"נשארתי לבד. מה העונש למי שהרס משפחה?"

"אמא לקחה איתה את הדמעות שלי. אני לא בוכה יותר", אומר נדב שגיא, בן 8. לפני כחודש נהרגה אמו, איריס שגיא (43), תושבת ניצנה, בתאונת "פגע וברח" סמוך לכלא קציעות. "פעם חלמתי שהיה לי סכין והרגתי בה את מי שהתנגש באמא ואז היא חזרה לחיים", ממשיך נדב. בינתיים, הנהג החשוד שוחרר למעצר בית.

שגיא הייתה בדרכה לאסוף את בנה הקטן מהמתנ"ס הנמצא בקרבת המועצה האזורית רמת נגב, בעת שרכב שעקף בפראות התנגש חזיתית במכונית בה נהגה. הנהג הדורס נמלט רגלית אל השטח, מותיר את איריס לדמם למוות במכוניתה ההרוסה.

תומר ואסף, בתמונה מהאלבום המשפחתי

אחרי האירוע מונה צוות חקירה מיוחד, אמר מפקד לשכת התנועה במרחב נגב, רב-פקד יוסי פרג'ון. הדורס, בן 20 מהפזורה הבדואית, נעצר כעבור שלושה ימים. בית המשפט בחר להעביר אותו למעצר בית, והוא נותר חופשי למחצה גם לאחר הגשת כתב האישום נגדו, השבוע.

אבי שגיא, בעלה של איריס, נותר חסר אונים -

 ורק מקווה שהנאשם לא יברח שוב. "השופטת חשבה שהוא לא מסוכן לציבור", הוא אומר בכעס, "שתלך היא להביא אותו אחרי שיברח".

איריס הותירה אחריה את אבי ושלושת הילדים, אסף (12), תומר (11) ונדב הצעיר. "הפכתי לאבא ואמא. היא השאירה חלל עצום, ידעה לפתור את כל הבעיות בבית והייתה עוטפת ואוהבת", הוא מספר, ובשלב מסוים כבר לא יכול לעצור את הדמעות. "אפילו לא היה לי זמן להתאבל עליה. חייבים להמשיך בחיים - ילדים, בית ספר, חוגים, ללמוד לסדר את הבית, כביסות. פתאום צריך ללמוד הכל מחדש".

כשאבי קיבל את ההודעה על מותה של איריס, הוא הזדרז לאסוף את הילדים מבתי הספר והחוגים. "היינו צריכים לעבור ליד המכונית ההרוסה, אשתי עוד הייתה באמבולנס, הרוגה", מתאר אבי, הפעם בקור רוח מדהים. "כשהגעתי ראיתי מרחוק את כל האורות וביקשתי מהילדים שיורידו את הראש. הסברתי להם שאני לא רוצה שהמשטרה תעצור אותי". אבי צפה במכוניתה המרוסקת של אשתו כששלושת ילדיו במכונית, אף אחד מהם לא יודע עדיין על האסון.

איריס הפכה לגוף ממלכתי

לבית המשפחה נכנסים ויוצאים מכרים ושכנים, כולם מבקשים לעזור. הם באים עם צלחות אוכל, ולפעמים יש מי ששוטף כלים ומנקה בבית. "בהלוויה שלה איריס כאילו הפכה לגוף ממלכתי, ציבורי. היא תמיד הייתה יודעת לתת את העצה הכי טובה".

להלווייה באו ראשי מועצות ונציגים מהסוכנות היהודית, יחד עם תושבי האזור שמעולם לא הכירו אותה אישית, אך חשו צורך להזדהות. "מבחינתנו האירוע הזה הוא כמו פיגוע, הנהיגה הפראית הזו הובילה למותה", אמר אז מזכיר ניצנה, דוד פלמ"ח. איריס שימשה כרכזת אולפני הקליטה בניצנה. עמיתיה לעבודה מתארים אישה מסורה, קשובה, שתמיד יודעת לפתור כל בעיה. אבי מסביר: "זה לא היה אבל משפחתי, זה היה אבל אזורי".

אבי שגיא. "פתאום צריך ללמוד הכל מחדש" (צילום: הרצל יוסף)

חלומות וזכרונות הם הדבר היחיד שנותר לבני משפחת שגיא מאיריס. נדב הקטן נזכר: "פעם חלמתי חלום בתוך חלום, שהיא משכיבה אותי לישון ואז נכנסתי לתוכה. מה שהכי אהבתי זה את הקול של אמא".

 אבי מציין בחיוך כי הוא ואיריס היו "אחרוני המוהיקנים" בניצנה, מאחרוני הזוגות עם ילדים צעירים. כעת נותר רק הוא.

אבל לא רק הזכרונות מלווים את המשפחה, גם הכעס. "הזילות הזו כלפי חיי אדם במדינה נובעת מחקיקה לא נכונה", אומר אבי, המביט מהצד בצער בכל מקרי הפקרת קורבנות התאונה, שבלטו בשבוע האחרון. "מה העונש של מי שהרס משפחה? כמה הוא כבר יקבל?".

אבל זה לא הכל. בנגב, בייחוד באזור ניצנה, קשה לאכוף את החוק. "אחרי שעוברים את באר שבע זה פשוט מדינה אחרת. בעבר הייתה לי גישה אחרת, ניסתי להבין את המשטרה - הרי מה רוצים מהם? אין תקציב.

 היום אני חושב שאת האזרח זה לא צריך לעניין. האמפתיה שלי הסתיימה ברצח של אשתי. הפסקתי להבין את המשטרה".

כשנשאל אבי מה דעתו על תאונת ה"פגע וברח" בה נהרגה מיטל אהרונסון, הוא מנסה להיזהר בלשונו: "אני לא אוהב את ההשוואה. יש שם משפחה בהרצליה שגם מתאבלת. בכל זאת, בשורה התחתונה, ההתייחסות לאירועים שקורים בתל אביב גדולה יותר. אבל אין לי זמן לשנות את כל הדברים האלה - אני צריך לחשוב על איזה סנדוויצ'ים אני מכין מחר לילדים".