קדחת התעמולה
מה הקשר בין מחלת המלריה, עצרת האו"ם וייבוש החולה? כל התשובות נמצאות במסמך היסטורי מתוך גנזך המדינה
ישנם אירועים היסטוריים שלא זוכים למעמד הראוי להם. לרוב מדובר באירועים שאינם מתחום הפוליטיקה והמלחמה, אך הם בכל זאת אירועים מכוננים הן בראשוניותם, הן בהיקפם והן בהשלכותיהם. ייבוש אגם החולה הוא אירוע כזה. המיזם השאפתני הראשון של מדינת ישראל, שיצא לדרך ב-1951, נועד על פי הצהרת הוגיו להגדיל את השטח החקלאי במדינה ולייבש את הביצות ששימשו מרבצי דגירה ליתושי האנופלס מפיצי המלריה. אך רבים הם הטוענים כי למעשה עיקר מטרת הייבוש הייתה ראשית כל להיות "מיזם", תוכנית פיתוח אשר תזניק קדימה את המדינה הצעירה, תייצר מקומות עבודה ותעורר את גאוותם הלאומית של אזרחיה על ארצם המתפתחת בצעדי ענק.
עמק המחלוקת
עמק החולה השתרע באותן שנים ממערב לגבול ישראל-סוריה, באזור שנחשב לשטח מריבה בין שתי המדינות. יש לשער שחשיבותו האסטרטגית של האזור היוותה שיקול נוסף בהחלטה להשיק פרויקט הנדסי רחב היקף, שיכשיר את אדמות החולה לשימוש חקלאי ויחזק את שליטתה של ישראל באיזור. מאותה סיבה הביעה סוריה התנגדות נחרצת להוצאת התוכנית לפועל. העימות בין שתי המדינות התנהל בין היתר במישור הבינלאומי וכל צד שטח את טענותיו בפני מוסדות האו"ם. אחת הטענות שהעלתה ישראל היהת כי ייבוש החולה נחוץ על מנת להדביר את מחלת המלריה שהכתה באזרחיה.
המסמך שלפניכם, גם הוא מהתערוכה "כחול על גבי לבן" שנפתחה אמש במוזיאון ישראל, נשלח ב-12 בנובמבר 1951, כ-10 חודשים אחרי שהחלו בייבוש האגם, הכותב הוא מנכ"ל משרד הבריאות ד"ר חיים שיבא והמכותב הוא אפרים עברון, מזכירו האישי של רה"מ דוד בן-גוריון. עיון בטקסט חושף צד נוסף במכלול השאיפות והשיקולים שהנחו את הוגי התוכנית.
מתוך התערוכה "כחול על גבי לבן" של גנזך המדינה, המוצגת במוזיאון ישראל (באדיבות גנזך המדינה)
שיבא מציג במסמך את דאגתו מההכרזות של מנהיגי ישראל על כך שייבוש אגם החולה יכחיד את מחלת המלריה באותו אזור. הוא ממליץ לעברון להתייעץ בנושא עם ד"ר צבי סליטרניק וד"ר גדעון מר. סליטרניק ומר היו המומחים הגדולים בישראל למלריה והובילו את המאבק למיגור המחלה, שהסתיים בשנת 1962. שיבא נועץ בשניים ונחרד לגלות כי הצהרותיה של ממשלת ישראל בפני הציבור ובפני העולם כולו, על הצלחת המבצע במיגור המחלה, היו פזיזות, שלא לומר לא מבוססות.
"בשנה הבאה המספרים יוכיחו" כותב שיבא, "שפעולת הניקוז אשר נעשתה עד כה תעלה את מספר ההדבקות החדשות בקדחת במקום להפחיתן". המסמך גם חושף עד כמה היו מודעים, גם במשרד הבריאות, למטרות הפוליטיות של הפרויקט. שיבא מחזק את ההשערה הזו, כשהוא מזהיר את עברון מכישלון במיגור המלריה, שיציג את מדינת ישראל באור נלעג בפני העולם ובפני אויביה. המלצתו היא לבדוק את נכונותה המדעית של הטענה כי אמנם הייבוש היה טעות, אך להפסיקו באמצע זו טעות גדולה יותר. אז יהפוך האגם לרשת של ביצות מופרדות, עם סוגים שונים של יתושי אנופלס. "אם הנחה זו תוכח יהיה בה נשק תעמולתי" כותב שיבא.
מבצע ייבוש החולה אכן הסתיים, ב-30 בנובמבר 1958. לימים הוכר כאחד המשגים הסביבתיים הגדולים בתולדות המדינה, עשרות מינים של חי וצומח, נעלמו מהאזור בעקבות ייבוש האגם. המלריה, כפי שמרמז המסמך, הודברה בעיקר בזכות מחקר מדעי פעולות הדברה. ב-1971, השיקה ממשלת ישראל פרויקט חדש, הפרויקט לשיקום עמק החולה.
ביום ראשון: מיהו יהודי? ראש הממשלה שואל, חכמי האומה עונים
אנציקלופדיה ynet מכילה מגוון עצום של ערכים וחיונית לתהליכי למידה והעשרה כמקור מידע מוביל, אמין ובטוח. ערכי האנציקלופדיה נכתבים ונערכים על-ידי צוות עורכים מקצועי, ומשולבים בהם סרטונים, מצגות ועוד.
לרכישת מינוי לאנציקלופדיה ynet
