מה מקומו של אלוהים במדע?
האם יכולה תיאוריית ההתהוות של סטיוארט קאופמן לשבור את המונופול של הרדוקציוניזם על הסיבתיות בעולם ולהחזיר את אלוהים לתמונה? מייקל שרמר מקווה שכן
בראשית המאה ה-17 שחרר המתמטיקאי האיטלקי גלילאו גליליי שֵד לעולם כשהחל לנדנד מטוטלות, לגלגל כדורים במורד ולצפות בירחים של צדק. הוא עשה זאת במטרה לגלות סדירויות שיהיה אפשר לנסחן כחוקי טבע.
השקפת העולם המכנית הזאת נחלה הצלחה כה רבה, עד שבראשית המאה ה-19 היה יכול המתמטיקאי הצרפתי פייר-סימון לפלס "לדמיין ישות תבונית שתוכל לדעת בכל רגע ורגע אילו כוחות פועלים בטבע והיכן ממוקמים כל הדברים שהעולם מכיל... ואז היא תוכל לגרום לכל תוצאה שהיא באמצעות משוואה אחת ויחידה שתקיף את תנועתם של הגופים הגדולים ביותר ביקום ושל האטומים הקלים ביותר. שום דבר לא יישאר אי-ודאי בעיני הישות התבונית הזאת".
עוד בנושא
אל מי אנחנו מתפללים?
אסף וול
האם אלוהים הוא רואה חשבון קטנוני, או שמא הוא נמצא בכל אחד מאיתנו? לפני מי אנחנו עומדים ביום הדין? אסף וול בטור לחובבי ז'אנר הפלסף
בראשית המאה ה-20 נטל המדע לעצמו את תפקיד השד התבוני של לפלס. המדע פרס "רשת סיבתית" רחבה המקשרת תוצאות לסיבות מן העבר ועד העתיד במטרה להסביר את כל התופעות המורכבות באמצעות פירוקם למרכיביהם הפשוטים ביותר. חתן פרס נובל, הפיזיקאי סטיבן ויינברג, ניסח את פילוסופיית הרדוקציוניזם הזאת כך: "כל חִצי ההסבר פונים כלפי מטה, מן החברות אל האנשים, אל האיברים, אל התאים, אל הביוכימיה, אל הכימיה ובסופו של דבר אל הפיזיקה". בעולם כזה שאפשר להקיף ולהסביר את כולו, איזה מקום נשאר לאלוהים?
לסטיוארט קאופמן יש תשובה: להפוך את האלוהות לחלק מן הטבע. קאופמן, המנהל והמייסד של המכון לסיבוכיות ביולוגית ואינפורמטיקה באוניברסיטת קלגרי באלברטה, ואחד מחלוצי תורת הסיבוכיות (complexity), מסובב בספרו החדש "להמציא מחדש את הקדושה" (הוצאת בייסיק, 2008) את כיוון חִצי הסיבתיות של הרדוקציוניזם. הוא עושה זאת באמצעות תורה מקיפה של התהוות (emergence) והתארגנות עצמית שלדבריו "אינן שוברות את חוקי הפיזיקה", אבל גם אינן ניתנות להסבר באמצעותם. אלוהים "הוא השם שבחרנו לכל היצירתיות הבלתי פוסקת ביקום הטבעי, בביוספרה ובתרבויות האנושיות", מצהיר קאופמן.
ביקום המתהווה של קאופמן, הרדוקציוניזם אינו שגוי, הוא פשוט אינו שלם. הרדוקציוניזם ביצע רבות מעבודות הסַבָּלות לאורך ההיסטוריה של המדע, אבל אין הוא יכול להסביר הרבה תעלומות בלתי פתורות, כמו מקור החיים, הביוספרה, מוּדעוּת, אבולוציה, אתיקה וכלכלה. כיצד יכול רדוקציוניסט להסביר את הביוספרה, למשל? "גישה אחת, בדרכו של ניוטון, תהיה לכתוב את משוואות האבולוציה של הביוספרה ולפתור אותן. אי אפשר לעשות זאת," טוען קאופמן. "איננו יכולים לחזות מראש אילו תפקודים חדשים יצוצו בביוספרה. איננו יכולים גם לדעת מהם המשתנים - ריאות, כנפיים וכולי - שעלינו להציב במשוואות. המסגרת המדעית הניוטונית שבה אנו יכולים לקבוע מראש את המשתנים, את החוקים הפועלים עליהם ואת תנאי ההתחלה ותנאי הקצה, ואז לחשב את ההתנהגות החזויה של המערכת, אינה מסייעת לנו לחזות את המצבים העתידיים של הביוספרה".
אין זו רק שאלה של הבנה אנושית או של כוח חישוב, מזהיר קאופמן, מדובר בבעיה מהותית של סיבות שונות ברמות שונות. משהו חדש לגמרי מתהווה ברמות הסיבוכיות הגבוהות האלה.
הבדלים מהותיים דומים קיימים גם בתחומים שבהם מתהוות, באמצעות התארגנות עצמית, הכרה, מוסריות וכלכלה. בספרי האחרון The Mind of the Market (הוצאת טיימס, 2008), הראיתי שכלכלה ואבולוציה הן מערכות מסובכות ומסתגלות שלומדות וגדלות במהלך התפתחותן מן הפשוט אל המסובך, ושהן מבקרות את עצמן, כלומר מכילות מעגלי משוב עצמיים. שמחתי אפוא למצוא לכך אישוש בהסבר המפורט של קאופמן מדוע "אי אפשר להסיק את התופעות האלה באמצעות הפיזיקה - יש להן כוחות סיבתיים משל עצמן ולפיכך הן ישויות-מתהוות אמיתיות ביקום". תהליך ההתהוות היצירתי הזה, טוען קאופמן, "מדהים כל כך, מהמם, מעורר יראת כבוד, הכרת תודה וכבוד, עד כי בשביל רבים מאתנו זה מספיק אלוהים, אלוהים טבעי לגמרי, הוא למעשה היצירתיות עצמה של היקום".
ביליתי פרק זמן בחברתו של סטיו קאופמן בשניים מן המקומות הקדושים ביותר בעולם: קורטונה שבאיטליה (מתחת לשמש הטוסקנית) ואסלן שבקליפורניה (מעל לאוקיינוס השקט), בכינוסים שעסקו במפגש בין מדע לדת. קאופמן הוא אחד מן המדענים היותר רוחניים שאני מכיר. אדם חם וסובלני לאין שיעור. ואלוהים שלו 2.0 הוא אלוהות ששווה לסגוד לה. אבל אני ספקן לגבי סיכוייו להחליף את אלוהים 1.0, יהוה, שהתוכנה שלו רצה כבר 6,000 שנה, מאז ימי הברונזה, על מחשבי המוחות והתרבות שלנו.
המחבר, מייקל שרמר, הוא המו"ל של כתב העת Skeptic . הכתבה התפרסמה בגיליון אוקטובר של "סיינטיפיק אמריקן "
לפנייה לכתב/ת 
גליליאו גליליי. שחרר את שד התבונה
צילום: Gettyimages Imagebank
