הרים של דגים וים של וודקה

טוב חברים, חזרנו. ראינו עולם, סיירנו בשווקים, שטנו על פני נהרות ואגמים, טיפסנו על הרים, ביקרנו בארמונות ובאלפי כנסיות, אבל בייחוד בישלנו ואכלנו.

אבל נתחיל מההתחלה. לפני מתקפת החגים ניצלו ארבעה זוגות ותיקים של חברים את סוף הקיץ, וטסו לשיט נהרות ברוסיה. אז כך, שיט נהרות לא דומה לקרוזים של הספינות הגדולות שאנחנו רגילים לראות בקאריביים או באלסקה. אין כאן מאסות של אלפי אנשים, מסיבות סוערות והרבה רעש וריקודים, אלא ספינות שמכילות כ-200 אורחים ועוד 100 אנשי צוות, עם הידור ויופי של פעם. אווירה אינטימית ("תגיד משעממת", אמרה הגברת), כלומר אינטימית ולא היפר אקטיבית. התאים לא מפוארים אך כולם עם חלון רחב שנפתח לנוף - עניין שכל מי ששט פעם יעריך מאוד. התאים מדוגמים, ויש מקום לכל דבר, כולל 30 סוגי המצלמות, המטענים, ושאר האיבזור האלקטרוני ההכרחי, שבלעדיו כוחותינו לא עוזבים את הארץ.

תחת שמי מוסקבה

פרק ראשון ובו יסופר איך נחתנו בעיר הבירה וכמעט טבענו בים של וודקה

נחתנו בבוקר. מוסקבה קידמה את פנינו בשמש אביבית וכמסתבר בהמשך, אלו היו הימים היחידים בהם השמש חדרה את המלנכוליה האפרורית הרוסית. מרגע הנחיתה הזדמזמו בראשי מילות השיר העממי "תחת שמי מוסקבה", ולא עזבו אותי עד שעברנו את ביקורת הדרכונים בחזרה בנתב"ג.

הספינה, "קפטן קירוב" שמה, חיכתה לנו במלוא הדרה ובמבט ראשון קצת איכזבה אותנו בגלל גודלה, אך בפנים האווירה הייתה קסומה והרטרו עבד חזק מאוד. ארוחת הערב של היום הראשון החזירה אותי 20 שנה אחורה. לא רק האוכל היה רטרו, גם הנוסעים, ואנו נמנינו עם הצעירים שבחבורה.

השף הגיש לנו סטרוגנוף על אורז. טעים, אך לא היסטרי. גם השאר היה קצת שבלוני. הכלים נראו כמו בבתי המלון בארץ לפני הרבה שנים, וגם הקינוח היה מאכזב, עד כדי כך שאני לא זוכר מה הוא היה. מאוכזבים ועייפים מהטיסה עלינו לאחד הברים. שם הכרנו את אנדריי. הטיפ הראשון שאני יכול לתת לכם כשאתם מגיעים למחוזות לא מוכרים הוא טיפ צבאי - צרו קשר טוב עם האפסנאי והטבח (במקרה שלנו החדרנית והברמן) וכך תבטיחו לעצמכם המשך שירות נעים.

קפטן, הו קפטן. ספינת "קפטן קירוב" (צילומים: רפי אהרונוביץ')

לאחר שלגמנו מספר שוטים קרירים של וודקה, (למה קרירים ולא קפואים, תשאלו? פשוט כי בבר אין להם מקפיא), שכנענו את אנדריי החייכן, בעזרת האופי הכובש שלנו וטיפ לא קטן, להקפיא לנו במרתפי הספינה בקבוק אישי של וודקה מסוג "רוסקי סטנדרט פלטינה". השבענו אותו שידאג לכך שמלאי הוודקה במקפיא לא ייגמר. מה שעזר גם ששילמנו על הבקבוק מראש. כך ליווה אותנו כל השבועיים בקבוק וודקה קפוא בכל מקום בו היינו בספינה. רק היינו אומרים את מילת הקוד 'אנדריי' ומיד הייתה מופיע המלצרית עם בקבוק קפוא. האמת שאין לי מושג כמה בקבוקים חיסלנו, אבל מצב הרוח השתפר פלאים.

בבוקר קמנו בקושי לסיור שנמשך כ-3 ימים (אף אחד לא זוכר בדיוק כמה). מוסקבה הרשימה אותנו מאוד. השיא היה הכיכר האדומה. אדומה, כדאי שתדעו, ברוסית היא מילה שמתארת משהו יפה, כלומר הכיכר האדומה היא הכיכר היפה ולכן גם הקומוניסטים קראו לעצמם אדומים (שלא תגידו שלא הקשבתי להסברים של המדריכים ולהרצאות על התרבות הרוסית ועל המנהגים וההיסטוריה שניתנו לנו באנגלית לאורך כל המסע). הכיכר מדהימה יותר אפילו בלילה עם כל האורות. הקרמלין, הקתדראלה שנראית כמו באמת משהו מהסרטים. ממול גילינו את Gom, קניון מדהים בעושרו וגיוונו עם שלל גשרים, בתי קפה וחנויות שאין על מוצריהן מחירים, או כמו שמר ק' הסביר לי - אם מעניין אותך המחיר, אין לך מה לחפש שם.

בכניסה מעדניית מזון שלא הייתה מביישת את פושון. ענקית, בנויה מעשרות חדרים, צנצנות קוויאר בלוגה אמיתי בכל גודל אפשרי, החל מ-200 דולר ועד סכומים דמיוניים, זיתים מיוון, עגבניות מאיטליה, גבינות מספרד וצרפת, יינות, לחמים, בשרים, כל טוב הארץ ומלואה. מדהים שהמעדנייה הזאת שימשה את אנשי השלטון הקודם, כמעדניית הבית, בזמן שרוב העם רעב ללחם. מאחר ואיני מתעסק בפוליטיקה נותר לי רק לשבח את טעמם של אותם אנשי השלטון, לאחר טעימות קטנות ויקרות מאוד של מספר מוצרים.

בימים הבאים טיילנו לבד, בעזרתה של הגברת י', שנולדה ברוסיה ומבינה את השפה. בעזרתה שתינו קוואס (מעין בירה שחורה), ראינו כנסיות למכביר, סיירנו בתחנות רכבת תחתית הניראות כמו מוזיאון מצופה שיש והעברנו בנחת 3 ימים.

הרימו עוגן

פרק שני ובו יסופר איך עלינו במעליות של מים ואיך בזכות ד' השמן לא פספסנו שום ארוחה

הספינה כבר הפליגה בתרועות רמות, דרך תעלות, נהרות ואגמים. ישבנו על הסיפון, צפינו בנוף המדהים, וכשמזג האוויר התקרר התכרבלנו וחזרנו להתחמם לצד הוודקה. בוקר אחד בשש אפס אפס (הסיבה שאני קם מוקדם היא כדי שלא להפסיד את כיבוד הבוקר המוגש לפני שמוגשת ארוחת הבוקר בשמונה), מסיט עבדכם את הווילון כי הוא מרגיש שהאנייה עומדת, אבל יש לו תחושה כי היא עולה לגובה. כשהוא מביט דרך החלון הוא שם לב כי האנייה באמת עולה לאיטה כלפי מעלה.

נשכבתי על המיטה בתקווה שאדי האלכוהול יפוגו ולא הייתי בטוח אם נרשמנו לשיט תעלות, או לטיסה בספינת אוויר. ד' השמן שדפק בדלת אחרי שעה (תיכף תבינו למה), הסביר לי ברוב טובו כי אני בסדר, פשוט האנייה חוצה המון גשרים המשמשים כמעליות להרים או להוריד את האנייה למפלס הבא. התאוששתי לאטי ומיהרתי לארוחת הבוקר.

כדאי להשכים קום. הכיבוד לפני ארוחת הבוקר

שמונה, שתים עשרה ושבע, אלו השעות הכי קריטיות שכל ספן חייב לזכור בעל פה, שכן אלו זמני הארוחות. בין לבין יש בארבע תה רוסי, עם שולחן מאפים, ויש גם חטיף לילי לפני חצות, כאשר חוזרים מהופעת פולקלור או בלט קלאסי.

ארוחת הבוקר - מזנון לא גדול אבל מגוון ואיכותי. מאפי בוקר, גבינות ונקניקים, אפילו מעט ירק וקרקרים, למי שהמצפון מעיק. סלמון כבוש מאיכות מעולה, נקניקיות ובייקון, ביצים מכל הסוגים, פירות טריים - אננסים למכביר, כאילו הייתי בתאילנד או הוואי, דייסה מעולה, ואם כל זה לא מספיק, אפשר להזמין חביתות ממולאות, בלינ'צס, פנקייקס וגם פרנץ' טוסט מטוגן בשפע חמאה, עם ריבה מעולה. לעתים עוצרים בכפרים קטנים ורואים עוד כנסייה, אבל הנוף הקודר והאפלולי של אמא רוסיה חודר לך לאט לנשמה, והאוויר נקי וקריר.

צהריים - אתה מפוצץ אבל הסקרנות הורגת אותך, שכן לא יכול להיות מצב שד' השמן יספר לך אחר כך איזה אוכל טעים הוא אכל ואתה תרגיש שפספסת. חוצמיזה, משלמים כל כך הרבה, אז למה לא לאכול? בר סלטים, שני מרקים, מנה עיקרית וקינוח, ישביעו את סקרנותך.

ואם אתה כבר באנייה, אל נא תקפח את תה המנחה, שכן זה מנהג מקומי ואתה לא רוצה להעליב אף אחד.

משביע את הסקרנות? ארוחת צהריים

ארוחת הערב - גולת הכותרת. המנות הלכו והשתפרו ככל שהתקדמה ההפלגה. השף הראה סופסוף שהוא יודע לבשל. דגים מעולים, מרקים מעולים עוד יותר, ובכל ארוחה יש בחירה של מנות רוסיות אותנטיות, ומנות בינלאומיות קלאסיות. גם הקינוחים הפכו למשובחים. אנחנו נצמדנו ליין ספרדי שהיה טעים ובמחיר סביר, אז פשוט התרגלנו אליו. הבישול כאן, למי שלרגע מפקפק - אינו דל קלוריות.

אחת המנות היותר טובות שהכלתי הייתה פשוטה מאוד: עוף מבושל, מצופה בשפע קרוטונים, המטוגנים יחד בשפע של חמאה. נראה כמו שניצל בעובי של בניין בן שתי קומות, כשבמקום פירורי לחם יש קרוטונים. בערב נפגשים כמובן אצל אנדריי, ואז יש הופעה, קלפים, חברותא ושתייה די מרובה.

רוסיה אמנו

פרק שלישי – ובו יסופר איך שיפרו כוחותינו את ידיעותיהם בתרבות הרוסית

על מנת לשפר את הקומוניקציה שלנו עם המקומיים, התחמקנו משני שיעורי רוסית מדוברת שהיו על הספינה, אבל נרשמנו לערב טעימות של וודקה. חברים, כל מה שאני זוכר מערב זה הוא בזכות העובדה שצילמו אותנו וסיפרו לי אחר כך: הרבה גברים, מעט נשים, שני מלצרים ובחור אחד, שחוץ מלספר על וודקה - באנגלית עם מבטא רוסי כבד, סיפר עשרות בדיחות על שיכורים, על וודקה ("אין דבר כזה וודקה לא טובה, יש רק מעט מדי וודקה") ועל הממשל הקודם.

הנוף הקודר של אמא רוסיה. מבט מהספינה

על השולחן היו כ-10 בקבוקים, ובאמצע "מלווי שתייה" (נשנושים). מי שטועם פעם "מלווי שתייה" כאלה, יודע שהמטוגנים הבוטנים, הזיתים והמקלות המלוחים שמגישים אצלנו לפעמים בברים, הם "מדגדגי שתייה". פה היתה צלחת ענקית עם דגים מלוחים, כבושים, לחם וחמאה, עגבניות חמוצות ומלפפונים חמוצים. איזה ערב.

במקום הראשון מבחינתי - וודקה דיפלומט. טובה מאוד. אני באמת לא זוכר מה היו ההבדלים בין וודקה רוסית לפולנית, אני רק זוכר את השמות. במקום השני - רוסקי סטנדרט שהתרגלנו אליה, והמעניינת ביותר - וודקה מפולפלת, שזה בערך כמו בלאדי מרי רק בלי עגבניות.

המשכנו לשוט בנופים מדהימים. סיירנו, אכלנו ושתינו. אני יכול להגיד לזכותם שהשירות היה מאיר פנים ויעיל. אני יכול להגיד לזכותם גם ששום מנה לא חזרה על עצמה פעמיים. השיט היה רגוע, מלבד יום אחד של טלטלות, עת חצינו אגם גדול (משהו בגודל הים התיכון). בסוף עצרנו לקינוח של שלושה ימים מדהימים בסן פטרסבורג. עיר יפה בה אכלנו מלא כיסנים ממולאים בשלל מילויים כמו תפוח אדמה וכרוב כבוש - כולם חזרו איתנו ארצה.

טיול כזה אינו זול, אבל אתה מרגיש שאתה מקבל תמורה מלאה לאגרה, שכן כמעט לא מוציאים כסף מעבר למה ששולם על הטיול עצמו, ומחיר האקסטרות סביר מאוד, כולל המשקאות והיין.

הכותב היה אורח של חשבון הבנק שלו

ארוחה רוסית לבוקר שבת קריר במיוחד

המרכיבים (לכ-10 בוגרי שיט תעלות):

1/2 ק"ג דג כבוש מאיכות טובה - מעורבב עם 2 גזרים מגוררים ובצל סגול חתוך לטבעות (ומושרה ללילה)

1/2 ק"ג פלמידה מעושנת (או מקרוסקה), נקיה מעצמות

5 תפוחי אדמה מבושלים בקליפתם

2 בצלים סגולים פרוסים דק מאוד

1 לימון טרי

1 מיכל שמנת חמוצה

אופן ההכנה:

1. פורסים את תפוחי האדמה החמים לפלחים עבים או חצאים.
2. מניחים על כל פרוסה דג מעושן ומעט פרוסות בצל וברגע האחרון כף שמנת. מטפטפים מעט לימון.
   

מגישים עם בקבוק וודקה קפוא, כיסני תפוחי אדמה מוכנים ואיכותיים (עם תוספת בצל מטוגן), לחם שחור וחמאה, חמוצים, פלטת ירקות טריים, סלט תפוחי אדמה רוסי, פנקייקים לא מתוקים עם קוויאר (אפשר אדום מביצי סלמון) בתוספת שמנת חמוצה ועירית, ודיסק של הגבעתרון.