שום קשר לכותב שורות אלו).
2. סליחה שהפקרנו את החינוך שלכם בידי תרבות הצריכה
למקום השני במצעד הגיעה ההתנצלות הבאה: בנינו ובנותינו החמודים כסוכריה, סליחה שנתנו לתרבות הצריכה המטומטמת לעצב את עולמכם התרבותי ואת סולם הערכים שלכם! סליחה שהתעסקנו בשלנו והפקרנו את שעות הפנאי שלכם לידי משווקים שדאגתם העיקרית ובעצם הבלעדית היא לנפח את הרווחים ממרצ'נדייזינג של דמויות ידועות.
סליחה ומחילה על כך שנתנו לכוכבנים וכוכבניות להעביר לכם את המסר הארור והנורא ששני הדברים החשובים בחיים זה להיות יפה ולהיות מפורסם, כשברור לכל בר דעת שלדברים האלה אין שום קשר לאושר שלכם ולבריאות הנפשית שלכם.
האמת היא שגם בזמננו היו כוכבים וכוכבות. אמא שלכם היתה פריקית של דיויד בואי ואבא שלכם סגד לג'ון לנון, אבל אותם כוכבי עבר הראו כישרון משחק, שירה או נגינה מוכח, כיום הקריטריון לתהילה הוא בעיקר יופי חיצוני ושמיניית ריבועים בבטן.
אנחנו נשבעים לכם, ילדי ישראל, בכל הפק"מים וקופות הגמל שבעולם, שיש תרבות אחרת. יש שירים שלוקחים תוך ארבע דקות את הנפש שלך למקום אחר, ויש ספרים ואפילו סרטים שמלמדים אותך דברים שלא ידעת על העולם ובעיקר על עצמך. הבטחה קטנה לשנה הבאה: להפגיש את הצאצאים לפחות עם יצירה אחת שכזו.
3. סליחה שנתנו לכם יותר מדי כוח
בנים ובנות, סליחה שנתנו לכם מקום וסמכות שגדולים עליכם בכמה וכמה מספרים ומחילה על כך ששמנו אתכם במרכז הבמה, נמנענו מלהציב לכם גבולות נאותים וברחנו ממילוי התפקיד ההורי שהקצתה לנו הבריאה. האמת היא שבתוך נפשנו אנחנו יודעים שמה שאנחנו עושים משול למינוי מנהל אגף תברואה במועצה מקומית לראש ממשלה, אבל כוחנו לא עמד לנו פעמים רבות.
בצר לנו, לקחנו את הפתגם "ונער קטון נוהג בהם" מהתנ"ך אל הקניון. הקורבנות המיידיים של הנטישה הזאת הייתם אתם, תינוקות של בית רבן. כלפי חוץ, חגגתם את ניצחונכם היהיר על אמא ואבא. עמוק בפנים, הפחד אכל אתכם, כשראיתם איך עולמכם מתקלף לו מגבולות ברורים ומרגיעים.
מי ייתן ובפרוס השנה החדשה לא ניתן לזאטוטים להכתיב לנו דרכי בילוי, אופני בזבוז והרגלי צריכה, נחזור להיות הורים ששמים את היד על השלטֶר של הסמכות, ונחזיר לילדים את האפשרות להיות ילדים. ואמרו אמן.
- גיל ונטורה
הוא אבא לשניים, פסיכולוג, מעביר קורסים והרצאות
בנושאי הורות ובנושא החשיבה היצירתית, יועץ קריירה ומאמן חשיבה, מרצה לפסיכולוגיה התפתחותית ואחראי ארצי על קורס אינטליגנציה אנושית באוניברסיטה הפתוחה.
