"ניסיתי להעיר את אמא והיא לא התעוררה"
היא חזרה מבית הספר, ניסתה להעיר את אמא שלה, אבל אמא לא התעוררה. האם נפטרה בפתאומיות מדום לב והשאירה מאחור ילדה בודדה, שעברה מפנימיה לפנימיה - עד שהכירה את האישה ששינתה את חייה. סוג של אמא
זוהי כתבה על נערה בת 17 שביקשה שיכנו אותה כוכב. בגיל 7 חזרה כוכב מבית הספר ומצאה את אמה שוכבת במיטה. היא ניסתה להעיר אותה, אך ללא הצלחה. "ניסיתי להעיר את אמא והיא לא התעוררה. חבר של אבא ואמא הגיע. פתחתי לו את הדלת והתחלתי לבכות. אמרתי לו שאמא לא מתעוררת, היא לא קמה. וזהו, ככה הכול נגמר". אמה של כוכב נפטרה בפתאומיות מדום לב.
מאותו רגע הפכו חייה למערבולת טובענית וחסרת שליטה. אביה נכנס ויצא מבתי כלא ולאחר שלא הסתדרה האפשרות לאומנה בתוך המשפחה הרחבה, החלה כוכב בנדודיה. היא הובאה לקלט חירום ומשם הועברה למשפחתון בהרצליה. על רקע בעיות התנהגות קשות באותה תקופה, טופלה בבי"ח פסיכיאטרי. בגיל 11 הועברה לפנימייה בה שהתה כשנה ובמהלכה פגשה את שמש. זהו הכינוי שכוכב בחרה לאישה ששינתה את חייה.
עוד בפרויקט: הילדים של כולנו
- רוצים לעזור לילדים? חתמו כאן על הטופס המקוון.
- יש לכם שאלות? היכנסו לפורום "הילדים של כולנו "
- המטרה: משפחה ובית לכל ילד בסיכון
- וידאו: ציון כהן חוזר "אל עצמו"
- כמה אנשים צריך כדי להחליף אמא אחת?
- וידאו: צופית גרנט מבקרת במשפחת קלט
- ליהיא לפיד: "הבית שלהם הוא מקום שממנו בורחים"
- העיניים שלו אמרו: "תיקחי אותי"
- יכול להיות שמישהו בעולם באמת דואג לי?
- 9,000 ילדים בארץ מחכים לבית
- התינוקת שננטשה בחדר האשפה מחפשת בית
"יודעת לדאוג לכולם"
כוכב נמצאת אצל שמש, האם האומנת שלה, כבר חמש וחצי שנים, בליווי עמותת האומנה "אור שלום". כשאני שואלת אותה מדוע רצתה לכנות את אמה האומנת שמש, היא אומרת: "היא קורנת וכמו השמש והשמיים יודעת לדאוג לכולם. היא הכי אנושית. היא יודעת הכול ומסתדרת עם הכול".
"בגיל 42, היתה הפעם הראשונה שרציתי באופן מלא, מודע ואחראי להיות אם", מספרת שמש. "קדמה לרגע הזה שנה של הריון מנטאלי, כאשר יזמתי במסגרת עבודתי תחקיר נרחב על זכויות ילדים בארץ. לא ידעתי למה אני נכנסת. קיבלתי את ברכת משרד הרווחה ויצאתי לדרך. מכל סיור בפנימייה, בקלט חירום או במשפחתון, מכל פגישה בנושא, חזרתי מטולטלת והמומה. מתוך הבועה הקטנה של חיי המוגנים, התחלתי לחוש אימה נוכח הנתונים ונוכח התהום הפעורה בה חיים חלק מהילדים בישראל".
"פניתי לעמותת ילדים בסיכוי. אחרי חצי שעה חזרו אלי וסיפרו שיש ילדה בת 11 שאין לה כמעט אף אחד. אמרו שיש כאן סיכוי לאפשרות לבנות קשר לטווח ארוך, אבל מתחילים בסידור של משפחה מארחת. סיפרו לי שהילדה נמצאת בפנימייה של חינוך מיוחד, שהיא עברה כמה טלטלות לא פשוטות, אבל היא מאירת פנים וזקוקה לכך. בפעם הראשונה שכוכב הגיעה לביקור בביתי עם העובדת הסוציאלית, מאוד התרגשתי. הבנתי שאני עומדת לבחינה ברנטגן היסטרי. בסוף הביקור הראשון של כוכב לקראת צאתן לדרך חזרה, היא שאלה אותי בשקט: 'תתקשרי אלי?' הרגשתי שעכשיו אני רוצה להכיר אותה. היה נורא מרגש. כל דבר נורא מרגש עד היום. ממש נהר טורקי...
"למה את לא לוקחת אותי?"
"שנה שלמה הייתי עבורה משפחה מארחת", מספרת שמש. "היה ברור שצועדים לקראת מעבר הביתה בשלב מסוים. ידעתי שאני הולכת לעשות לה בית של ממש. המעורבות שלי בחיים שלה הייתה מאוד עמוקה. הגעתי לפנימייה 3-4 פעמים בשבוע, גם בשבתות. הצטרפתי לטיולים והייתי מעורבת בבית הספר שלה. הייתי הבן אדם המבוגר היחידי שאוכל פתיתים בצהריים עם הילדים ומבסוט לגמרי.
"הייתי מצלצלת לפנימייה 3 פעמים בכל יום: בבוקר, להגיד בוקר טוב, כשהיא חוזרת מבית הספר לשאול איך היה ובערב, להגיד לילה טוב. בימי ראשון כשהייתה צריכה לחזור לפנימייה היה תמיד משבר גדול. הטלפון של הצהריים היה של בכי, היסטריה וכעס: 'את לא אוהבת אותי. אם את רוצה, למה את לא לוקחת אותי?' הפרידות היו מאוד קשות. במובן הזה זו הייתה שנה נורא קשה.
"אחרי החופש הגדול שבילתה אצלי, כשחזרה לפנימייה, ישבתי בבית ושאלתי את עצמי: 'מה אני עושה פה? למה אני לא איתה? למה היא לא איתי? לקחתי אוטו ונסעתי אליה מיד. אבל למעשה לא הייתה ברירה. היה צורך לחכות לצו של בית משפט וכמו כן התחילו מדיניות טיפולים מסוימת של עיצוב התנהגות שהיה חשוב להשלימה. אתה גם מחויב להיערך ולשנות אצלך דברים משמעותית לפני מהלך כזה. אתה צריך להיות עם הילד הזה. אי אפשר להמשיך את החיים כפי שהיו קודם לכן. בגיל 12 כוכב הפכה לבסוף לילדת אומנה שלי".
"מקבלים ילדים אחרי הצניחה החופשית שלהם"
"אני אמנם הרווחתי את כוכב", מספרת שמש. "אבל היה נמנע ממנה הרבה סבל ובלאגן, אם המשפחה המורחבת הייתה אוספת אותה מיד. למשפחות המורחבות חייבת להיות אחריות על הילדים שלהן. מזל שאנשים כמוני קיימים. אנחנו עבורם כמו רשת ביטחון של בנג'י, אבל היא מופעלת אחרי שהם כבר קפצו. אנחנו מקבלים ילדים אחרי הקפיצה החופשית שלהם".
"אם הייתי גדלה איפה שחייתי", אומרת כוכב. "אני חושבת שהייתי עבריינית פרועה עם תיקים במשטרה. פעם היו דברים שמדליקים אותי בשנייה וזה השתנה. אולי בגלל שהתבגרתי, אולי אני מפתחת את עצמי ומתחילה לחשוב עתיד. כשאתה נמצא במקום אחר, זה משנה אותך. אתה נכנס למשפחת אומנה חדשה שמשנה אותך בלי שאתה שם לב לזה בכלל. עדיין יש לי פה ג'ורה. אני די חברותית. עם ביטחון עצמי, חייכנית ומצחיקה".
"כוכב הסתובבה בין כמה מוסדות ולא מצאה את עצמה", מוסיפה שמש. "היא החלה לעכל שנפל עליה אסון. התחילו להתפתח אצלה תסמינים רגשיים מסובכים והיא לא הצליחה להשתלב בשום מסגרת. לא היה אבחון ספציפי. היו לה הצפות רגשיות מטורפות שגרמו לה להתקפי זעם קשים, כאלו שלא ידעו איפה לשים אותה. בסוף היא הגיעה למסגרת של חינוך מיוחד. לפני הטרגדיה, הילדות המוקדמת שלה לדעתי, הייתה חמה, אוהבת ומטפלת. יש לה קשר חזק מאוד עם אביה".
"כשכוכב הגיעה אלי", ממשיכה שמש. "היו לה פערים איומים בלימודים. מכיתה א' עד כיתה ה', היא בעצם לא למדה והיו לה התקפי זעם קשים. לאט לאט ותוך הנחיה, למדתי לטפל בהם. עמדתי בפרץ. לעיתים ההתקפים היו גם כלפי. יש לה קשיים גדולים – עד היום היא מוצפת מהר מאוד. למרות שהיא מנהיגה בכיתה, מצבים חברתיים מבלבלים אותה. היא לומדת בחינוך מיוחד, כאשר הלקות שלה היא בעיקר רגשית. היא מאוד אוהבת ללמוד..
"כעת, אני רואה שהיא נפתחה. היא מסוגלת לדבר, להביע את עצמה, להגיד מה היא מרגישה. יש הרבה פחות אלימות. כושר הניסוח שלה מדהים. הורבליות שלי מאוד משפיעה עליה וזה מאוד נעים לי לראות את זה. היא גילתה תחביב נפלא – שירה ואני מאוד עוזרת לה לפתח אותו".
בן אדם שהוא כולו פצע פתוח
"שלוש שנים אחרי שעזבה את הפנימייה", מספרת שמש. "באה לבקר אותה חברה שהייתה בפנימיות ואפשר היה ממש לראות את ההבדל. זה לא בגלל שהפנימיות לא בסדר, אבל זוהי גדילה בלי ליווי צמוד. כוכב יודעת שיש לה אותי. גם אם היא תגיד לי 'את לא בבית! את נוטשת אותי!' יש לה למי להגיד את זה. היא הייתה בשוק מההבדל בינה לבין הילדה. בסוף הביקור שלה, כוכב אמרה 'הצלחתי לראות מה קרה'.
"זה כמו הבדל בין עשב בר – פגיע, נוירוטי, כמעט ולא שולט בעצמו, לצמח בית. יש הרגשה שהכול פתוח ומופקר. את רואה מולך בן אדם שהוא כולו פצע פתוח. ילד שחי במקומות האלו, אם הביטחון הפנימי שלו לא עוזר לו קצת לעגן את עצמו, קשה לו לעמוד מול העולם. את רואה לבוש אקראי, מבט מתרוצץ, קינאה כשרק נכנסים הביתה. אני חושבת שהפער בינה לבין כוכב הוא מייצג. כוכב הבינה שאם הייתה נשארת בפנימייה הייתה נראית אותו דבר".
לפני כ-4 שנים, כוכב הכינה בעזרת שמש סרט על ילדותה. "רציתי להבין מי היא אמא שלי", אומרת כוכב. "לא ממש הספקתי להכיר אותה". בסרט, מסדרת לעצמה כוכב את העולם ומשלימה את החסר להפוך פיסות מידע לסיפור חיים. היא מראיינת את אביה, קרובי משפחה ושכנים וכולם מדברים על אמה ועל חיי המשפחה עד האסון.
כוכב נפגשת באופן קבוע עם אביה. "אני חולה עליו. אני אוהבת אותו. הוא האבא המושלם בעולם". כשהיא מבקרת בקבר של אמה, היא מספרת, הדופק שלה תמיד מואץ.
"כמעט בכל בית", אומרת שמש. "יש כניסה, מסדרון ואחר כך אמא שמחכה לך. כל מה שתיתני לילד הזה, הוא נכון לעשות, אבל מה שלא תצליחי לעשות אף פעם זה להביא את אמא שלו. זה להיות תחליף מלא להורים האמיתיים שלו".
"מה שמש מהווה עבורך?" אני שואלת. "סוג של אמא", עונה כוכב. והכול ברור. כל מה שיש וגם הכאב על מה שאין.
