"חבל שאת לא יכולה להיות אמא שלי"

עוד בפרויקט: הילדים של כולנו

• רוצים לעזור לילדים? חתמו כאן על הטופס המקוון.
• יש לכם שאלות? היכנסו לפורום "הילדים של כולנו "
• המטרה: משפחה ובית לכל ילד בסיכון
• וידאו: ציון כהן חוזר "אל עצמו"
• כמה אנשים צריך כדי להחליף אמא אחת?  
• וידאו: צופית גרנט מבקרת במשפחת קלט  
• ליהיא לפיד: "הבית שלהם הוא מקום שממנו בורחים"
• העיניים שלו אמרו: "תיקחי אותי"
• יכול להיות שמישהו בעולם באמת דואג לי?
• 9,000 ילדים בארץ מחכים לבית
• התינוקת שננטשה בחדר האשפה מחפשת בית
  

אולי היא תטגן אותי במחבת?

"בפעם הראשונה שמלכה באה לקחה אותי", נזכרת דקלה. "עלתה בי מן מחשבה פתאומית כזו של ילדה קטנה, שאולי היא תטגן אותי במחבת. הייתי בציפייה עצומה מצד אחד, אבל מלאת חששות מצד שני. מלכה לקחה אותי אז למוזיאון ת"א. סיפרתי לה על המחשבה שחלפה לי בראש והיא צחקה. היה קליק מיידי בינינו. אני זוכרת את כל הרגעים הנפלאים. אני זוכרת את הטיולים בשבתות. הייתי חוזרת מסוף השבוע אצלם לפנימייה בהרגשה של כוח ואנרגיה. מילאתי מצברים. ידעתי שיהיה עוד מפגש ועוד וזה נותן הרבה כוח".

"המפגשים עם מלכה ומשפחתה נתנו לי אפשרות להכיר בית אחר, שונה משלי. הם נתנו לי אפשרות לראות איך אנשים חיים בצורה נורמאלית וטובה. זה היה בעיקרו קשר של תמיכה רגשית. גם בתור בוגרת שוחחתי עם מלכה רבות בטלפון והיינו נפגשות מדי פעם. שמרנו על קשר 18 שנה, עד שמלכה נפטרה.

"הקשר הזה, נותן לילד השראה, שאיפות אחרות ותקוות לחיים שיכולים להיות הרבה יותר טובים. הוא פותח מקום לתקווה, להבנה שיש אפשרות להגיע למצב נורמאלי. הוא גם משפיע על יחסי האנוש בתוך הבית שלך לאחר מכן.

"באותה תקופה הייתי מגיעה לביתה של מלכה פעם בשבועיים ופעם בשבועיים הייתי מגיעה למשפחה הביולוגית שלי. כשהייתי בת 15 שיתפתי את מלכה בתחושות שיש לי לגבי אמא שלי. אמרתי לה 'חבל שאת לא יכולה להיות אמא שלי'. מלכה סיפרה לי אז לראשונה, שאכן רצתה לאמץ אותי, אך אמי הביולוגית לא הסכימה לוותר עלי.

חשבתי אז 'למה היא לא וויתרה עלי (האם הביולוגית) אם היא לא כל כך מחשיבה אותי כבת? היא אישה מאוד קרה וסגורה. אם את לא יכולה לתת אהבה או תמיכה בכל המובנים לילדה שלך, למה היא צריכה לסבול?' היה לי ברור שהיא דאגה לי כל החיים, אבל היא לא הראתה את זה בהיבט של נתינה וזה מתסכל מאוד".

בכיתה א' הצטרפה דקלה לאחיה הבוגר ממנה בשנתיים ועברה לפנימייה שלו. אחיה ביקש להצטרף לאירוח במשפחתה של מלכה ואמם הביולוגית התנתה את המשך האירוח של דקלה בהצטרפות של אחיה. למזלה של דקלה, הסכימה מלכה ומאז אירחה את שני האחים.

חסרה עין מתלהבת

22 שנים חלפו מאז הכירה דיקלה את משפחתה המארחת. מלכה נפטרה, בנותיה הביולוגיות בגרו והן בעלות משפחות. למרות השנים שחלפו, נשמר עד היום הקשר בין דקלה לבין משפחתה של מלכה.

סיגל בר און, בתה האמצעית של מלכה, מספרת: "בשבעה של אמה של דקלה, שוחחנו עם דקלה רבות על אותה תקופה - מה זה נתן לה? איך הרגישה? דקלה סיפרה שבביקורים האלו ניתנה לה האפשרות לראות משפחה שחיה בלי צעקות ובלי מכות. היא אמרה שבשבילה הקשר עם אמא היה הכי חשוב. היא ידעה שתמיד תוכל להרים טלפון ולספר שנכשלה או להתייעץ על משהו.

"רוב התמונות שיש לדקלה מהילדות הן תמונות שאנחנו צילמנו אותה. לנו היה ברור שזה מה שעושים. רק בדיעבד הבנו את החשיבות של כל מיני דברים קטנים שהיו חלק משגרת החיים שלנו, עבורה. יש לנו למשל תמונה שלה מיום הולדת חמש. היינו משפחה של בנות וכל השמלות עברו מאחת לשנייה. היא לובשת בתמונה את שמלת יום ההולדת המסורתית ונראית גאה מאוד. אם לא היינו חוגגים לה יום הולדת, לא היה מי שיחגוג לה.

"המדריכים בפנימייה משתדלים מאוד, אבל זה אחרת כשאתה כהורה מכוון רק לילד שלך. לילדים הללו שגדלים בפנימיות חסרה עין מתלהבת. את יושבת במסיבת חנוכה ומביטה על ריקוד הסופגנייה הטיפשי של הילד שלך ומרוח לך חיוך גדול על כל הפרצוף. זה משהו שאני חושבת שהצלחנו לתת לה. מהמקום הזה גם צומח לדעתי הביטחון שלנו כילדים וכבוגרים לאחר מכן.

"אמא תמיד היתה פעילה בפעילויות התנדבותיות והכירה את עמותת "ילדים בסיכוי". כשדקלה הגיעה אלינו, היינו בגילאי 12,15, ו-9 ובכל זאת אמא החליטה שהיא רוצה לעזור. בנוסף לאירוח סוף שבוע פעם בשבועיים, אמא הייתה לוקחת את דקלה פעם-פעמיים בשבוע אחר הצהריים מהגן ומבלה איתה עד הערב בבית או לוקחת אותה לכל מיני פעילויות כמו מוזיאון, נסיעה באוטובוס, קניות בחנות וכל מיני דברים קטנים שהם טריוויאליים בשבילנו, אבל לא קיימים כלל בעולמו של ילד פנימייה".

אוהב אותך גם אם נכשלת

"אני רואה את ההשפעה של ההתנדבות של אמא בחינוך שלי ושל אחיותי", מספרת סיגל. "גם אנחנו מתנדבות וגם הילדים שלנו גדלים באותה אווירה. זה מלמד את הילדים שלנו שיש להם בעצם הכול, לחלוק ולתת. אם פעם בשבועיים נמצא איתך מישהו בחדר וצריך לחלוק ולהתחשב, אתה לומד מזה. אתה מבין שצריכים לתת ושאתה לא יכול לשים את עצמך כל הזמן במרכז. גם הילדים שלי מתנדבים בכל מיני פעילויות.

"הכי חשובה בעיני זו הידיעה שמעבר לקריירה שלך ולמה שיש לך להשיג לעצמך, אתה צריך גם לתת. החוכמה היא להבין שמזה שאתה נותן אתה מקבל המון. אתה מקבל תחושה של משהו אמיתי. כסף זה לא דבר חשוב, זה רק אמצעי. אתה מקבל תחושה של 'וואלה, אני עושה שינוי'.

"ילדי הפנימיות הם ילדים רגילים שנולדו לסיטואציה בעייתית והם ילדים שיכולים להשתלב בחברה בצורה נהדרת, אם יהיו להם הכלים והתמיכה. אין להם עורף משפחתי איתן שאוהב אותם גם אם הם נכשלים וגם אם הם עושים מעשה רע. חסר להם המישהו הזה שייתן את הביטחון של 'אנחנו פה בשבילך'. זה לא תמיד מובן עד שרואים את זה, כשילד בפנימייה נותן לך יד ומראה לך את המיטה שלו. בכיתה של הבן שלי יש ילדת פנימייה. עשינו לא מזמן מסיבה לכיתה וארגנו שהיא תוכל להגיע וחשבנו שדאגנו לכול. עד שבאיזה רגע ראיתי אותה פתאום יושבת בצד, אוכלת ביסלי ובוכה. זה היה מצב לא פשוט בשבילה להיות חלק ממסיבה שבה כולם מוקפים בהורים ושמחים.

"אני בדיוק בשלב שהצעיר שלי בן עשר ואני חושבת שזה הזמן להתחיל להיות משפחה מארחת. למרות שאני עובדת ועסוקה מעל הראש, אני רוצה להיות משפחה מארחת. אני מבינה כמה זה ייתן גם לנו וגם לאותו ילד שיקבל מקום להיות בו. זו התחייבות לטווח ארוך והיא לא קלה. לא תמיד הכול ורוד. יכול להיות גם סוף שבוע קשה, כמו עם הילדים שלנו, רק שאיתם אין לנו ברירה ואיתם אנחנו רגילים להתמודד".