החלטתם להתגרש? לא על גב הילדים!
גירושים בין בני זוג הופכים פעמים רבות לשדה קרב. פרופ' עמוס רולידר רוצה להזכיר להורים המתגרשים שאסור להפסיק אפילו לרגע, לדבר על הילדים, לחשוב עליהם ולתקשר בשבילם. רוצים לריב? לא כשהם בסביבה
העובדות ברורות וחוזרות על עצמן. מדי שנה קרוב ל-15,000 זוגות נפרדים ולמעלה מ-40,000 ילדים בארצנו מתבשרים על ידי הוריהם כי הם מתגרשים. ההודעה הטראומטית (קשה, מתסכלת, מפחידה וכואבת), מלווה בדרך כלל בהצהרה הורית מלאת כוונות טובות כי למרות הפרידה דבר לא ישתנה ביחסם האוהב ובמחויבותם האין סופית והבלתי מתפשרת לילדים.
המציאות, לצערם של כל המעורבים בדבר, שונה מאוד מההצהרות והכוונות הטובות של ההורים. הבשורה על הגירושים והחיים בצל ובעקבות פרידת ההורים, משפיעים לרעה על יכולתם של רבים מהילדים להמשיך בשגרת חייהם שנקטעה, כמו גם על יכולתם של ההורים עצמם להמשיך לחנך את ילדיהם בהתאם להצהרות ולכוונות.
איכות ומידת המעורבות, הרגישות והסמכותיות הדרושים לכל תהליך חינוכי יעיל ורגיש, נפגעים באופן אנוש ולתקופות ארוכות, אצל חלק ניכר מההורים המתגרשים. ערכים חשובים כמו אחריות לזמן ולמטלות, יחסים טובים בין האחים, יראת כבוד להורה ולמחנך, סובלנות, רגישות ושליטה עצמית - מחייבים במידה רבה סביבת חינוך רגועה וברורה.
הורים המתקשרים ביניהם ברגיעה ותוך כבוד הדדי, שמירה על סדר יום קבוע ועל רוטינות, תאום עמדות בין ההורים, חזית אחידה, גיבוי ותמיכה הדדית, הם מרכיבים חשובים בחינוך, אשר בדרך כלל נפגעים וכמעט ואינם מתקיימים בין זוגות, סמוך למועד הבשורה לילדים על הגירושים, בתקופה הראשונה לאחר הפרידה ולעיתים קרובות גם לאחר מיסוד הגירושים כעובדת חיים.
רגשי האשם וההלקאה העצמית של שני ההורים כלפי הילדים וסבלם כתוצאה מהגירושים, הם הגורמים העיקריים לקושי של ההורים המתגרשים לשאת את לחצי הילדים ("אני רוצה!"), להציב גבולות ולאוכפן ("לא רוצה!") ולא להיכנע לביטויי תסכול ודרישות ("קשה לי"), כעס ("אני שונא אותך") ועצבות טבעיים של הילד המתחנך.
תגובותיו הטבעיות של הילד למשבר האופף את חיי הנישואין של הוריו ובשורת הגירושים הבאה בעקבותיו, גורמת לחלק ניכר מההורים לנסות לפצות ולקנות את אהבתו ותמיכתו של הילד על ידי נתינה בלתי פוסקת וכניעה לרצונותיו באשר הם. בנוסף לכך תחושות האכזבה, הכעס, השנאה והעלבון של לפחות אחד מבני הזוג כלפי ההורה השני, מביאים בעקבותיהם שורה של התנהגויות בלתי נאותות וראויות של ההורים, המשתמשים בילד במאבקם האחד כנגד השני, התנהגויות הגורמות נזק כמעט בלתי הפיך לילדים העוברים תקופה קשה ממילא.
המאבקים בהורה השני על גבו של הילד כוללים:
- השמצת ההורה השני על ידי אמירות, כגון: "יש לך פה בדיוק כמו של אבא שלך".
- הסתה כנגד ההורה השני על ידי חשיפת מסמכים משפטיים בפני הילד ואמירת משפטים כגון: "אבא שלכם לקח את הרגלים וברח. אתם ממש לא מעניינים אותו, בקושי מתקשר פעם בשבוע".
- שימוש בילד כערוץ תקשורת והעברת מסרים להורה השני: "תגיד לאבא שלך שהוא עוד חייב לי כסף על החודש שעבר".
- שימוש בילד כמרגל / חפרפרת לאיסוף מידע מההורה השני: "הוא קנה אוטו חדש? כסף לאוטו יש לו ולתת עבור החוג שלך אין לא, הא?"
- חשיפה של הילד לאופיו ומעשיו של ההורה השני: "הוא עדין מסתובב עם הילדונת הזאת בת ה-20?"
- סחטנות רגשית: "אין בעיה, תלך אליו לחג. אני אשאר לבד ואחגוג עם עצמי".
- התנהגות לא הולמת ולא מכבדת של שני ההורים: האשמות, צעקות, מריבות וגידופים בנוכחות הילדים או בטווח השמיעה שלהם.
- העמסת תפקידי מבוגרים על כתפי הילדים הקטנים: "רק אתה נשארת לי. רק עליך אני יכולה לסמוך. הוא פשוט ממרר לי את החיים".
חיתמו על הסכם
הנחת העבודה הבסיסית שלי בבואי לתת להורים המתגרשים כלים מעשיים לביצוע התהליך באופן כזה שהפגיעה בילדים תהיה מזערית היא כי שני ההורים אוהבים בכל ליבם את ילדיהם ורוצים בטובתם. השאיפה המשותפת להמשיך להעניק לילדים חינוך נכון, יעיל ורגיש ולא להזיק להם, למרות המצב החדש, צריכה להוביל את ההורים לשבת ולשוחח ובמקביל לפתיחת תיק הגירושים, לחתום על הסכם לטובת הילדים.
הסעיפים ההכרחיים בהסכם הטיפול בילדים:
הואיל ושנינו: אוהבים את הילדים ורוצים בטובתם; רואים חשיבות גבוהה לקשר של הילדים עם שנינו; מבינים ששמירה על שיגרה היא לטובת הילדים; מאמינים שהפרידה והגירושין הם המעשה הנכון ולכן ייעשה כל מאמץ להתגבר על רגשי האשם; יודעים ומבינים ששמירה זה על כבודו של זה היא לטובת הילדים; מכירים בצורך בשמירה על אפיק תקשורת רציף, עקבי ומלא בכל הקשור לילדים.
הננו מתחייבים להקפיד על:
- סיוע הדדי בשמירה על עקביות ואיכות הקשר עם הילדים.
- מעורבות מקסימאלית בחיי הילדים.
- תיאום והתייעצות - לקיים פגישות שוטפות אחת לחודש ללא קשר לבעיות עם הילדים, להעביר אחד לשני כל מידע חיוני הקשור לתפקוד הילדים ולא להסתיר מידע.
- שיח מכובד, רגוע ושקט בפני הילדים.
הננו מתחייבים להימנע מ:
- לערב את הילדים בפרטים שאינם מעניינם: גובה תשלום המזונות, מצב כלכלי.
- לעודד תקוות שווא בקרב הילדים באשר לחזרה לחיים משותפים.
- פגיעה בכבוד הצד השני – לא להסית ולהשמיץ.
- להשתמש בילדים ככלי מלחמה בינינו – לא להעביר באמצעותם מסרים, לא לרגל, לא למנוע שמירה על קשר.
התחייבות זו של שני ההורים, המונעת על ידי האהבה והדאגה המשותפת לילדיהם, הכרחי שתהיה מתורגמת לשורה של החלטות אופרטיביות ("בואי נפתח יומנים"), שייעשו עוד טרם ההודעה לילדים על הגירושים הקרבים. ההתחייבות מגדילה לאין ערוך את הסיכוי כי הילדים יעברו את התהליך ללא נזק מיותר.
כן, אני יודע שזהו אתגר רציני ויש שיגידו אפילו נאיבי ובלתי אפשרי, אך לאור הסיכון מול הסיכוי -שווה להתאמץ ולנסות. הלא כן? בהצלחה!
בשבוע הבא: החלטנו להתגרש - איך, כיצד, מתי, מה מספרים לילדים וכיצד מתארגנים לחיים לאחר הגירושים.
- פרופ' עמוס רולידר,
אבא לשלושה, מומחה מוסמך בניתוח התנהגות, ראש המכון לחקר ולמניעה של קשיי התנהגות ילדים בסביבות חינוכיות ומנחה הרצאות וסדנאות בנושאי חינוך במכללה האקדמית עמק יזרעאל.
