דו"ח אדוה מוכיח - לא נערכנו למשבר

ישראל צמחה הרבה פחות

הדו"ח העשר שנתי שהכין מרכז אדוה למחקר כלכלי-חברתי מנפץ את בלון הזחיחות הזה. הדו"ח מראה כי בניגוד גמור למיתוס, המשק הישראלי צמח בעשור האחרון הרבה פחות מרוב העולם. כדאי לשים לב לנתונים: מרבית כלכלות העולם המתפתח, מסין עד נסיכויות המפרץ, צמחו ביותר מ-100% וחלקן אף ב-200%; כלכלת ארה"ב צמחה בשיעור של 60%, וכלכלת מערב אירופה צמחה ב-63%, בה בעת שישראל צמחה רק ב-40%.

למעשה, מצבנו גרוע עוד יותר, מכיוון שבישראל נולדים הרבה יותר ילדים. הצמיחה לנפש בישראל הסתכמה ב-20% בלבד, לעומת כ-40% לארה"ב ויותר מ-50% באירופה. העולם הגיע למשבר הכלכלי החמור זה 80 שנה אחרי עשור של צמיחה נאה, אבל ישראל לא.

הסיבה העיקרית לכך היא שהמשק לא צמח כלל בשנות האינתיפאדה, 2003-2000. אבל אם מביאים בחשבון את גידול האוכלוסייה, הרי שהמשק הישראלי נהנה גם לפני האינתיפאדה (2000-1998) וגם אחריה (2008-2003) מצמיחה לנפש פחות מהממוצע האירופי. לפני המשבר צמחנו פחות, ועכשיו, כמו כולם, נצמח עוד פחות.

הממשלה הבטיחה שלא תוכל לעזור

חשוב להדגיש: בר-און, פישר, אולמרט ונתניהו יודעים היטב כי המשבר לא פסח על ישראל. הם מכירים את הנתונים: הבורסה בתל-אביב הפסידה יותר ממחצית מערכה, בדיוק כמו אחיותיה מעבר לים. בשלושת החודשים האחרונים פוטרו בישראל יותר מ-20 אלף עובדים; ביחס לגודל האוכלוסייה, מדובר במשהו כמו 200 אלף עובדים בגרמניה או מיליון בארה"ב. אבל בגרמניה פוטרו באותה תקופה כמה עשרות אלפים, ובארה"ב פוטרו מיליון מאז תחילת השנה.

בישראל אין, אמנם, קריסות של בנקים וחברות ביטוח כמו בחו"ל. אבל כל אחת מחברות האחזקה הישראליות ("19 המשפחות") משפיעה על המשק הישראלי באופן שאינו קיים בכלכלות המערב. אם אפילו אחת מהן תהיה חדלת פירעון, יהיה זה אירוע חמור למשק המקומי יותר ממה שהיו כל אירועי "קריסת המאה" למשק האמריקני - וזה איננו תסריט הזוי. 

תפקידה של ממשלה הוא להיות ערוכה תמיד למשברים, והדו"ח מראה שממשלת ישראל לא נערכה למשבר. זאת, לא בגלל מדדי הצמיחה: המוני המפוטרים והגימלאים שאיבדו את חסכונותיהם אינם זקוקים לגידול בתל"ג, אלא לקצבאות אבטלה וזיקנה שיוכלו להתקיים מהם עד יעבור זעם.

ואולם היקף התמיכה במובטלים ירד בעשור האחרון, לפי הדו"ח, ב-47%. התנאים לקבלת דמי אבטלה בישראל נהפכו לקשוחים ביותר בעולם המערבי, פרט לבריטניה. וקצבת הזיקנה בישראל היא הנמוכה ביותר, אפילו ביחס למדינות שיוקר המחיה בהן נמוך יותר, כמו יוון ופורטוגל.

מדובר בבזבוז של העודפים שנמצאו בקופה בשנים הטובות, מכיוון שהמדינה אינה יכולה להשקיע כיום בקצבאות. היא זקוקה לכסף לההשקעה בתשתיות, כדי לפרוץ את מחנק האשראי ולספק עבודה למובטלים. 

הסינים סללו, ישראל הורידה מסים

וגם בתחום התשתיות - בניגוד לדיבורים היפים - ישראל נכשלה. מדינות העולם משקיעות בימים אלה כמויות בלתי נתפשות של כסף על "חבילות תמריצים" להשקעה בתשתיות. גם אצלנו הוכנה מיניאטורה של תוכנית כזאת - תוכנית ההאצה, בהיקף של 10 מיליארד שקל למשך שלוש שנים.

אבל הצצה בפרטי הפרויקטים מראה שרבים מהם - כמו הרכבת הקלה, למשל - תקועים שנים בגלל ביורוקרטיה, מחנק תקציבי, והפרטה, שהפקירה את המדינה בידיהם של יזמים פרטיים, שלא הגיעו עד עכשיו, ושגם עכשיו הם לא יגיעו.

בה בעת שסין סללה רכבות, נסיכויות המפרץ הקימו אוניברסיטאות ואירופה תיחזקה את מערכת הרווחה המפוארת שלה, ביזבזה ישראל את השנים היפות - כמו הפטרונית המתפוררת שלה - על הקלות מס מיותרות לעשירונים העליונים, גידול מפלצתי וחסר פיקוח של המגזר הפיננסי (דו"ח אדוה מראה כי הוא צמח בעשור האחרון ב-107%, יותר מכל ענף אחר) וכישלונות צבאיים ופוליטיים.

ומתי, בדיוק, ישקיעו בחינוך?

ואולם הפספוס החמור ביותר של 10 השנים הטובות שמור לסוגיה שכל פוליטיקאי מקדיש לו פיסקה מרגשת באחד מנאומיו: הדו"ח מראה כי מצבו של החינוך בישראל גרוע מכפי שהיה לפני עשור.

שעת הוראה לתלמיד עלתה למדינה ב-1998 כ-9,000 שקל, ואילו כיום היא עולה כ-7,500 שקל בלבד. האם עכשיו, כשהגירעון תופח, ההכנסות ממסים מתכווצות והמיתון באופק, ניתן לתקן את מה שלא נעשה בכל השנים הטובות? ישראל ערוכה למשבר הכלכלי? הצחקתם אותנו. החינוך בראש מעיינינו? זה כבר ממש לא מצחיק.