ערביי ירושלים - "האריה הרדום" של הבחירות
כרבע מיליון ערביי ירושלים מסוגלים להוביל לבחירת מועמד מטעמם, אך מעדיפים לא להכיר בריבונות הישראלית. מומחים לדמוגרפיה מכנים אותם "האריה הרדום". חנן עשראווי: "בשבילנו זה שטח כבוש, ולא ניתן לזה לגיטימיות בהצבעה". כתבה שנייה בסדרה
בשנת 2000 מנו ערביי מזרח ירושלים כ-200 אלף בני אדם. השנה עומד מספרם על כ-267 אלף, ובשנת 2020, על-פי הערכות, ימנו לא פחות מ-371 אלף. אילו היה מתמודד על ראשות עיריית ירושלים מועמד שמייצג את קולם, כבר בחודש הבא היינו יכולים להיות עדים לראש עיר ערבי בבירה. זה הכוח האדיר של הקול הערבי, אלא שבינתיים רוב התושבים לא מצביעים כדי לא להכיר בריבונות הישראלית. נכון לכעת, האריה רדום.
מסיבות של ילודה והגירה, מדי קדנציה מצטרפים לרשימות עשרות אלפי מצביעים ערבים פוטנציאליים. כוחם האלקטורלי מתבסס עם הזמן, ולמרות שבבחירות הקרובות אחוז המצביעים מקרבם עומד על 30.8% "בלבד", הם עדיין רוב ביחס לחרדים (20.1%), וכוח משמעותי ביותר ביחס לציבור החילוני והתורני (49.1%). בוודאי נוכח שיעורי ההצבעה הנמוכים יחסית בסקטור זה.
בבחירות הבאות צפוי כוחם האלקטורלי של ערביי ישראל לעלות ל-34%, ולטפס עוד בהמשך. אבל נכון לכלל מערכות הבחירות עד היום, וגם לזו שבדרך, האריה נם את תנומתו.
אי-הצבעה פוליטית
מלבד מספר מקומות נקודתיים, ערביי העיר לא מגיעים אל הקלפיות. המניע הוא אי-הסכמה למהלך מצד הרשות הפלסטינית, הפועלת מנקודת מבט פוליטית-לאומית: הצבעה תהיה הכרה דה-פקטו בממסד הישראלי, ובריבונות הישראלית על העיר.
"זה לא עניין של כוח אלקטורלי", מסבירה חנאן עשראווי, נשיאת "הדרך השלישית", סיעתו של ראש ממשלת הרשות הפלסטינית סלאם פיאד. "בשבילנו זה שטח כבוש, ולא ניתן לזה לגיטימיות בהצבעה. השליטה של ישראל בירושלים היא בלתי חוקית, והפלסטינים לא יכולים לקחת חלק בהליך בלתי חוקי".
לדבריה, ערביי מזרח העיר יצאו להצביע רק במציאות אחת - בבחירות פלסטיניות. "ובמערכת הבחירות הנוכחית, אני לא רואה את זה קורה", היא מסכמת.
אבל יש מי שלא פוסל לחלוטין תרחיש עתידי שבו יחליטו תושבי מזרח העיר להצביע ולהשפיע, ובגדול. "בעבר כבר היו דיונים בנושא, ברמות שונות", מעיד פרופ' סרי נוסייבה, נשיא אוניברסיטת "אל-קודס" שייצג את הצד הפלסטיני ביוזמת "המפקד הלאומי" להסכם שלום. "בוועידת מדריד למשל דיברו על כך בגלוי, אבל העמדה לא השתנתה. נראה שכרגע לא רוצים שצעד כזה ימעיט בעמדות המשא ומתן ועם דרישתנו שמזרח ירושלים תהיה חלק ממדינה פלסטינית.
"אם נגיע לסיטואציה שבה לכולם יהיה ברור שהמשא ומתן לשתי מדינות כבר לא מציאותי, אני לא אהיה מופתע אם הפלסטינים ישקלו מחדש את עמדתם בנוגע להצבעה. אם לא נגיע לפתרון של שתי מדינות, כבר בבחירות הבאות זה יהיה הכיוון".
ישראל קמחי, חוקר בכיר במכון ירושלים לחקר ישראל, סבור כי תהליך שכזה כבר מבשיל בימים אלה. "לפי דעתי מתחולל שינוי הדרגתי בתודעה של ערביי מזרח העיר, על יכולתם להשפיע על גורלם בירושלים", הוא אומר. "היום הפחד מהרשות הפלסטינית די מתפוגג, בעיקר הקרב הצעירים, ויש נכונות ללכת לבחירות. כוחם האלקטורלי גדול: במספרם הם לפחות 100 אלף יותר מהאוכלוסייה החרדית, וכבר ראינו מה השיגו החרדים".
קריצה לא תספיק
רבים בעבר כבר זיהו את כוחו של ה"אריה הרדום", וניסו לעורר אותו משנתו. בין השמות שניסו לאחד מאחוריהם את הקול הערבי בירושלים היו חנא סניורא, מוסא עליאן וג'מאל שוויש - אך אף אחד מהם לא עמד במשימה. במערכת הבחירות הנוכחית היה זה זוהיר חמדאן, מוכתר הכפר צור באהר שהכריז על מועמדותו, אך גם הוא התקפל בדקה ה-90 וחבר למועמד אחר לראשות העיר: ארקדי גאידמק.
בעוד ששני המועמדים לראשות העיר, ניר ברקת והרב מאיר פרוש, מסתמכים בעיקר על הציבור הסקטוריאלי שלהם בבחירות הקרבות, מפר גאידמק את ההרמוניה שבין הנציג למגזר. איש העסקים מכוון לא רק אל הציבור החילוני והחרדי, אלא גם לערבי. גאידמק כבר הבהיר בעבר כי אם ייבחר לראשות העיר, ימנה סגן ערבי. יותר מכך, על אנשי צוותו של איש העסקים נמנים גם יועצים ערבים, שתפקידם לעזור לו למשוך את הציבור המדובר.
למרות הקריצה המופגנת לקהל בוחרים זה, נוסייבה מאמין כי גאידמק אולי יכול לזכות בקולות מהציבור הערבי, אך לא לסחוף אותם אחריו. עמדה דומה מציג גם נציג החוקר קמחי: "אני לא רואה את הציבור הערבי מצביע עבור מועמד יהודי. טדי קולק למשל היה הרבה יותר אהוב - וגם הוא לא משך הרבה קולות ערבים".
הפתרון: חלוקת ירושלים?
האם הגידול בכוח האלקטורלי של ערביי ירושלים יוביל למציאות לחלוקת העיר ולפרידה מהשכונות הערביות? קמחי טוען שהמציאות היא אכן כזו. "אין לי שום ספק שמקבלי ההחלטות בדרגים הגבוהים יודעים שככל שערביי מזרח העיר יצביעו במסה גדולה יותר, כך יזורז הרצון להיפרד מהם".
עם זאת, החוקר מבהיר כי היפרדות מסוג זה חייבת להיעשות בצורה של הסכם שלום עם הרשות הפלסטינית: "היום, מבחינת המשפט הבינלאומי, לא פשוט להתנתק משכונות ערביות באופן חד-צדדי, וזה בהחלט ישפיע על כל תהליך בדרך להסכם".
יורם אטינגר, חבר בצוות האמריקני-ישראלי למחקרים דמוגרפים, סבור שהפתרון הפוך: "כאשר אתה מתנתק משכונות ערביות, אתה מתנתק מעתודות קרקע שהם סם החיים של ירושלים. כל מי שקורא להתנתקות, כדאי שילמד מה התרחש מאז התחילה קריאה זו לפני כ-10 עד 15 שנים. הם לא רוצים להישאר ברשות, הם רוצים ליהנות מההטבות שמדינת ישראל מעניקה להם. מאיימים עליהם בהתנתקות? התוצאה הישירה היא הגברת ההגירה לתחום המוניציפלי של העיר.
"הפיתרון הוא דווקא סיפוח של שטחים נוספים שנמצאים מזרחית לירושלים, לכיוון מעלה אדומים ועד ים המלח, ולכיוון ההרודיון בדרום-מזרח העיר. מהלך כזה אמנם יוסיף מסה גדולה של ערבים שתהווה 'מעמסה' דמוגרפית לטווח הקצר, אך לטווח הארוך תביא למהפך מהגירה יהודית החוצה, להגירה יהודית פנימה".
אז מה בינתיים?
לעת עתה, בגבולות ירושלים הנוכחיים, כוחם הפוטנציאלי של ערביי העיר ימשיך להתחזק. הגידול באחוזים נעשה בעיקר "על חשבון" האוכלוסייה החילונית של העיר, הסובלת מהגירה שלילית. המצב שיווצר, אם יחליטו ערביי מזרח העיר למצות את
כוחם האלקטוראי, הוא שהמועצה תחולק בין שלושה מגזרים וייתכן שלא יהיה מנוס מהקמת קואליציה חילונית-חרדית, או לחילופין חילונית-ערבית. אין לפסול מצב שבו בעקבות שוני מגזרי ותפיסתי כה גדול, לא תצליח להתגבש קואליציה בכלל.
אם ראש העיר הבא של ירושלים ירצה לשמור על רוב יהודי בעיר הוא יצטרך להילחם בתופעת ההגירה היהודית מהעיר, ולפעול לשינוי גבולות העיר - אם בדרך של היפרדות או של סיפוח. נכון לעכשיו, לא נראה שערביי העיר יצאו להצביע בהמוניהם - אבל זה לא אומר שהסוגיה הדמוגרפית לא תהווה נושא מרכזי אצל הראש הנבחר. הרי ביום שיתעורר האריה, תשתנה מפת ירושלים על כל רבדיה.
