אברהם חמס את שרה

'שרה שרה שיר שמח'?!

אין לי מושג מי היוצר החתום על המשפט ההזוי הזה שטרף את ימי ילדותנו. לא משנה כמה פעמים תצליחו לומר אותו ובאיזו מהירות, הוא תמיד יהלום בסיפור המקראי באירוניה מופלאה. שרה לא שרה שיר שמח. שרה לא שרה בכלל. פעם אחת בחיים היא כמעט צחקה (בקרבה) ומיהרה להכחיש. שרה לא תיתן שיתפסו אותה שמחה ובוודאי לא נינוחה.

שרה היא דמות מורכבת, לעיתים מעוררת דאגה וברגעים אחרים – מקוממת.

ההשוואה המתבקשת בין שרה להגר לא מחמיאה לדמות האם של שרה. נכון, יש לשרה הרבה סיבות להיות מרירה, אבל מרירות, מה לעשות, לא נעימה לסביבה ולכן לא יעילה. מרירות לא מצליחה לגייס אהדה ותמיכה. אם שרה הייתה יודעת לתרגם את המרירות שלה לכאב ולחמלה כלפי הזולת, לסוג של 'ואהבת לרעך כמוך' בהתמודדות שלה עם הגר (כפי שהצליחו לעשות רות ונעמי), היה לנו בוודאי יותר קל ללטף את דמותה. אבל היא לא הצליחה לעשות את זה. היא נותרה עצובה, בודדה ומחפשת אשמים, ואנחנו נותרנו עם אמא קצת קשה לעיכול.

חז"ל עושים תיקון לשרה

אחד הפסוקים זועקי הכאב של שרה מפתיע בהקשרו ומופנה לבעלה, אברהם (טז ה): "וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם,

חֲמָסִי עָלֶיךָ--אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ, וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ; יִשְׁפֹּט יְהוָה, בֵּינִי וּבֵינֶיךָ"

מה שרה רוצה מאברהם? על מה היא מתלוננת? ההצעה לתת את הגר לאברהם הייתה יוזמה שלה. הסכסוך של שרה היה עם הגר (טז, ד): "וַתֵּרֶא (הגר) כִּי הָרָתָה, וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ" אז למה היא מתנפלת על אברהם?

במדרש בראשית רבה, מבקשים חז"ל להתבונן על התמונה הגדולה של יחסי אברהם שרה, ומתוך התבוננות זו לבאר את ההתפרצות של שרה ולאפשר לנו להזדהות אתה. החמס של שרה היה מוצדק, אומרים לנו החכמים, אברהם באמת חמס אותה, שדד ממנה את האפשרות לאמהות. הקביעה החז"לית הנועזת הזו אינה רק פנטזיה מדרשית, אינה רק נסיון להמתיק את דינה של שרה. חז"ל שולחים אותנו לקריאה זהירה המפרקת לגורמים את סיפורי אברהם ושרה. אבל לפני שנחזור לסיפור המקראי, הנה המדרש עצמו (מתורגם לעברית):

(ה) 'ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך' .... חומסני אתה בדברים, למה? שאתה שומע ביזיוני ושותק.

רבי ברכיה בשם רבי אבא: אתבע את דיני ממך, משל לשני בני אדם שהיו חבושים בבית האסורים נמצא המלך עובר, אמר לו אחד: 'עשה עמי צדק'. אמר (המלך): 'הוציאו אותו (מבית הסהר)'.

אמר לו חברו: אתבע את דיני ממך. אלו אמרת (למלך): 'עשה את הצדק אתנו' – כפי שהוציא אותך כך היה מוציא גם אותי.

כך (אמרה שרה לאברהם) אילו אמרת: 'הולכים אנו ערירים' כפי שנתן לך בן היה נותן גם לי. אך כיוון שאמרת: 'ואנכי הולך ערירי' (טו ב) נתן לך ולא נתן לי. ...

השוד הזוגי – שוד הערבות ההדדית

כיצד אברהם חמס את שרה? לא רק בכך שהוא שמע את הגר מבזה אותה ולא הגיב, אלא בעיקר כיוון שהוא דאג לעצמו ושכח לדאוג לאשתו.

במדרש שלנו משולה עקרותם של אברהם ושרה לחוויה של אסירים שנכלאו שלא בצדק והם מבקשים להשתחרר. אלא שיש הבדל חשוב בין שני האסירים: אחד מהם, אברהם, קרוב לחלון ולכן קרוב למלך העובר ליד בית הסוהר. בעוד השניה, שרה, לא יכולה לדבר עם המלך. ברגע האמת אברהם השאיר פצועה מאחור. הפצועה הזו הייתה אשתו. זו לא הפעם הראשונה בה אברהם שוכח את חובת היסוד של הזוגיות, חובת הערבות ההדדית, הפעם שרה התפוצצה.

הדרשן שלנו קובע שהפקרה בתוך חיי הזוגיות כמוה כשוד, נטילת דבר שבן הזוג זכאי לו בדין. מי שלא ערב לבן/בת זוגו שודד את הערבות ההדדית: 'חמסי עליך' פירושו – אתה חומס אותי, אתה חומס את ברית הזוגיות.

גם בסיפור המקראי אברהם לא יוצא נדיב

בהקדמה לברית הגדולה שכורת אלהים עם אברהם, ברית בין הבתרים, קובל אברהם (טו, ב): "וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֲדֹנָי יְהוִה מַה-תִּתֶּן-לִי, וְאָנֹכִי, הוֹלֵךְ עֲרִירִי". העריריות האמיתית של אברהם כפולה - הוא לא רואה דבר מעבר לאופק של עצמו. הוא לא רואה את אשתו. 'ואנוכי הולך ערירי'?!

אם לא די בכך, שימו לב לשם שנתן אברהם לבן שילדה לו הגר (טז, טו): "וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם-בְּנוֹ אֲשֶׁר-יָלְדָה הָגָר, יִשְׁמָעֵאל" -

אלהים שמע את תפילתי. שרה העקרה יושבת בבית ושומעת את הגר ואברהם משחקים עם הילד החדש, קוראים לישמעאלי לארוחת ערב ושרים לו שירי ערש מטובלים ב'ישמעאל'. מבחינתו של אברהם הכל דבש, אז איך אנחנו רוצים ששרה לא תתפוצץ?

והנה אנו מגיעים לשיא השיאים - ישמעאל כבר נולד ואברהם מתבשר על לידת הילד הבא, והפעם ילד משותף לו ולשרה: (יז טו-טז): "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, אֶל-אַבְרָהָם, שָׂרַי אִשְׁתְּךָ, ...וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ, וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן." היינו מצפים שאברהם יקפוץ משמחה וירוץ לבשר לשרה את בשורת הלידה. אז זהו, שלא. אברהם לא מתלהב מהתחרות שאלהים מייצר לישמעאל. אברהם לא מוצא עניין גדול באפשרות לשמח את ימי זקנתה של שרה. למען האמת הוא אפילו די מתנגד למתנה האלהית ומנסה למנוע אותה: (יז, יז-יט): "וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל-פָּנָיו, וַיִּצְחָק; וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ, הַלְּבֶן מֵאָה-שָׁנָה יִוָּלֵד, וְאִם-שָׂרָה, הֲבַת-תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל-הָאֱלֹהִים: לוּ יִשְׁמָעֵאל, יִחְיֶה לְפָנֶיךָ. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן, וְקָרָאתָ אֶת-שְׁמוֹ, יִצְחָק" אתם שומעים את השיחה הזו?! אלהים צריך לשכנע את אברהם, ממש לכפות עליו את הבן המשותף לו ולשרה. נו, אז איך אנחנו רוצים ששרה לא תתפוצץ?

הצחוק המריר של אדוני ההיסטוריה

בעוד רגע קט אברהם ידרש לעקוד את הבן המשותף לו ולשרה. אברהם עוקד את בנו השני, שהוא בנה היחיד של שרה וכיצד מנוסח הציווי? 'קח נא את בנך את יחידך'... יחידך או יחידהּ? נדמה לי שפליטת הפה האלהית שולחת את אברהם להתייעץ עם שרה שכמובן הייתה עוצרת את ריקוד המאכלת סביב 'בנה יחידה'. אברהם שוב חשב שהוא רוקד סולו מול אלהים. אברהם שוב לא הבין את הרמז.

אז מה אני רוצה מהמרירות של שרה?

כלום, כמובן. אני לגמרי מבינה אותה. אני רק מבקשת להזכיר לעצמי בעזרת הסיפור שלה כמה שהמרירות לא משתלמת, שהיא הרסנית ושניתן לתרגם אותה לכאב ולחמלה. שרה והגר היו יכולות להיות רות ונעמי ואז אף אברהם לא היה יכול באמת להכאיב להן. שרה לא ידעה לשיר שיר כאב. שרה לא ידעה ליצור בריתות ובכך היא הייתה יותר מדי דומה לאברהם. אפשר היה כמו נעמי. חבל.

ובבית המדרש של הטוקבקים

'מים שקטים' יקרה, את אחת ויחידה, חכמה ורגישה, את תמיד מוצאת את נקודת החמלה, את ממתיקה דינים ומהפכת דיונים בבית המדרש. אני בטוחה שגם את לסיפור שרה תמצאי קריאה חומלת. יקירתי, תבורכי.