"הילד שלי עקשן כמו פרד"

הורים יקרים, אם הילד שלכם מתעקש ללבוש את אותו הבגד זה היום הרביעי ברציפות, למרות שהוא מלוכלך ומריח לא משהו, אם הילד שלכם "ננעל" בסירובו לטעום או לאכול מזון חדש ומזין שהכנתם עבורו בעמל רב, אם ילדכם מוכן לשחק רק עם חבר אחד ורק במשחק אחד מסוים, מסרב בכל תוקף להכין שיעורי בית, להעביר ערוץ בטלוויזיה או ללכת לישון בזמן שנקבע על ידיכם, הטור הזה נכתב עבורכם.

חשוב להדגיש כבר כאן כי עקשנות אינה בהכרח תכונה בלתי ראויה. נהפוך הוא, כולנו שואפים לחנך את ילדינו לעקשנות חיובית, כזו אשר מעניקה לילדינו את הכוח והיכולות לא לוותר, להתמיד ולנסות שוב ושוב, עד שהם מצליחים.

זוהי העקשנות השלילית או הסרבנות אם תרצו, שקשה לנו מאוד עימה. השימוש הבלתי פוסק ב"לא רוצה" או "לא מוכן", כמעט לכל דבר והסירוב הנחוש להתנהג כראוי, לגוון, לשתף או למלא אחר הוראות ההורה, הם אלה המקשים עלינו ההורים לכוון ולהדריך את ילדינו למעשים טובים ולסייע להם להתמודד עם קשיים הצפויים להם בחיים.

הורים יקרים, לפני שאתן לכם מספר עצות מעשיות כיצד לחנך את ילדיכם לעקשנות חיובית וכיצד להתמודד עם עקשנותם השלילית, חשוב שנדע כי עקשנות לסוגיה היא תכונה נלמדת בעיקרה ואנחנו ההורים, אם נרצה בכך או אם לא, משמשים כמורי הדרך וכמעצבי טיב וסוג העקשנות אותה יטפחו ויסגלו ילדינו.

וויתור חוזר ונשנה לילד, כאשר הוא מתרגז, כועס או מסרב לעשות משהו ואי התעקשות כתוצאה מחשש ההורה פן יכעיס את ילדו, יעצבו בהדרגה ילד בעל תכונות עקשנות שליליות.

רגישות ומיומנות הורית אשר, בין היתר, אינה מחמיצה הזדמנות לחזק את הילד במצבים בהם הוא לא מוותר עד אשר הוא מצליח לפתור נכונה תשבץ, פאזל, תרגיל בחשבון או להרכיב מטוס שקיבל ליום הולדת, יעצבו אצל הילד תכונות של עקשנות חיובית, אשר כה חיוניות להמשך דרכו בסבך החיים.

כל שנותר הוא לפרט את השלבים בחינוך לעקשנות חיובית ואת דרכי ההתמודדות אשר נמצאו כיעילות ביותר מול אותה עקשנות שלילית, אשר יש בכוחה לתסכל רבים מאיתנו ההורים.

כיצד ניתן ללמד ולעודד עקשנות חיובית בקרב ילדינו?

הכנה לקראת מצבים קשים ומאתגרים

הכנה מנטאלית מתאימה של ילדנו להתמודדות עם קושי צפוי, תסייע להם להתמודד עימו בעיקשות ובסבלנות. הכנה זו כוללת הגדרת ציפיות, הבעת בטחון ביכולתו של הילד להתמודד בהצלחה עם הקושי והגדרת התנאים לבקשת עזרה.

לדוגמא, ממש לפני שהילד מתחיל להרכיב את הפאזל רצוי לשבת איתו ולומר: "בן חמוד, בפאזל הזה יש 40 חלקים וזה המון. אני חושבת שזה לא יהיה פשוט להרכיב אותו בעיקר בהתחלה ותזדקק למידה רבה של סבלנות. אני בטוחה שתצליח, רק תצטרך להתאזר בהרבה סבלנות ולא לוותר. בוא תנסה לבד 10 דקות ואם לא תצליח, תקרא לי ואני אבוא לעזור לך".

חיזוק הילד על התמודדות עיקשת

לצערי, יש לנו ההורים נטייה לקבל זאת כמובן מאליו, כאשר ילדינו מתמודדים עם קושי ואינם מוותרים ואנחנו לא מוצאים לנכון או שוכחים לחזקם ולעודדם דווקא במצבים אלה. איני יכול להפריז בחשיבות הרבה של חיזוק ועידוד במצבים אלה. כאשר אנחנו רואים שהילד מנסה שוב ושוב למצוא את החלק המתאים בפאזל או לפתור את הבעיה בחשבון שניתנה לו, רצוי מאוד לגשת אליו מיד ולשבחו בחום, בהתלהבות ובהערצה כנים. חיזוק מיידי, רגיש וחם כזה הוא המפתח לעיצוב התכונה של עיקשות חיובית או התמדה אצל ילדינו.

התמודדות נכונה עם כניעה מוקדמת

כאשר הילד מוותר בקלות או מסרב להמשיך, חשוב שנבקש ממנו בשקט אך בנחישות ובהחלטיות להסביר את מהות הקושי וחשוב ביותר לבקשו לנסות שוב להתמודד עם האתגר, תוך מתן סיוע המשמש במקרה זה כחיזוק על התמדה והתעקשות לסיים את המטלה עד תום. שימו לב הורים, חשוב מאוד שלא נבצע את המטלה במקום הילד, ושלא נאפשר לו לוותר על ביצועה בעקבות התרגזות והבעת תסכול באופן לא ראוי.

הקפדה על סדר יום קבוע וידוע מראש

מחקרים וניסיון חיים מלמדים על חשיבות סדר יום קבוע כבסיס לחינוך לאחריות אישית ולהפחתת סירוב ועקשנות שלילית של הילדים. כאשר קמים בבוקר, אוכלים ארוחת ערב, מכינים שיעורי בית, מתרחצים והולכים לישון בזמנים קבועים במהלך השבוע - הדבר הופך להרגל והסבירות לסרבנות ועקשנות שלילית בנושאים חשובים אלה פוחתת.

הגדרת ציפיות שבועיות ויומיות

כאשר הורים מגדירים לילדיהם מראש ציפיות התנהגות הסבירות לעקשנות שלילית, חוסר שיתוף הפעולה והסרבנות של ילדיהם פוחתים משמעותית. רצוי לשבת עם הילדים במוצאי שבת, לתאם ולהגדיר את הציפיות הקבועות וגם את המיוחדות לאותו שבוע. זוהי הזדמנות מצוינת לתכנן ולהזכיר לילדים את אשר עליהם לבצע בשבוע המתחיל למחרת, כולל לוחות זמנים, דיון בחילוקי דעות אפשריים ופתרונן. כך תוכלו להתחיל את השבוע ברגל ימין.

הגדרת ציפיות ותכנון משותף של סדר היום הנעשים מדי יום עם חזרת הילד מבית הספר או הגן או במהלך רוטינת השינה, מקטינים את הסבירות לעקשנות לא נאותה. במהלך הגדרת הציפיות, ההורה עובר עם הילד על סדר היום, מפרט את הקשיים הצפויים, מביע את בטחונו כי הילד יצליח במשימותיו ומחזקו על ההקשבה. רצוי לבקש מהילד לחזור במילים שלו על הציפיות, כדי למנוע אי הבנות אפשריות.

מתן הנחיות בקול שקט, רגוע אך בתקיפות

מתן הוראה בקול רגוע ושקט, תוך יצירת קשר עין עם הילד, אך עם זאת בהחלטיות ובטון משולל סימני שאלה ותחנונים, מקטינים בהרבה את הסיכוי להתנגדות, לסירוב ולעקשנות שלילית. הסבירות להתנגדות לסיים משחק אהוב וללכת ולהתחיל ברוטינת השינה, גבוהה יותר כאשר ההורה שואל בטון כמעט מתחנן בעת מתן ההוראה לדוגמא: "חמוד שלי, אתה מוכן אולי לסגור את הטלוויזיה וללכת לישון כי מאוד מאוחר". עדיף: " דניאל, הסתכל עלי, סגור בבקשה את הטלוויזיה וגש לחדרך", הנאמר בקול שקט מנומס אך נחוש והחלטי.

חיזוק ועידוד שיתוף פעולה והיעדר עקשנות שלילית

חשוב מאוד לא לשכוח לחזק, לעודד ולפרגן לילד מכל הלב כאשר הוא מתגבר על עקשנותו השלילית ומפגין שיפור ביכולתו לשתף פעולה עם ההורים. אל לנו לראות בהתנהגויות חיוביות אלה דבר מובן מאליו. נהפוך הוא, עלינו לנצל כל הזדמנות לחזקן. חיזוקן התכוף כאמור יביא בעקבותיו המשך של שיתוף פעולה והפחתה משמעותית בהפגנת עקשנות לשמה.

במקרה של עקשנות שלילית מתמשכת:

גם כאשר ההורה מקפיד על סדר יום קבוע, הגדרת ציפיות, מתן הנחיה שקטה וברורה וחיזוק שיתוף פעולה והתנהגות אחראית, עדין יש סיכוי שלעיתים הילד יתמיד בסירובו ובהתנהגותו העיקשת.

במקרים כאלה חשוב מאוד לשמור על קור רוח, לא להתעצבן, לאיים או לצעוק על הילד, אלא לחזור על ההוראה בקול שקט מספר פעמים עד שהילד מפסיק את סירובו ומתחיל לבצע את אשר נקבע. באם הילד ממשיך בסירובו ההורה יכול לבטל או להפסיק פעילות אהובה על הילד לזמן מה, עד שהילד ישתף פעולה ויבצע את אשר התבקש. זוהי סיטואציה מאוד לא פשוטה והורים רבים מנסים להימנע ממנה, אך רק התמדה, אי ויתור תוך הקפדה על קור רוח, תאפשר לילד ללמוד לשתף פעולה ולוותר על התכונה המעצבנת שקראנו לה כאן עקשנות שלילית. בהצלחה, הורים יקרים!