שקרים קטנים: מה עושים כשהילד משקר?

בואו נודה, הרבה יותר קל וטבעי לשקר מאשר לומר את האמת. פעמים רבות מביאה עימה ההודאה באמת סיכון להסתבכות ופוטנציאל לקושי. הילדים, כבר מגיל צעיר מנסים את דרך השקר כאשר נושבת רוח סכנה או כאשר באמצעות השקר הדרך נעשית קלה ופשוטה יותר.

הסיבות לשקרים הם ניסיון להימע מעונש, ניסיון לקבל תשומת לב ("קיבלתי את הציון הכי גבוה בכיתה", להתחמק מחובות ("לא היו שיעורי בית"), להשיג משהו ("אבא הסכים"). סיבות אחרות הן חשש לאכזב את ההורים או כשהם נמצאים במצב לחץ / תחרות (רמאות במשחק).

יכולתם של הילדים לדווח אמת ולעמוד באומץ, ביושר ובבגרות אל מול תוצאות מעשיהם, גם כאשר מרחפת סכנה מעל לראשם לתגובה לא נעימה על ידי הוריהם ומוריהם, היא יכולת נלמדת ונרכשת. למידה זו מתרחשת לאורך השנים בהליך החינוך הנטווה שלב אחרי שלב בניצוחם של ההורים. כבכל הליך חינוכי נדרשות להתקיים כאן מיומנויות הוריות אשר תסייענה ליעילות הקניית ערך אמירת האמת לילדים.

מיומנויות ואסטרטגיות הוריות להפחתת השימוש בשקר:

אין דבר כזה שקרים קטנים או שקרים לבנים

גם כשהילדים קטנים חשוב להעמידם על טעותם כאשר דבריהם אינם נכונים ולהגיד "זה לא נכון לומר כך. הדברים היו כך וכך". חשוב ללמד את הילדים לדייק בתיאור האמת. אפשר לתרגל זאת על ידי שאלת שאלות לגבי אינפורמציה ניטראלית שאינה מאיימת או מסכנת אותם: "תאר לי כיצד נראה הפרח הזה" ולחזק ולשבח על אמירה ותיאור מדויקים: "נכון, אתה צודק. הפרח בצבע סגול".

חשוב להדגיש וללמד את הילדים הבחנה בין דמיון ואמת ולהקפיד שכאשר הדברים הם פרי הדמיון, משתמשים במילים כגון: אני רוצה, אני חולם, הלוואי ש, אני אהיה פעם, אני מדמיין.

לא לתבוע רק פרפקציוניזם

שבחו ועודדו את הילדים גם על שיפור יחסי, השתדלות, ניסיון, מאמץ והתנהגות שאינה מושלמת. כאשר הילדים יחוו לאורך השנים התנסויות בהן הם זוכים למילה טובה ובוודאי להיעדר נזיפה על דרגי ביניים של הצלחה, יגבר הסיכוי לאמירת האמת במקרים אלו.

לפרגן

אל תתעלמו מהילדים כאשר הם מדווחים אמת במצבים שברור להם שהם עלולים לצאת נפסדים - שבחו אותם על כך והכירו בעובדה שזה לא קל להם ועל כך הם זכאים לכל הערכה, כולל בפרהסיה: "הילד שלי אומר את האמת גם כשהוא יודע שזה יסבך אותו ואני מאוד מעריך אותו על כך".

לתת תחושה שמאמינים לו

כשמבררים משהו עם הילד – לא ליצור רושם שלא מאמינים לו מראש. לא לנהל את האינטראקציה עם הילדים מתוך מיומנויות מקצועיות של בלש או עו"ד ולא לנהל "חקירה צולבת": "איפה היית, עם מי, מאיפה היה לך כסף", אלא ליצור אווירה רצינית ולבקש לדעת באופן ענייני את פרטי האירוע: "אני מבקש לדעת מה היה אתמול בדרך מביה"ס".

צורת השאלות

הימנעו מהשאלה - "למה עשית את זה ?" ולהקפיד על שאלה עניינית ומקדמת. במקום: "למה שפכת את המיץ?" לשאול "איך המיץ נשפך?"

טון דיבור רגוע

כאשר מבררים פרטים עם הילדים, חשוב לשמור על טון דיבור רגוע ולא כזה המשדר לחץ והיסטריה.

להוות דוגמה לחיקוי

הימנעו מלשתף את הילדים או לחשוף בפניהם אסטרטגיות להתחמקות מאמירת האמת כדוגמת: "אם זה מהעבודה, תגיד שאני לא בבית" או "אל תספר לאחיך שקניתי לך, שהוא לא ירצה גם" וכמובן הימנעו מלחפות עליו וכמובן לשקר עבור הילד על אי עמידה במחויבויות מול גורם שלישי, כמו בי"ס.

גם אנחנו מפשלים - ומודים באשמה

הוו דוגמה אישית בכך שגם אני כהורה "מפשל" לעיתים ומודה בכך: "שכחתי לשלם את המיסים ועכשיו אאלץ לשלם קנס".

מה עושים כשהילדים משקרים?

• חשוב להיות בטוחים שאכן הילד אינו דובר אמת ושהעובדות ידועות לכם במלואן.
  

• גם כשכל העובדות ידועות – אל תגידו: "אם תגיד את האמת, אני לא אעניש אותך". חשוב לשמור על מסר הורי / חינוכי אשר תואם את חיי היומיום - אמת אינה מחלצת מעונש, אלא שקר מחמיר את התגובה.
  

• אל תשתמשו בביטויים: 'תודֵה ששיקרת", "תסתכל לי בעיניים ותגיד שזה לא אתה", "אתה שקרן", "אני מאוכזב ממך", אלא לציין עובדות באופן רגוע ומבוקר: "אני יודע שלא התקלחת", "העובדות לא מדויקות", "זה לא קרה כך".
  

• אם הילד מתחיל לשקר ומסתבך בשקר של עצמו – לא לשבת בחיבוק ידיים ולראות אותו מסתבך, אלא להפסיקו מיד על ההתחלה – לציין שהעובדות הן אחרות ולבקשו להמשיך ולתאר מה בדיוק קרה.
  

• אל תבקשו מהילד להבטיח לא לשקר שוב. במעשה זה הילד לומד להבטיח ולא בהכרח לומר את האמת.
  

• התמקדו בהתנהגות שבגינה נאמר השקר ולא רק בשקר. פעמים רבות, כאשר הורים מגלים שילדם שיקר להם הם זונחים את המשך הטיפול בהתנהגות שבגינה הילד שיקר ומתמקדים רק בקושי. כאשר התנהלות זו מתקיימת הילדים לומדים שהשקר משתלם, כיוון שהוא מסית את ההתייחסות מהמעשה הנדון מלכתחילה.
  

• בחרו זמן רגוע והגדירו ציפיות. שוחחו על חשיבות אמירת האמת ועל הערכתכם את הילד כשהוא נוהג כך. חשוב להקפיד לא לבצע שיחה זו צמוד לאירוע שבו הילד נתפס דובר שקר. הסיכוי להתייחסות נקייה ועניינית, למסר חינוכי כה חשוב, בשעה כה טעונה הוא נמוך הן מצד ההורים והן מצד הילדים. 
  

תודה מיוחדת למיטל אוחיון על הסיוע בכתיבת הטור.

• פרופ' עמוס רולידר , אבא לשלושה, מומחה מוסמך בניתוח התנהגות, ראש המכון לחקר ולמניעה של קשיי התנהגות ילדים בסביבות חינוכיות ומנחה הרצאות וסדנאות בנושאי חינוך במכללה האקדמית עמק יזרעאל.
  

• לכל הכתבות בסדרה.