קיה פרו-סיד - מחיר העיצוב

לפני כחודשיים נהגנו לראשונה בסיד החדשה של קאיה, משפחתית קומפקטית חדשה ליצרנית הקוריאנית, שסימנה גם את העידן החדש של המותג בישראל - עם יבואן חדש ואפילו שם שהתנער מהשינוי המקומי שנבחר לו בעבר. היום זו טלקאר שמייבאת ולא סמל"ת, כעת נקרא המותג קיה כנדרש, ולא קאיה כמקובל אצלנו. תזכורת קלה - במבחן הראשון התרשמנו לטובה מהעיצוב, הביצועים, האיכות הגבוהה יחסית והעובדה כי היצרנית אכן ביצעה קפיצת מדרגה מרשימה.

המשפחתית הקומפקטית הנאה ביותר? (צילומים: רועי צוקרמן)

אז כמכונית משפחתית קומפקטית היא בהחלט מפתיעה לטובה, אבל איך היא כשדוחפים בה מעט יותר פלפל, למשל בעזרת מנוע 2.0 ליטר עם 143 כ"ס, כזה שמוצא מקום בחרטום מרכב שלוש-דלתות דינמי יותר?

נסו להגיד: קיה סקסית

אם התרשמנו מהאלגנטיות של הסיד הרגילה, ומעט התאכזבנו מהשמרנות היחסית, הרי שהפרו-סיד (Pro-Ceed, משחק מילים שפירושו באנגלית "להתקדם"), היא סיפור אחר. ראש סטודיו העיצוב של קיה, האחראי בין היתר ליצירות אירופיות מרשימות כמו פיז'ו 206 ופולקסווגן פאסאט, עשה כאן עבודה מוצלחת. הפרו-סיד נראית שרירית ומושכת מאחותה המשפחתית, מבלי להגזים או לחטוא באקסטרה-עיצוב. עד כדי כך, שלפחות חלק מחברי המערכת היו מכתירים אותה בתואר המשפחתית הקומפקטית הנאה ביותר על הכביש כיום.

ודווקא לכן, מאכזב היה לגלות כי תא הנוסעים נותר חף משינויים נדרשים. למעט מספר תוספות, קשה למצוא הבדלים בין סיד 1.6 ברמת גימור גבוהה לפרו-סיד 2.0, היקרה ממנה משמעותית. גם שם וגם כאן יש חישוקים קלים, בקרת אקלים ומערכת שמע מקורית. אז נכון שהעיצוב עדיין נאה לעין, והאיכות גבוהה למדי, אבל בהחלט היה מקום לשדרוג גם בפנים.

ואגב, נכון שמרכב שלוש הדלתות נראה טוב יותר, אך יש לו גם חסרונות. למשל הצורך לקפל את המושב הקדמי כדי להשתחל לאחור. פעולה מקובלת ולא בעייתית, למעט כאשר המושב עצמו אינו חוזר כראוי למצבו הקודם. עיצוב הפרו-סיד מכתיב גם ראות בעייתית יותר לאחור, ולכן הוא מקשה על תמרוני חניה.

באמת ספורטיבית?

הפרו-סיד תוכננה כך שתציע חווית נהיגה מעט שונה מאחותה בעלת מרכב חמש הדלתות. בקיה מסבירים כי יש בולמי בילשטיין ספורטיביים, וכי בוצעו שינויים לטובת כיול המיועד לנהיגה נמרצת. בפועל, ההבדלים מהסיד הרגילה קטנים למדי. מעניין, אך למרות הכיול הספורטיבי המוצהר, חישוקי "17 וצמיגי 225-45 ענקיים, הפרו-סיד משככת מהמורות טוב יותר מאחותה הרגילה.

עדיין לא מדובר במכונית נוחה במיוחד, ואף היא רגישה לשיבושי אספלט, אבל הפרו-סיד נותרת נעימה מרבית הזמן. נעים היה לגלות כי בידוד הרעשים המוצלח עבר אף הוא לאחות החזקה יותר. יכולת הכביש טובה יחסית, הצמיגים הרחבים מציעים שפע אחיזה וההיגוי טוב ביחס למקובל בקטגוריה. אלא שאסור לטעות. למרות שקיה ממצבת את הפרו-סיד כאלטרנטיבה ספורטיבית, היא לא ממש כזו.

מדובר בעיקר בגרסה חזקה יותר ומעט יותר מעוצבת של משפחתית קומפקטית, עם יומרות לכיבוש אמצע פלח השוק. לא רק בגלל תיבת ארבעה הילוכים אוטומטית סטנדרטית, אלא גם מכיוון שלמרות נפח המנוע הגדול יותר, והספק המרבי העדיף, ביצועי ה-2.0 ליטר טובים, אך אינם מרשימים בהרבה מאלה של ה-1.6. אגב, למרות שלא נהגנו בהן זו לצד זו, מנוע ה-1.6 שכנע אותנו יותר. הוא "חי" יותר, נמרץ יחסית ומרגיש מודרני מאחיו הגדול. לכך יש להוסיף גם את העובדה כי יחס ההעברה הסופי ב-2.0 ליטר ארוך יותר, מה שפוגם עוד מעט בביצועים. ההאצה מ-0 ל-100 קצרה יותר בתשע עשיריות בלבד (10.3 שניות), ואילו המהירות המרבית גבוהה בשמונה קמ"ש (195) בלבד.

אז כדאי?

אין ספק כי הפרו-סיד היא מקדמת תדמית ומכירות מצוינת עבור קיה. היא נראית מצוין בלי להיגרר לצעקנות מיותרת, היא מיוחדת מבלי לעשות רושם של חריגה בנוף המוטורי, ננהגת טוב, מציעה נוחות סבירה, איכות מפתיעה לטובה ותקופת אחריות ללא תחרות בישראל - שבע שנים. אלא שכל הדברים האלה נכונים במידה כמעט-זהה לשתי גרסאות המנוע, וה-2.0 ליטר היקרה וה"ספורטיבית" יותר למראה, אינה שונה מספיק מבחינת חווית הנהיגה מאחותה הזולה והרגילה.

נכון, תמורת 135 אלף שקל היא מציבה תחרות מעניינת לגרסאות ה-2.0 ליטר של מאזדה 3 ההמונית, פורד פוקוס הפשוטה מעט, פולקסווגן גולף ופיז'ו 308 שנהנות מתדמית עדיפה, תג-מחיר יקר יותר ואחריות קצרה משמעותית. מצד שני, שוב אנחנו נזכרים בגרסה החלשה במעט והזולה משמעותית. ואיך שלא מביטים בכך, למעט מראה מצודד יותר, אין לה יתרונות שמצדיקים פער של קרוב ל-20 אלף שקל.

מה שמעלה את השאלה הבאה - מדוע לא יציע היבואן קיה פרו-סיד עם מנוע 1.6 ליטר ובמחיר אטרקטיבי בהרבה? באירופה זה עובד, ונראה לנו שגם כאן יהיה לזה ביקוש. אלא שחברת טלקאר מוסרת כי היא אינה מעוניינת בכך. זכותה, חבל.