האם התורה אלהית?

לגור גורנישט, חברנו בבית המדרש של הטוקבקים

הפרשה מוקדשת באהבה לגור גורנישט, חברנו בבית המדרש של הטוקבקים, המעלה לאחרונה בבית המדרש את השאלה 'האם הסיפור הזה, של התורה, הוא אמיתי?' אחד האירועים ששאלת אמיתותו הסעירה את את גור נמצא במוקד פרשת השבוע שלנו:

"קראתי מאמר שמישהו שלח לשלושים המדענים הכי גדולים בגיאולוגיה האם הם חושבים שהמבול קרה לפני 4,000 שנה ופה אחד הם שללו את זה" (גור גורנישט, שמחת תורה, תגובה 28)

"אלעס אדער גורנישט?" (הכל או לא כלום?)

חברות וחברים יקרים, לפני שנכנס לעובי הסיפור כדאי להבין מה אנחנו שואלים את עצמנו ומה מטריד את חברנו כשהוא שואל בלהט קיומי, אם המבול היה.

בחגיגות שמחת תורה כתב גור גורנישט דברי אמת נוגעים ללב:

"...אני מן הצבועים. אני מתנהג ונראה כיהודי חרדי, אך כל זה הוא למען המשפחה. אני כשלעצמי איני מאמין שהתורה הגיעה מה'. אני חושב כדרך שהחוקרים אומרים שהיא נכתבה בידי הכוהנים בשלהי הבית הראשון".

אני חושבת שבדברים אלה עצמם טמון הפשר. גור גורנישט קושר בין אלהיותה של התורה לבין כותביה, אם התורה היא אלהית משמע שאלהים כתב אותה, אבל אם בני אדם כתבו את התורה היא אנושית, ואם היא אנושית אין סיבה להאמין באלהים.

גור יקירי, נדמה לי שבאותה נשימה עצמה אתה גם טוען: אם התורה אלהית כל סיפוריה צרכים לשקף אמת היסטורית (להתקיים בעולם המעשי ככתבם וכלשונם) ואם יוכיחו ארכיאולוגים והיסטוריונים שאירועים מסוימים לא התרחשו במציאות, בטלה אמיתותה של התורה ועמה בטלה גם משמעותה, ובטל כמובן גם אלהים. ומתוך כל אלה אתה נאלץ לנהל את חייך 'כאחד מן ה'צבועים''.

גור יקר, נדמה לי שאתה משחק במשחקי סכום אפס, ובנוסף לכך אתה מניח מסקנות כבדות משקל על ענף דק ורעוע, אתה יוצר קשרים בלתי מתחייבים (ואפילו בלתי אפשריים) בין שאלות לתשובות. והכי עצוב בעיני, אתה מכווץ לעצמך את אלהים ואת התורה. אני מבקשת לטעון שהמבול המתואר בתורה לא היה ולא נברא ושאין לזה שום קשר לאלהיותה של התורה ובוודאי לא לאפשרות קיומו של אלהים.

שנצא לדרך?

בואו נראה מה כתוב בתורה

בראשית פרק ו, יד-כא

עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי-גֹפֶר, קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת-הַתֵּבָה; וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ, בַּכֹּפֶר. וְזֶה, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ: שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה, חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ, וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ. צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה, וְאֶל-אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה, וּפֶתַח הַתֵּבָה, בְּצִדָּהּ תָּשִׂים; תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים, תַּעֲשֶׂהָ... וּבָאתָ, אֶל-הַתֵּבָה--אַתָּה, וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי-בָנֶיךָ אִתָּךְ. וּמִכָּל-הָחַי מִכָּל-בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל, תָּבִיא אֶל-הַתֵּבָה--לְהַחֲיֹת אִתָּךְ: זָכָר וּנְקֵבָה, יִהְיוּ. מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ, וּמִן-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוּ--שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ, לְהַחֲיוֹת. וְאַתָּה קַח-לְךָ, מִכָּל-מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל, וְאָסַפְתָּ, אֵלֶיךָ; וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם, לְאָכְלָה.

קריאה תמימה של הסיפור מעידה עליו שהוא לא התכוון להיות סיפור היסטורי – צדיק בודד הבונה בכוחות עצמו תיבה די קטנה, עם צהר אחד ודלת בצד, ואליה נכנסים בני משפחתו וכל הבהמות, העופות, והרמשים וכולם כמובן - זוגות, זוגות (בפרק הבא מספר העופות יעלה לשבע, אבל זה יהיה רק בפרק הבא...). אני כבר רואה בדמיוני את נוח מקפץ לשמיים במאמציו לאסוף לתיבה זוג יונים או רודף אחר תנשם ותנשמת. אני רואה אותו זוחל על האדמה בעודו מנסה לאתר זן נדיר של חיפושיות זבל...

גור גורנישט, סיפור המבול הוא סיפור. סיפור ציורי שמעורר חיוך ומרחיב את הדמיון ובכך מכסה על בהלה גדולה מפני הסודות והתשוקות האפלים של המין האנושי ושל הקיום. אתה באמת מעלה בדעתך שהסיפור הזה יכול היה להתקיים במציאות? אתה באמת זקוק לשורת ארכיאולוגים שתפריך אותו? ומה זה יעלה או יוריד אם יטענו חוקרים מסוימים שהצפה ימית גדולה התרחשה בכדור הארץ לפני כך וכך שנים? את מה זה יאשש מלבד את האסון עצמו?

יקירי, אסונות מתרחשים די הרבה פעמים בהיסטוריה והם מהווים השראה לחרדות העתיד שלנו וליצירות האמנות. ונדמה לי שדי לנו בכך.

גם רבים מהחילונים נופלים בפח הזה

לא פעם אני קוראת תגובות של חברים חילונים בבית המדרש שלנו, המגיבים בביטול וקובעים: "זה סיפור טיפשי, הוא לא היה יכול להיות, התורה הזו מטומטמת, עזבו אתכם...". גם הם מכווצים לעצמם את התורה ואת אלהים. כאילו שרק מה שהיסטורי ראוי לעיון. כאילו שמיצירות תרבותיות גדולות אחרות הם מצפים לשקף אמת היסטורית.

מה נטפלתם לתורה? האם היא אי פעם טענה שהיא מסמך היסטורי? תזכרו רק שאלו הצפיות שלכם ממנה ולא הציפיות שלה.

אז בשביל מה לומדים תורה

מי שלומד תורה בשביל לדעת איך נוצר העולם וכיצד התרחשו האירועים המרכזיים בתולדות האנושות, מבזבז כמובן את זמנו ואת זמנה של התורה. קוראים לזה הוצאת תורה לבטלה וזה חטא חמור.

אז בשביל מה ללמוד תורה? אני באמת לא יודעת, אני רק יכולה לספר את החוויה שלי. אני לומדת כי זו הנאה גדולה, לימוד תורה מגרה את החושים ופותח את הראש והלב למחשבות חדשות. התורה מציעה לי שפה, נוספת על אלו שיש לי, שפה חכמה ועמוקה להתבונן בעזרתה על העולם, לנסות להיעזר בה בבואי להבין את שאינו ניתן להבנה – את הקיום האנושי.

הקיום האנושי כל כך מוזר – אנחנו נולדנו, אנחנו חיים, אנחנו נמות. זה בלתי נתפס ובכל זאת מבקש פשר. אני רוצה לעשות משהו עם החיים שלי, ובשנים שקדמו לי היו עוד כמה אנשים שרצו לעשות משהו עם החיים שלהם והם חשבו על זה, ובפעמים נדירות גם סיפורו את המחשבות שלהם. נדירות עוד יותר היו הפעמים שמחשבות אלו נכתבו, והמעט שבמעט שרד עד אלינו והוא מזמין אותנו לחשוב.

נדמה לי שהתורה אלהית

גור יקר מאד, אני לא מבינה כלום באלהים ובאמיתות נצחיות, אבל לפעמים כשאני לומדת תורה וגם תלמוד, נדמה לי התורה אלהית. היא נוצרה וסופרה ונכתבה ולוטפה על ידי כל כך הרבה דורות. כל כך הרבה אנשים שנבראו בצלם אלהים, בכו וצחקו וחרדו וכמהו אליה ומתוכה.

הנה דוגמה מתוך הפרשה שלנו (בראשית ט, ו):

דַּם הָאָדָם,

בָּאָדָם דָּמוֹ

יִשָּׁפֵךְ.

אני מתעבת את הרעיון שביסוד השיר הזה אבל אני יודעת שגם התיעוב הזה הוא חלק ממני.

ובעיקר - אין לי שום עניין בשאלה מי כתב את השיר הזה, ואין לי שום שאלה ביחס לאלהיותו.