זו שרוקדת עם הילדים בחתונות של אחרים
כרווקה אחרונה בקרב 16 בני דודים, התחבטתי אם עלי להדוף את כל האורחים באלימות ולפלס דרכי אל הכוס, או להחזיק בתדמית הרווקה עם הפאסון ולהיוותר אדישה להזדמנות. למרבה התדהמה, הדילמה נפתרה מעצמה. דיווח מהשטח
בתום חמש שנים בניו יורק החליט אריק, בן 34, להפציץ בשיבה ארצה ולהתחתן בסגנון האמריקני. כלומר, שתי אחייניות בנות שמונה בתסרוקות מסובכות ובשמלות נפוחות בתפקיד השושבינות ומנות קטנות ומתוחכמות שהסתובבו כל הערב בין המוזמנים. אבל מה שבעיקר איפיין את החתונה כ"תוצרת חוץ" היתה העובדה שהיא נמשכה יומיים תמימים, כשכל המוזמנים נשארו ללון בצימרים בכפר נופש בצפון הארץ על חשבון הברון, הלא הוא הדוד העשיר.
וכך, מלבד ההכנות הרגילות לקראת חתונה, שכוללות תכנון מוקדם של "מה ללבוש" כשלב ראשון, דיכאון מהעובדה שאין לי מה ללבוש כשלב שני, טלפון לאמא בקול מתחנן ל"אני צריכה כסף לשמלה ונעליים" כשלב שלישי, מסע קניות למשימה הבלתי אפשרית אחר חיפוש בגד שהוא גם סקסי אך לא זנותי, גם מחמם אך בו בזמן אוורירי וגם נוח לריקודים, כל זאת כשלב רביעי, ולאחר שכבר נקנה הבגד, מגיע שלב "אני חייבת דיאטה" על מנת שהבגד ישב עלי כמו על בובת הראווה בחלון; מלבד אלו נוסף הפעם תכנון מלחיץ לא פחות - מה יהיו סידורי השינה עבור רווקה בת 26 (אני) שמגיעה עם ההורים שלה.
מתי הבנתי שבכל זאת ההורים קצת מודאגים?
עד היום לא חשתי לחץ משום כיוון לגבי היותי רווקה. למזלי, הורי חוו את שנות ה-20 שלהם כשהעולם קרא לאהבה חופשית ולסקס סמים ורוק'נ'רול, ועל כן, על אף שהם עצמם נשואים מאז גיל 25, הם רוצים להאמין בהתנסויות רבות ככל שניתן ובחופש. וכך, במקום לדאוג לבתם בת ה-26 שרווקה מאז ומתמיד, הם עסוקים בלצחוק על אחותי המבוגרת ממני, שמנהלת מערכת יחסים אחת ויחידה עם אותו בחור מאז גיל 18.
מתי הבנתי שבכל זאת ההורים קצת מודאגים? כשאמא שלי בישרה לי שדודתי, הלא היא אֵם החתן, טרחה לדווח לה במיוחד שאחד המוזמנים, "בחור חתיך ומקסים", בדיוק התרווק. מכיוון שדודתי לא תכננה לשדך בין אמא לבין החבר החתיך, הבנתי שעלי לקחת את הדיווח כרמז.
דבר נוסף שהדליק אצלי נורה היו שתי אופציות השינה שעמדו בפני: לחלוק את בקתת העץ המפנקת והג'קוזי עם הוריי היקרים, או עם שתי קרובות משפחה בנות 18. בשל העובדה שאף אחת מהאופציות לא נשמעה אידיאלית, הבנתי שדווקא בחתונה הזו, כשהגילים נוטים ל-30 פלוס, הגברים בשלבי הקרחה מתקדמים והנשים יורות תינוקות בקצב של מפעל, עדיף להגיע עם בן זוג קבוע ולא לסמוך על התקווה שאיזה בחור חתיך ושיכור יאסוף אותי אל הבקתה שלו. אבל מה לעשות, עד שהגעתי להבנה הזו לא הספקתי למצוא שום בן זוג קבוע.
כמו מזג האוויר, גם הרב, כולו רוח, מילא כוס יין אדום משובח והמשיך למלא את הכוס שכבר היתה מלאה עד גדותיה. היין נשפך על הרצפה ורסיסי צבע אדומים הכתימו את החולצות הלבנות של אוחזי החופה, שגם כך עבדו קשה ונאבקו ברוח שאיימה להעיף אותם יחד עם קרעי הטלית. ובעודו שופך עוד ועוד יין, עד לגמר הבקבוק, אמר הרב שכוס זו שהוא ממלא תעבור בין כל מי שעדיין מחפש/ת את האחד או האחת ותביא לו/ה מזל.
כרווקה אחרונה בקרב 16 בני דודים, התחבטתי אם עלי להדוף את כל האורחים באלימות ולפלס דרכי אל הכוס, או להחזיק בתדמית הרווקה עם הפאסון ולהיוותר אדישה להזדמנות. למרבה התדהמה, הדילמה נפתרה מעצמה, כשהרבי בכבודו ובעצמו ניגש דווקא אלי והגיש לי ישירות את הכוס במבט חומל של "יהיה בסדר".
מאוחר יותר, בבר, כשנהניתי מפריווילגיית הרווקה עם המחשוף שהברמן הכוּסון מפלרטט איתה, ניגש אלי בחור שלא הכרתי, אָב בישראל, ואיחל לי "בהצלחה".
"על מה?" שאלתי.
קלט אותי רוקדת עם איזה גברבר מסוקס
"ראיתי אותך חוטפת את הכּוֹס בחופה", ענה. אותו בחור גם קלט אותי רוקדת עם איזה גברבר מסוקס ואמר שהוא רואה שאני "עובדת על זה". כשהבהרתי ש"המסוקס" הוא לא אחר מאשר אחי הגדול, אף הוא אב בישראל, אמר הבחור המודאג שאני לא רוקדת במקום הנכון והצביע על הכיוון בו מצוי הרווק היחיד בחתונה.
אבל אני כבר הייתי שיכורה מכדי לחפש את האוצר הבלום ונותרתי באותו סטטוס, שהתבטא בתפקיד "זו שרוקדת עם הילדים" (בכל חתונה יש אחת כזאת). תפקיד נחמד, אבל גם קצת מעייף כשמדובר בטראנסים על עקבים עם זאטוט על הכתפיים.
בשתיים בלילה, על אף שבחרתי לישון עם בנות ה-18, כשהאלכוהול וגרורותיו הכריעו אותי, מצאתי עצמי מפלסת דרכי בקושי אל הבקתה של הוריי והתרסקתי על מיטת היחיד(ה), בעוד שאר האורחים פרשו כבר מזמן להניק את הזאטוטים שלהם או תינו אהבים והלכו לישון בכפיות.
האימייל של קרן
לפנייה לכתב/ת 
