איך מתמודדים עם אימת הפיטורים?

בימים האחרונים שבה לחיינו מילה מעוררת חרדה, שסברנו, אולי בתמימותנו, כי הלכה לה לבלי שוב ונעלמה מנוף חיינו: פיטורים. לאחר הצלחת המהפך הכלכלי שהונהג לפני שנים אחדות בישראל, שמחנו להפרד מאימת הפיטורים ההמוניים, וחגגנו את העדר האבטלה, וקיומם של השגשוג והצמיחה שכמו הבטיחו לנו תעסוקה לנצח.

• משבר בשווקים - סיקור מיוחד ב-ynet
  

בא המשבר הכלכלי הנוכחי, והחזירה באחת לחיינו. זמן טוב להרהר בתהליך הכואב הזה, המגיפה האורבת לכל אחד מאיתנו, הסכנה החבויה תמיד מעבר לפינה.

מגיעות אלינו שאלות רבות - מצד מפטרים בכוח ומצד מפוטרים בכוח - הנוגעות לאותו חלק מחיי העבודה הגורם למפחי נפש, משברים וכאבים לא מעטים. מובן מאליו כי הנושא הפך בבת אחת מטריד ומעיק לרבים.

בכל תפקידי בעולם הניהול נאלצתי להתמודד עם התהליך הכואב הזה. כמנהל, אתה לא יכול להמנע מכך. זהו נושא כאוב ושוחק, הפוגע רבות במפוטר, ולא מעט גם במפטר.

בדרך כלל קיימות סיבות אחדות לפיטורים בארגון:

• "פיטורי ייעול"- הארגון מגלה כי ביכולתו לבצע את אותה עבודה עם פחות מקבלי שכר, והוא מחליט לקצץ בכוח האדם. במקרה הטוב מדובר באמת על ארגון שהתיעל, אימץ שיטות מתקדמות לפעילותו, ושכלל את יכולותיו. במקרה הרע, מדובר על ארגון כושל, שאינו מצליח ליצור די הכנסות ועל כן מקצץ בהוצאות. תורות הניהול המתקדמות מדברות על "לעשות יותר עם מה שיש", קרי לראות בכוח האדם העודף הקיים בארגון משאב המאפשר צמיחה, ולהתאים את הייצור לכח האדם, ולא להיפך. המשמעות - צמיחה ויצירת רווחה לארגון ולבעלי המניות. חבל ש"התייעלות" הפכה מילה נרדפת ומכובסת ל"פיטורים".
  

•  "פיטורי שליטה" - במאבקי הכח המתנהלים בארגון משלם חלק מן העובדים והמנהלים בכיסאם על מנת לבצר את שלטונו של מנהל זה או אחר. פעמים רבות, בואו של מנהל בכיר חדש לארגון מבשר "עריפת ראשים, של נאמני קודמו. אמרה סינית עתיקה (נדמה לי) גורסת כי "הדרך לנצח את אויבי היא לעשותו לידידי". מנהלים רבים, בעיקר מי שאינו בטוח ביכולותיו, נוקטים בשיטה הפוכה, וגורמים לארגון אותו הם מנהלים נזק עצום של אבדן ידע ויכולת, רק על מנת לספק את תאוות השלטון שלהם, ולפייס את חרדותיהם שלהם.
  

•  "פיטורי מצליח" - ארגונים נוהגים לנצל את אווירת הפיטורים השוררת במשק על מנת לשנות הסדרים קיימים - הסכמים קיבוציים או הסדרים פחות פורמליים - ולבצע שינויים שתוכננו זמן רב מראש. על ידי תאורי אימים מצד הבעלים, וניצול העיסוק התקשורתי המסיבי בנושא, משיגים המעבידים ביתר קלות הישגים אשר באווירה אחרת היו מתקשים להשיג. זוהי גישה לגיטימית, לפחות בעולם שלנו בו ההישגים הדרקוניים שמשיגים ועדים מסויימים יכולים לחסל כל עסק גם בימים של שפע.
  

• "פיטורי אמת" - תתפלאו, אבל יש עובדים שאינם עובדים כראוי, ויש לפטרם. לעתים זהו מעשה של חסד שעושה המעסיק עם ארגונו, בכך שהוא משחרר אותו מעונשו של גורם לא מועיל. לעתים זהו אפילו מעשה של חסד עם המפוטר, הנמצא במקום שאינו מתאים לו, ויאלץ עתה למצוא מקום שייטיב איתו ויביא לידי ביטוי טוב יותר את יכולותיו.
  

"לא נעים לפטר לפני החגים"

הליך הפיטורין עצמו יכול, מסתבר, להעשות בדרכים שונות, טובות יותר וטובות פחות. מכר שלי חזר מחופשת החג שלו, רק כדי לגלות כי הוא נמצא ברשימת הקיצוץ הקרובה. המעסיק, על פי הרעיון הנלוז לפיו "לא נעים לפטר לפני החגים", איפשר לבחור להוציא הוצאות עתק על חופשה, להתחייב על תשלומים לאורך זמן ולכרות לעצמו בור כלכלי, אותו לא יוכל עתה למלא. לו רק נאמרו לו הדברים מראש, היה מתכונן בצורה יותר מושכלת, ונערך לתקופה הקשה ביתר הצלחה.

במקום עבודה אחר אסף המנהל את עובדיו בימים האחרונים, והודיע להם כי "בעוד חודש יהיו כאן קיצוצים". כך הוכנסו כ-300 איש לחרדות בלתי מחוייבות. האם לא די בכאב הפיטורים, ויש להוסיף עליו את סבל אי-הוודאות? בעניינים כאלה יש "להוריד גרזן" - להודיע מבעוד מועד לכל עובד על מעמדו, ולהרגיע את המערכת. עובד העתיד להיות מפוטר יקבל התראה מתאימה על מנת שיוכל לעשות את ההכנות הדרושות, ואילו מי שאינו מועמד לפיטורים, ידע זאת, וידע גם להעריך את מזלו הטוב.

עצה קטנה למנהל המפטר: עשה זאת בדרך האנושית ביותר שאתה יכול למצוא. רפד לו לעובד את הדרך החוצה במילים חמות ככל הניתן. תמוך בו והענק לו סיוע. אם אפשר - סיוע כספי. אם אי אפשר - הבטח לעזור לו במציאת עבודה חלופית. תן לו מכתב אוהד ביד (אם הוא ראוי לכך). מעבר להקלה הגדולה שהליך כזה יביא לשניכם - כדאי לזכור כי העולם עגול, ויתכן - והיו דברים מעולם - כי בעוד זמן, אולי לאחר שנים, תשב אתה מולו, והפעם תהיה אתה זה הזקוק לתעסוקה, ואילו הוא יימצא בעמדת ההחלטה לקבלך לעבודה.

הכותב הוא יועץ ניהולי ומנהל "אתר הספר" .