קנס כספי בהסכם טרום-נישואים מונע בעיות
נשמע קל ליישום: שני בני זוג מאוהבים בוודאי יסכימו לחתום שאם אחד מהם יעכב את חירותו של השני, הוא ישלם על כך. אבל הבעיה הגדולה של סעיפי הסנקציה האלה היא קושי האכיפה בבתי הדין הרבניים. לפי ההלכה, גט צריך להינתן מרצון, וכל סנקציה שמביאה לגט יכולה לפסול אותו
מטרתה המוצהרת של הסנקציה הכספית היא "להכאיב בכיס" לצד המסרב לתת גט, כדי שיהיה לו תמריץ להתיר את קשר הנישואים.
הרעיון נשמע קל ליישום: שני בני זוג מאוהבים, טרם הנישואים, בוודאי יסכימו לחתום שאם אחד מהם יעכב את חירותו של השני, הוא ישלם על כך. אבל הבעיה הגדולה של סעיפי הסנקציה האלה היא קושי האכיפה בבתי הדין הרבניים. לפי ההלכה, גט צריך להינתן מרצון, וכל סנקציה שמביאה לגט יכולה לפסול אותו בתור "גט מעושה", כזה שניתן בכפייה.
לפי ההלכה היהודית, גבר צריך לתת לאשתו את הגט מרצון חופשי, והאשה צריכה לקבל את הגט מרצון חופשי. רק במקרים מאוד ספציפיים המנויים בהלכה מחייב בית הדין את אחד הצדדים בגירושים.
מדוע לגבר קל לנצל את מעמדו בהליך גירושים?
מעבר לעובדה שברוב המקרים, הגבר הוא הדמות המפרנסת והחזקה יותר מבחינה כלכלית, ההלכה היהודית איננה שיווניות כלפי גברים ונשים. למשל, אין שום מניעה שלגבר ייוולדו לו ילדים נוספים מאשה אחרת בזמן שהוא נשוי. הגבר מחזיק ברוב הכספים עד הגט, ועיכוב הגט פועל לטובתו.
מה הבעיה במצב של עגינות?
הבעיה היא שכל ילד שייוולד לאשה מגבר אחר, בזמן שהיא עדיין נשואה, ייחשב ממזר. כיוון שלא ניתן לגרש את האשה בשום דרך אחרת מלבד גירושים הניתנים ע"י הגבר מרצונו, אשה עלולה להיתקע מספר שנים מבלי שבעלה חי איתה ומבלי שיש לה גט, והיא איננה יכולה להמשיך בחייה.
האם סעיף הסנקציה פותר את בעיית העגינות?
הדבר תלוי בכל מקרה לגופו ובהרכב של הדיינים בבית הדין הרבני. מבחינה כלכלית, בתי המשפט לענייני משפחה אוכפים סעיפים אלו, שמקבלים ביטוי תחת "מזונות מוגדלים". כך שבפועל, כל צד שמעכב את הגט הוא זה שמשלם לצד השני מזונות מוגדלים, עד למתן הגט בפועל. אבל בבית הדין לא תמיד מאשרים את הסעיפים הנ"ל בהסכם, בטענה שהסעיף גורם לכך שהגט לא ניתן מרצון והוא בעצם גורם לגט להיות גט מעושה.
הואיל ובתי המשפט לא עוסקים בגירושים אלא רק בעניינים הכספיים, אין בעיה לאשר את אכיפת הסעיף שם.
האם הסנקציה חייבת להיות הדדית?
לא. זה תלוי בהחלטה של בני הזוג איך ברצונם לנסח את ההסכם. המטרה היא בדרך כלל להגן על האשה מפני עגינות, ולכן ניתן לכתוב את הסעיף בצורה הדדית, אבל ניתן גם לכתוב שרק הגבר, במקרה שלא ייתן גט, ישלם את הקנס.
עם זאת, יש מקרים שבהן נשים בהליך גירושים בהחלט מנצלות את זכותן למזונות ולקורת גג. הן תובעות "שלום בית" וחיות על חשבון הבעל, כשבפועל אין להן כל כוונה אמיתית לחיות איתו. סעיף הדדי יכול לעזור במקרים אלו.
לפני כשנה הגיעה אלי אשה שחתמה על הסכם טרום נישואים בו היתה סנקציה של מזונות מוגדלים במקרה של אי מתן גט לאחר שלושה חודשי פירוד. בעלה סירב להתגרש, אלא בתנאים של העברת הילדים למשמורתו. לאחר שפנינו לבית המשפט לענייני משפחה, הדבר הפעיל מספיק לחץ, כיוון שאז ידע הבעל שהוא יחויב בסכומי המזונות שנקבעו בהסכם, ולכן נתן בסופו של דבר את הגט.
מה גודל החיוב?
מובן שכל זוג יכול לקבוע לעצמו מה נחשב בעיניו סנקציה מרתיעה. בהסכמים רבים מחייבים את בן הזוג במזונות בסך 50% ממשכורתו/ה במקרה של אי מתן גט. אין ספק שזהו סכום גבוה שמקשה על החיים. הרציונל הוא לתת לו תמריץ להיפטר מהחיוב הנוסף הנ"ל.
בפועל, אין תקדימים בבתי הדין הרבניים בעניין אכיפה של סעיפים כאלו. לעומת זאת, בית המשפט לענייני משפחה כבר חייב בן זוג במזונות מוגדלים, בהתאם להסכם שנחתם טרם הנישואים, כאשר היה עיכוב בגט.
- עו"ד ענבר שנהב מתמחה בדיני משפחה, גירושים וירושה. האתר שלה
לפנייה לכתב/ת 
