התעללות בחסר ישע? חברים, הגזמנו!

קודם כל, כדאי להירגע.

תמונות הפגה בכיס האחות, שנחשפו אמש ב-ynet אכן קשות לצפייה ואינן ראויות בכל קנה מידה. כבר נאמר כי הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות. כמי שמכירה היטב את כל המערכת המיילדותית בארץ, מדובר כאן באירוע מכמיר לב, שבו כולם נפגעים.

כן, נעשתה כאן ללא ספק טעות בשיקול הדעת של מי שהעמידו את אותה אחות לצילום, אך מכאן ועד שפיכת דמה מעל גבי כל מדיה תקשורתית, המרחק רב. בין התגובות לידיעה מצאתי משפטים כמו: "התעללות בחסר ישע", "להעיף את האחות", "הייתי הורגת אותה", "להשמיד אותך!" ועוד כמה קללות והוצאות להורג.

חברים, הגזמנו!

אותה אחות, במסגרת עבודתה, התבקשה להדגים את הרעיון, כחלק מתכנית להדרכת הורי הפגים, כי אפילו פג זערורי יכול להפיק תועלת מלהיות נישא על הידיים, מוחזק ב"קנגורו" או במגע קרוב אחר.

"פעלו ללא כוונת זדון"

ושוב הש.ג. חוטף את כל האש. אפשר לטעון כנגד יוזמי התמונות כי אינן ראויות, אולם ברור לגמרי כי לא היו יוזמת האחות המצולמת, אשר הקריירה שלה מתרסקת כאן לנגד עינינו ללא הצדקה. באווירה מסוימת שקיימת במקום העבודה, תמונה שנראית לאחר מעשה בלתי לגיטימית, עשויה להיראות טרם הצילום כסבירה.

מי שאינו עושה אינו שוגה. על מה ולמה ההיסחפות האישית כאן? הרי ברור שמדובר באישה שעושה את תפקידה, נחשבת מסורה ומקצועית ועומדת כאן למשפט הציבור ולספיגת האש התקשורתית כ"בשר תותחים", בגין שיקול דעת מוטעה של הממונים עליה, שאף הם פעלו ללא כוונת זדון.

הפגייה ב"בני ציון" ידועה לכל מי שעוסק בתחום כפגייה מצוינת ובה צוות מעולה ומתקנים חדישים. הפגייה שופצה מהמסד עד הטפחות לפני כשנה, מטפלת בכ-400 פגים בשנה ומיישמת שיטת "קנגורו", אפילו בפגים מונשמים ומטופלים אינטנסיבית.

חשוב מאוד להבין את ההתנהלות הפנימית בתוך המערכת הרפואית בכלל ובתוך מחלקה רגישה כמו הפגייה בפרט, וכן להציע התבוננות רחבה יותר על התמונה כולה, אשר רק היא תאפשר להפיק בכל זאת משהו טוב לעתיד לבוא.

תינוק זקוק למגע

הפגיות הן מחלקות מיוחדות באגף המיילדותי. הורי הפגים שוהים בהן לילות כימים, שבועות ולעיתים חודשים ארוכים. אוזן הצוות וההורים כרויה כל העת לשמוע את צלילי הסכנה שעלולים בכל רגע לבקוע מהמוניטורים הרבים המנטרים את סימני החיים של כל פג ופג.

במהלך השבועות ולעיתים החודשים בהם שוהה הפג במחלקה, נוצרים באופן טבעי קשרים אמיצים בין ההורים לבין הצוות, קשרים שהינם הרבה מעבר לקשר רגיל בין מטפל למטופל בין כתלי בית חולים. הורי הפגים הולכים הביתה בידיים ריקות ואינם נפרדים מהצוות, אלא מפקידים בידיו את היקר להם מכל, לפרק זמן שאינו ידוע מראש.

אחד מתפקידיו, שאף לא אחד מהם הינו פשוט או קל, של הצוות המטפל במחלקת פגים, הוא לעזור להורים לסמוך על עצמם, על הפג ועל הטבע, לעודד אותם ליישם את שיטת הקנגורו, להוציא את הפג מהעריסה הטיפולית ולהעניק לו את המגע הקרוב לו הוא זקוק לא פחות מהזנה ומאויר לנשימה.

תפקיד נוסף של הצוות במצב זה הוא לגשר בין "שפת הצוות הרפואי" לבין שפת ההורים, ליצור אווירה חיובית ולהעניק טיפול הולם. על מנת לעשות זאת, על הצוות להביט בכל סיטואציה מנקודת המבט של המטופלים, לדבר בשפתם ובגובה העיניים שלהם.

הפחד להוציא מהאינקובטור

בפגייה ב"בני ציון" הקימו מתוך הבנה זו יחידת מעבר בה שוהים הפג והוריו יממה עד שתי יממות לקראת השחרור לביתם, צעד מכריע ומעורר חששות רבים. יחידת המעבר מעוצבת ב"בני ציון" כחדר תינוק ביתי, כולל מיטת תינוק רגילה, שידת החתלה וציוד נוסף, ומטרתה לאפשר להורים תקופת הסתגלות לטיפול עצמאי בפג, בעצמם וללא כל מכשור חיצוני תומך.

הצוות עומד לרשותם לאורך כל יממות המעבר הללו בפיקוח, השגחה ותמיכה, אולם מאפשר להם לצבור את הביטחון הנדרש על מנת להשתחרר עם הפג לביתם. זוהי רק דוגמא אחת למקצועיות ולאנושיות הקיימות בפגייה המדוברת.

ובין הדוגמאות, היה כנראה ניסיון של הצוות לבנות מצגת שתעביר להורים החוששים להחזיק את תינוקם הפצפון בידיים, את הצורך הקיומי של תינוקם במגע, בחום, בליטוף. למרות הפחד להוציא את התינוק מהאינקובטור המגן עליו מזיהומים, השומר על חום גופו - שיטת הקנגורו אומרת שלא פחות חשוב וחיוני עבורו להיות צמוד לגוף של הוריו ולקבל את המגע והחום האנושי, להם זקוק כל תינוק.

אני מסכימה, בתמונה המדוברת יש יותר מטעם לפגם. המסר האומר: "אפילו פג כל כך קטן, שאפשר ממש לשים אותו בכיס, אפילו עם הפג הזה אפשר ורצוי לעשות 'קנגורו', להחזיק על הידיים ולא לפחד", הינו מסר חשוב, גם אם צורת ההדגמה שנבחרה כאן היא אומללה.

זהר כרמי, אמא לשלושה, מקימת האתר "זהר כבר בדקה ", עוסקת בייעוץ אישי ללידה ראשונה או לחוויה מתקנת.

לכל הכתבות של זהר כרמי