בשבילי הכוזר זה אתה
בתום ארבעה חודשים בהם צפה בהרפתקאותיו של אבי ביטר ב"ביפ", ספג את ביטוייו הגזענים ונחשף להתעמרותו בשחקנים, עמית קוטלר מודה: הבדיחה כאן היתה על חשבון הצופים
נפתח בווידוי: בארבעת החודשים האחרונים צפיתי בזה אחר זה בכל פרק ופרק של "חי בסרט", תוכניתו של אבי ביטר בערוץ "ביפ", שתחת מעטה סמי-דוקומנטרי הציגה את צעדיו של גדול שחקני, סליחה – יוצרי תעשיית סרטי הבורקס הישראליים אל לב המיינסטרים, אל סינמטק תל-אביב.
יכול להיות שבאופן תמים שנבע מחוסר היכרות עם החומר האנושי, דמותו של ביטר כפי שהוצגה בסדרה התחבבה עליי מאוד בתחילתה. המניירות המוחצנות, השפה הייחודית וההתלהמות המנומקת היטב של ביטר הפכו את הצפייה ב"חי בסרט" לחובה כמעט עבורי, וכאמור לא פספסתי אפילו סצינה אחת מעלילותיו של אבי בעיר הגדולה. אבל לקראת סוף העונה הראשונה והאחרונה של הסדרה, נפל לי האסימון. ביטר ניסה בדרכו הבוטה והגזענית לכבוש, לדרוס ולרמוס את כל מי שלא עומד בקריטריונים שלו.
ביטר. כובש, אבל לא במובן הטוב של המילה
בראש ובראשונה ישנם כמובן האשכנזים, שזכו כאן לכינוי "כוזרים". לפי ביטר, מדובר בשבטים שלא הנצרות ולא האיסלאם הסכימו לקבל אותם אל חיקם, ואילו היהודים הסכימו. אלה התיישבו באירופה – והם, למעשה, האשכנזים. כל אשכנזי שנתקל בדרכו בביטר, אך לא ראה את הדברים עין בעין עם כבוד הזמר המזרחי הדגול, זכה לכינוי הזה.
מרס תורכי
מעיון קצר באנציקלופדיה, עולה כי מעולם לא הוכח כל קשר בין אותם כוזרים ליהודי מזרח אירופה. ההפך הוא הנכון. נתון שדווקא כן הוכח הוא שהכוזרים היו לחלק מהאימפריה הטורקית, וחלקם התגיירו. את זה ביטר, המתהדר מתחילת הקריירה שלו במוצאו הטורקי, שכח לציין. ועוד הערה קטנה: הכינוי "כוזרים" שימש מספר סופרים אנטישמים במהלך ההיסטוריה, כדי להוכיח את חוסר הקשר של היהודים למדינת ישראל. סתם ככה, שתדעו.מעבר לגימיק שביטר הצליח להשריש מבלי שמישהו יבדוק אותו בדרך ויעמיד אותו על טעותו - גם לא יוצר הסדרה איתי שגב (שהוא הרי לא כוזר, מה פתאום), ישנו העניין המקצועי. הסדרה הרי מתעדת את עשיית הסרט "אהבות ושקרים" בבימויו של ביטר ובכיכובו. מזעזע היה לצפות ביחסיו של הכוכב עם האחרים העושים במלאכה, או אם תרצו - נתיניו.
שחקן שהגיע לאודישנים שערכו ביטר, שגב וחבורתם התבשר כי התקבל לתפקיד מפתח בסרט, ולאחר מכן נאמר לו "בעצם יותר מתאים לך ניצב". מצלמה שאחז צלם, שהמשיך לעשות את עבודתו תוך כדי פרץ עצבים של ביטר, כמעט ורוסקה על הרצפה על ידי הכוכב בכבודו. שחקנית שנבחרה לתפקיד מרכזי זכתה לאיומים כי סצנות בהשתתפותה יישארו על רצפת חדר העריכה אם היא תעז "לחתוך מוקדם" כדי להגיע לחתונה של קרוב משפחתה.
אגב, למחרת החתונה, כדי לא לאחר, אותה שחקנית הגיעה ממקום מגוריה בצפון אל סט הצילומים במרכז הארץ במונית, שלדבריה עלתה לה 300 שקל. אף אחד בהפקה, לפחות לפי מה שנראה על המסך, לא טרח להשתתף בהוצאותיה.
ואם כבר הפקה, ישנו גם המפיק ("השפוט", לפי ביטר) שנבחר לסרט, והפך לשחקן ראשי ולדוברו של ביטר, והרשה לעצמו לחתוך ראיון עיתונאי באיבו, תוך שהשניים מגדפים ומטנפים את הכתב, את עשייתו ואת החינוך שספג בבית הוריו. ואין זה חשוב כלל שמדובר ביוני פרת, כתב אתר האינטרנט של "קשת", החברה שבבעלותה נמצא ערוץ "ביפ".
חי במבוכה
כעת, עם סיום שידורה של הסדרה, אני מוצא את עצמי נבוך ומתחרט על שצפיתי בכל פרקי הסדרה ושלא הבנתי שהבדיחה היא על חשבוני ועל חשבון רבים מחבריי, שלא החמיצו אף פנינה שיצאה מפיו של הכוכב שלוח הרסן.איש לא מינה אותי לדובר של אחרים בתעשיית הבידור הישראלית, אך לאור התקרית הטלוויזיונית "חי בסרט", אני נבוך גם בשביל הבמאי זוכה פרס האקדמיה ויותר מעשרה פרסים נוספים בעולם, דובר קוסאשווילי, שהסכים להנחות את ביטר בדרך לעשייתו; בשביל שרית וינו-אלעד, שחיבקה באהבה גדולה את שונא התרבות הישראלית בה היא פועלת בכישרון רב מזה שנים; בשביל העיתונאי שי פרץ, קולגה שבאופן מובן לחלוטין לא הצליח להתמודד עם הצהרותיו של ביטר ("אתם בתקשורת אוהבים רק נטחנים כמו אברי לידר" – והטעות במקור); בשביל מושיק גלאמין וספי ינקו מרדיו תל-אביב שאירחו את ביטר בתוכניתם ולא ידעו כיצד תיראה סאגת הכיבוש הטלוויזיונית שלו; בשביל המרצה לקולנוע (ומבקר הבית שלנו) שמוליק דובדבני שלא ידע ולא ציפה לסטודנט החופשי שייכנס לכיתתו (אבל השכיל להבין עם מי יש לו עסק מהר מאוד), ובראש כל אלה - בשביל סינמטק תל-אביב שהתרצה, בזכות חבריו ועושי דברו של ביטר, והסכים להקרין את סרטו.
חלומו של ביטר, להגיע אל לב המיינסטרים, אל "מדינת תל-אביב" כפי שיגדירו זאת אחרים, הוגשם. אבל דרכו אל מרכז העשייה שגובתה ביוצרים כל כך מוכשרים, היתה במילה אחת – מלוכלכת. אדם כמוהו איננו ראוי לחיבוק הרחב שנתנו לו הקולגות ונתן לו ערוץ "ביפ". עדיף כבר לצפות ביוסי בובליל, הוא לפחות גם מצחיק.
"אבי ביטר חי בסרט". המטרה הושגה, אבל באיזה מחיר?
צילום: ענת מוסברג
מומלצים
