"יש ילד שאבא שלו ראש העיר"

שני אירועים הזכירו לי את יהודה אטלס לאחרונה. הראשון היה טוקבק מלבב שנכתב בשמו כתגובה לטור הקודם שפורסם כאן ובו הוא סיפר עוד פרטים על הסופרת האנגליה ביאטריקס פוטר. נכון שזה אינטרנט ואולי מדובר במתחזה, אבל אנחנו מקדמים בברכה גם מי שבוחר להתחזות דווקא ליהודה אטלס. בחירה מצוינת. אגב, מאז יצא הספר "והילד הזה הוא אני" ב-1977, סופרי ילדים רבים חשבו גם הם כך וניסו להתחזות ליהודה אטלס. יעידו על כך אינספור ספרים "יהודה אטלסיים" ברוחם שיצאו מאז.

הטור הזה אינו מתכוון לסקור את המהפכה היהודה-אטלסית בספרות הילדים העברית. את הסקירה החגיגית הזאת אנחנו שומרים לפרסומו המובטח בקרוב (כך בטוקבק) של הכרך הרביעי בסדרה "ילדים גדולים" שהוציא אטלס על סופרי ילדים וספריהם.

האירוע השני היה הבחירות המוניציפאליות. בספר "והילד הזה הוא אני" מופיע אחד השירים שאני הכי אוהבת בעיר, במדינה, בעולם:

אני וחבר.

הגענו לוילות,

פרחים וחצר.

תלוי על הקיר.

ושמה כתוב:

"פה גר ראש העיר".

מתוך הגדר.

ראינו שם איש,

עומד ועודר.

"ראש העיר, אהלן!"

אבל הוא אמר,

שהוא רק הגנן".

השיר הזה נוכח בחיי המשפחה שלנו באופן כמעט יומיומי, משום שאנחנו גרים בשכונה שבה גר, במקרה, גם ראש העיר. בכל פעם שאנחנו עוברים ליד הבית שלו, הילדים ואני, אנחנו מקפידים לצעוק בקול גדול לעבר הגדר: "ראש העיר, אהלן!"

המנהג השתרש כל כך, עד שלפני כמה ימים שאלתי את הילדה לאן היא נוסעת באופניים, והיא, שנונה קטנה שכמוה, אמרה: לכיוון הבית של "ראש העיר אהלן השלישי".

זה שיר מיוחד, משום שהביקורת המעמדית שבו עדינה מאוד (אך גם קיימת מאוד) ולצידה ברורה גם ההתרגשות של הילדים מהשהיה לצד בעל סמכות רמה כמו ראש העיר. למרות שאני לא גרה בתל-אביב יפו, כשקראתי שדב חנין יתעקש להיקרא, אם יבחר, "ראש העיריה", האף התעקם לי מעצמו. אני יכולה להעריך את הכוונה, הצניעות וההבנה העמוקה של התפקיד, אבל "ראש העיריה, אהלן!" לא יושב טוב. ואם אני צריכה לבחור בין תקינות פוליטית למשקל טוב של שיר, ברור לכולם מה תהיה הבחירה שלי.

שררה בספרות ילדים

בדרך כלל ספרות הילדים אינה נוהגת בבעלי השררה בעדינות כזאת. "ראש העיר תן לשיר" הוא ספר של אורי אורלב, ספר שעוסק באקטיביזם פוליטי של הטף. כשנודע לילדים שעל המגרש בשכונה מתכוונים לבנות בניין, הם פותחים בשורת פעולות מחאה עד שראש העיר משנה את דעתו ומקים גן ציבורי במקום הבנין.

השיר של יהונתן גפן "יש ילד שאבא שלו", מתוך "הכבש השישה-עשר" אומר בין השאר:

(ועל יד הבית עומד להם אוטובוס).

ויש ילד שאבא שלו ראש העיר,

והוא תמיד מדבר בנימוס".

ברור לגמרי איזה אבא שווה יותר. הירארכיה מעמדית של ילדים תמיד היתה שונה מזו של מבוגרים.

ספרות ילדים אוהבת לתת לבעלי השררה על הראש. דמות המלך שהכח עלה לו למח מופיעה באינספור סיפורים. החל מ"בגדי המלך החדשים" ועד "עלילות פרדיננד פדהצור בקיצור" של אפרים סידון ו"המלך צב צב" של ד"ר סוס בתרגום לאה גולדברג.

המלך פרדיננד מנסה להוכיח שהעם יאהב אותו גם אם יחוקק חוקים לא פופולאריים כמו חובת ענידת מקל כביסה על האוזן או איסור מלכותי להגות חמש אותיות באלף-בית. סופו של המלך להישלח בארגז לאי רחוק ושומם. המלך צב צב מנסה להקים לעצמו כס מלכות שמורכב מנתיניו, וסופו ליפול בחזרה לביצה כשמגדל הצבים כורע תחתיו ומתפרק.

אישית, יצא לי להיות פעם ראש מחלקה אחת בתוך משרד אחד והשנים שביליתי שם צרבו בי את ההבנה ששררה היא העבדות החריפה ביותר (אבל אוטו עם דלקן זה מגניב!).

אני אסיים בסיפור יפה על ראש עיר וילדים שכתבה מיה סלע במקומון "ידיעות תל-אביב". לפני כמה שנים, מספרת סלע, היא היתה באירוע כלשהו עם שני ילדים בני חמש. לפתע נכנס ראש העיר(יה) רון חולדאי. "אמרתי להם: 'ילדים, זה ראש העיר'. רציתי שידעו שהם חיים בעיר ושלעיר יש ראש. הם לא האמינו לי שזה הוא. נשבעתי שכן. הם היו נרגשים. ראש העיר היה בשבילם משהו גדול. הם הלכו אליו, משכו לו בז'קט ושאלו אותו אם הוא באמת ראש העיר. הוא אמר להם שלא והם חזרו מבויישים".

• והילד הזה הוא אני. מאת: יהודה אטלס. ציורים: דני קרמן. הוצאת כתר.
• ראש העיר תן לשיר. מאת: אורי אורלב. ציורים: יפתח אלון. הוצאת מסדה.
• הכבש השישה-עשר - שירים וסיפורים לילדים. מאת: יהונתן גפן. ציורים: יעל לאור. הוצאת דביר.
• עלילות פרדיננד פדהצור בקיצור. מאת: אפרים סידון. ציורים:יוסי אבולעפיה. הוצאת כתר.
• המלך צב-צב וסיפורים אחרים. ד"ר סוס (או כמו שמופיע על הספר: ד"ר זויס). בתרגום לאה גולדברג. ספרית הפועלים.
  

לחצו כאן למדור ספרי הילדים.

רינת פרימו היא סופרת ילדים, מחברת הספרים: "איה, אאוץ', אווה", "אמא מושלמת" ועוד.