"כשתגדל, אתה יכול להיות כל מה שתרצה"

ישראלים יקרים שלי, בחירה של קריירה דומה מאוד לבחירה של מכונית.

שקר 1: כסף הוא השיקול המרכזי בבחירת מקצוע

לא נכון ולא נכון! ברור שלא משתלם כלכלית לעבוד תמורת אלפיים ש"ח בחודש, אבל דבילי באותה מידה לפסוע מדי בוקר אל משרה שלא בא לך עליה רק משום התגמול הפיננסי שלה. אין דרך בטוחה מזו לשחוק את המנוע שאמור להביא לך בעתיד את מירב הג'ובות – המוטיבציה שלך.

אבל מעבר לכך, בחירה של קריירה יוקרתית לא מבטיחה ערימות כסף סדרתיות. היכולת להפיק רווחים תהיה קשורה בעיקר ליכולת שלך לנצל הזדמנויות, ליכולת התכנון וראיית העתיד שלך, למיומנות שלך ברקימת קשרים בין אישיים ולחשיבה היצירתית שלך. את כל הדברים הללו לא לומדים – ולא אמורים ללמוד(!) – באוניברסיטאות, במכללות ובקורסי ההכשרה המקצועית. כל האלמנטים המבורכים הללו הינם יכולות-על שכל אחד חייב לדאוג לפיתוחם, פשוט למען הישרדותו ושגשוגו.

בשורה תחתונה – יש גננות שמרוויחות הרבה יותר מרוב מהנדסי התוכנה...

שקר 2: אתה יכול לעשות כל דבר אם רק תתאמץ

רק רגע, קוראים יקרים, לא להתעצבן עלי. אני יודע שאנחנו חיים בעידן של yes we can, אבל עם כל הכבוד לאדון אובאמה, הייתי רוצה להשחיל פה מסר רציונלי קטן.

השקעת מאמץ היא דבר נפלא. בעצם, היא דבר חיוני לפיתוחה של כל קריירה, והיא יכולה להביא אותנו לגבהים אדירים בחלק מהתחומים. מאידך, לקיחת המסר הזה למקום קיצוני, לפיו המתבגר שבוחר לו מסלול בעצם צריך רק להושיט את ידו וללחוץ על הכפתור שקוסם לו – פיזיקה גרעינית, יחצ"נות או קומפוזיציה – והשקעת מאמץ תדאג לכל היתר... ובכן, קונספציה כזו היא מופת של זריית חול בעיניים.

אני מניח שיכולתי להיות מורה טוב לספרות, אולי הייתי מצליח כעורך דין לענייני אישות, אבל אני סמוך ובטוח שהייתי מהנדס חומרה עלוב למדי. אתם מבינים, יש גם נטיות וגנטיקה בכל הסיפור הזה. ההיסטוריה שלנו בדרך כלל רומזת באצבעות די עבות על אותם שדות עתידיים שרצוי שלא נפסע בהם.

כן, אני מתכוון אליך, אדוני הצעיר. אתה, שתיעבת מתמטיקה כל ימי חייך, שהעדפת לנגן ולקרוא מחזות במקום להשקיע בלימודים הריאליים – אתה באמת רוצה ללמוד כלכלה? אתה בטוח שבא לך להיפגש עין בעין עם תורת המימון, מיקרו כלכלה וקורסים בחשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי? עזוב מה שאומרים במשפחה. אני יודע שכלכלן זו עבודה נהדרת. לא לך.

במילים אחרות – חשוב לכוון את אקדח המאמץ שלנו למטרות הריאליות. דפיקת הראש בקיר היא לא דבר סקסי כי אם אווילי.

שקר 3: אתה חייב להרגיש "קליק" למקצוע, אחרת זה לא זה

אוי ואבוי לנו. מיתוס האביר על הסוס הלבן פלש מהרומנטיקה אל תחומי הקריירה. אבותינו הקדמונים ידעו שאהבה עמוקה באה לה לאט, עם ידידות עמוקה. אבל אנחנו בעידן הכפתורים. אנחנו מתאווים לסיפוק מהיר, התאהבות במהירות האור והגשמה עצמית אינסטנט, שרק צריך למהול במים חמים ולבלוע.

תחשבו על עובדת חיים אחת פשוטה – פעמים רבות אין לנו מושג מוחשי על אופי המקצוע כשאנחנו מתחילים ללמוד אותו. אנחנו ניזונים מסטריאוטיפים ומקליפתו החיצונית. כולנו חפצים להיות עורכי דין על מנת שנשוטט בחליפות גזורות למשעי, נפגיז ביכולתנו הדרמטית את המושבעים (שיטה שאינה נקוטה בארץ, אגב), ונטבול את גופנו בחיי זוהר מתוחכמים.

עכשיו לכו ודברו עם עורכי דין שמתעסקים בדיני חוזים, או אפילו עם סטודנטים למשפטים שנה ג', והם יספרו לכם דבר או שניים על עומס הפרטים שצריכים לשנן, על האפרוריות והשעות הארוכות בניתוח מילולי ולוגי של טקסטים.

שקר 4: אני לא יכול לעשות משהו שאין לי "כישרון טבעי" אליו

זוכרים את שקר מס' 2 (אני יכול לעשות כל דבר אם רק אתאמץ)? הנה מגיע חברו ההפוך, אך הדביל לא פחות ממנו. מיתוס ההתאמה המושלמת מטופטף לנו באלף פרסומות, תכניות שידוכים, ופלאיירים מקומטים של קוראים בתנוך האוזן.

אז דעו את האויב המנטלי הזה, הורים יקרים ונערים חדורי תאוות הצלחה ואם יש איזשהו מיתוס ששכחתי – עדכנוני. אני אשמח. שיהיה תלוש נעים לכולנו.

• גיל ונטורה הוא אבא לשניים, פסיכולוג, מעביר קורסים והרצאות בנושאי הורות ובנושא החשיבה היצירתית, יועץ קריירה ומאמן חשיבה, מרצה לפסיכולוגיה התפתחותית ואחראי ארצי על קורס אינטליגנציה אנושית באוניברסיטה הפתוחה.
  

• לכל הטורים של גיל ונטורה.