תוכנית רשת הביטחון - מה אומר הרמב"ם?

מלומד אחד אמר שמדינת ישראל אינה "סטייט" (state), אלא "סטייטל" - עיירה מזרח-אירופית, "שטייטל", שהתחפשה למדינה. החברה היהודית נודעת בתודעה הקהילתית החזקה שלה. החברה הישראלית מנסה ליישם את הנורמות הללו בהוויה של מדינה ריבונית. אבל מדינה לא יכולה להתנהל כמו שטייטל.

יצחק רבין, כשר ביטחון, הסכים לעסקת ג'יבריל השערורייתית, ושיחרר יותר מאלף מחבלים. העסקה החלישה את כוח העמידה הישראלי ותגברה את ארגוני הטרור בפעילים מיומנים ולהוטים; יש אומרים שהיא הביאה לפריצת האינתיפאדה הראשונה. כאשר נשאל רבין איך הסכים לעסקה כזו, הוא השיב: לא יכולתי לעמוד בפני האימהות. זו תשובה שציפינו לשמוע מפרנס בשטייטל, ולא מנער הזהב של הפלמ"ח. בעיירה, הפרנס מתמקח עם האימהות; במדינה, הקברניט מחליט לאור שיקולים לאומיים.

הדברים נכונים גם לתחום הכלכלי. קהילה צריכה להתנהל על בסיס של חמלה, אמפתיה ורחמנות. "מעולם לא ראינו ולא שמענו", כתב הרמב"ם, "בקהל מישראל שאין להן קופה של צדקה" (הלכות מתנות עניים). בקהילה כולם מכירים את כולם, והפרנסים יודעים מי באמת זקוק לסיוע, ומי עצלן או מתחזה. אך במערכת ממלכתית הקריטריונים אחידים ונוקשים, ומכל הטבה נהנים גם הנזקקים האמיתיים וגם רבבות טרמפיסטים. רבנים נוטים לטעון בזכות מדיניות רווחה ממלכתית מקסימליסטית, תוך שהם מזכירים את הציוויים על צדקה וחסד, שנאמרו לאדם פרטי ולקהילה. אך ההרחבה הזו בעייתית מאוד, ולעתים מתבטא בה חוסר הבנה של המשק המודרני.

לא הרי קהילה כהרי מדינה. כאשר המדינה מרחיבה את עזרתה לנזקקים, אין בידה יכולת לבדוק מי באמת חסר אונים, ומי טרמפיסט של מערכת הרווחה. כך, למשל, קצבאות הילדים המוגדלות שימשו כתמריץ לבדואים בנגב לייבא עוד נשים מעזה, ולהתפרנס מגדודי הילדים שהעמידו. האם מגדילי הקצבאות חשבו על התוצאה הזו? כמובן, אסור להיגרר גם לקצה השני, לאדישות כלפי המצוקה החברתית. אך בין שני הקצוות יש מרחב גדול של מדיניות כלכלית שהיא גם מתחשבת וגם הגיונית.

כולם תובעים היום "רשת ביטחון" כוללת ורחבה שתעמיד המדינה לקופות הגמל. אך מאין יבוא הכסף לרשת הביטחון הזו? מכספי המיסים של כולנו. כלומר:

מי שחסך מעט ישלם כדי לפצות את זה שחסך הרבה. העשירים, שלא שיתפו אותנו ברווחיהם בחמש שנים של גאות כלכלית, דורשים מאתנו להשתתף בהפסדיהם. יתר על כן: כאשר קופות הגמל יודעות שהמדינה ערבה להפסדיהן, הן יוסיפו וירכשו נכסים מסוכנים - כי המדינה מגנה עליהן מהפסד. אנחנו שומעים על משבר כלכלי, והאינסטינקטים היהודיים (הבריאים) שלנו אומרים: לסייע. אך צריך לסייע רק לאלו שנזקקים באמת, ולא לעוות את מבנה המשק בשינויים רוחביים חפוזים.

הרמב"ם כתב שלמנהיג המדינה אסור לפעול על פי הרגש. המנהיג צריך לפעול "מתוך חישוב ובהתאם למה שראויים לו, לא מתוך היגררות גרידא אחרי ההיפעלות" (מורה נבוכים ח"א, פרק נד). המנהיגים שלנו רחוקים מלפעול "מתוך חישוב".גולדה זכתה לאהדה ציבורית כשהצטיירה כאמא היהודייה של כולנו. וראו מה עלה בסופה. הציבור הישראלי אינו רוצה במנהיגים מחושבים, שידאגו לאינטרסים האמיתיים שלו. אנחנו רוצים אמא. אבל אמא יש רק אחת, והיא (בדרך כלל) לא בכנסת.