המיתוס נשבר: הצמיחה בישראל מהנמוכות בעולם
בסקר שערך מרכז אדוה לבחינת מגמות העשור, נמצא כי ישראל צמחה בקצב של 40% בין 1998 ל-2006, זאת לעומת ממוצע עולמי של 72%, ושיעור של 182% במדינות המפרץ. מזרחים מרוויחים 40% פחות מאשכנזים. והעניים? דמי האבטלה קוצצו ב-47%, וקצבאות הילדים ב-45%
- הדו"ח מוכיח - לא נערכנו למשבר
(פרשנות / תני גולדשטיין)
מול שכר המנהלים הבכירים בחברות הבורסאיות הגדולות (הנסחרות במדד ת"א 25), שכמעט שהוכפל למנהל - מ-4.5 מיליון שקל לשנה בראשית העשור, עד 8.43 מיליון שקל בסיומו - נרשם גידול בתחולת העוני מ-17.4 אחוז עד 20-19 אחוז. למשפחות בעשירונים התחתונים שולמה תוספת שכר חודשית שהספיקה רק לגיוון סל המזון בקומץ מצרכים. מאפיין נוסף היתה הצטמקות נמשכת של המעמד הבינוני, במספר המשפחות ובחלקו בעוגת ההכנסות.
הכנסה חודשית ברוטו למשק בית שבראשו שכיר
(מקור: מרכז אדוה)
הדו"ח מציין שגם תמונת הצמיחה איננה שלמה. בחמש השנים האחרונות המשק אמנם צמח בשיעור שנתי של יותר מ-5 אחוזים, שהוא גבוה בהשוואה למערב. ואולם בסיכום כולל של העשור, הצמיחה הסתכמה רק ב-40 אחוז, בגלל המיתון הכבד עקב האינתיפאדה - שיעור נמוך בשליש מהמערב (כ-60 אחוז) וכמחצית עד פחות מרבע הצמיחה של הודו (112 אחוז) וסין (176 אחוז).
הדו"ח מדגיש כי גם בשנים שבהן היתה צמיחה משמעותית, פירותיה לא חילחלו במידה שווה לכל שכבות החברה, כך שהשגשוג השפיע באופן שונה על אזורי הפריפריה שהיו נחותים לעומת המרכז, ועל הקבוצות בחברה, כשהחזקים התחזקו והחלשים נחלשו.
מזרחים מרוויחים 40 אחוז פחות מאשכנזים
התמקדות הצמיחה באזורי המרכז התמקדה בכמה ענפים. ענף הבנקים, חברות הביטוח וקופות הגמל גדלו ב-102 אחוז, ותעשיות ההיי-טק ב-47 אחוז. אבל התעשיות המסורתיות - רק ב-6 אחוזים.
החלוקה הלא שוויונית של פירות הצמיחה התבטאה בתמונה האומללה הבאה: להכנסה החודשית הממוצעת של משק בית בעשירון העליון נוספו 5,222 שקל, שהספיקו למימון מחצית שכר לימוד שנתי של סטודנט באוניברסיטה. זאת, לעומת הנפילה החדה בתוספת לעשירון השישי, לסך של 1,486 שקל, שהספיקו לרכישת מספר פרטי ביגוד; עד 507 שקל בלבד למשפחה בעשירון השני שהספיקו לרכישת מעט מזון נוסף.
שיעורי הצמיחה - ישראל מול העולם
עוד נמצא בסקר כי פערי השכר לחודש ולשעה בין הגברים לנשים לא השתנו בעשור האחרון. שכירים עירוניים אשכנזים השתכרו בשיעור גבוה עד 39-37 אחוז מהשכר הממוצע במשק. שכרם של מזרחים שהשתכרו בראשית העשור מתחת לשכר הממוצע, עלה מעט לקראת תום העשור. הפער בין שכרם של יוצאי אירופה ואמריקה לשכרם של יוצאי אסיה ואפריקה נותר עצום - ועומד על כ-40 אחוזים. שכירים עירונים ערבים המשיכו לקבל שכר נמוך ב-30 אחוז מהשכר הממוצע.
הקצבאות קוצצו
ראשי מרכז אדוה, ברברה סבירסקי וד"ר שלמה סבירסקי, מדגישים כי לא רק הפקרת השכבות החלשות לכוחות השוק תרמה להרחבת אי השוויון החברתי, אלא גם המדיניות הכלכלית והחקיקה הממשלתית, במיוחד במשבר שפרץ בעקבות האינתיפאדה.
"מדובר באותה ממשלה שהיטיבה עם בעלי ההכנסות הגבוהות באמצעות הפחתות מסים שהוסיפו 2,000 שקל לנטו של מקבלי השכר מעל 50 אלף שקל לחודש. לעומת הטבות אלה נפגעו בעיקר החלשים מהגזירות שנבעו מקיצוצים חסרי תקדים בתקציבים השנתיים, ועירערו כמה מהסדרים הכלכליים-חברתיים הבסיסיים".
קצבאות הילדים קוצצו בכ-45 אחוז; דמי האבטלה בכ-47 אחוז; וקצבאות הזקנה וגמלת הבטחת ההכנסה בכ-25 אחוז. סך כל תשלומי הביטוח הלאומי פחתו בשנים האחרונות בכ-3 מיליארד שקל בשנה (מ-50.1 מיליארד ל-47.1 מיליארד שקל), בה בעת שצורכי הנזקקים דווקא גדלו, ובראשם הצורך בשדרוג השכלתי של האוכלוסייה נוכח ההידרדרות הנמשכת ברמת ציוני התלמידים.
תקציב שעות ההוראה לתלמיד פחת מ-8,920 שקל ל-7,553 שקל, לעומת ההצהרות הממשלתיות החוזרות ששיפור רמת החינוך הוא מנוף לצמיחה. וכך, בעשור הנסקר עדיין אין תעודת בגרות ליותר ממחצית בני הנוער, למרות הגידול בהיקף הזכאים לתעודה שניכר רק ביישובים המבוססים, אך לא בפריפריה.
כך יצא שמקרב בני השנתון ה-17, ב-1999 הגיעו כ-80 אחוז לכיתה י"ב, אבל רק כמחצית נמצאו זכאים לתעודת בגרות - כ-41 אחוזים, ורק כ-26 אחוז המשיכו בלימודים אקדמיים באוניברסיטאות ובמכללות בשמונה השנים לאחר מכן.
שיעור העוני בקרב משפחות ערביות, מול כלל האוכלוסייה
(מקור: מרכז אדוה)
עוד מצא הסקר כי שחיקת תקציב סל הבריאות הכפילה את נטל התשלומים על משקי הבית - מ-436 שקל בממוצע לנפש מבוטחת עד 894 שקל. "כולם שילמו יותר, אבל משפחות שהכנסתן גבוהה יכלו לפחות לרכוש ביטוחי בריאות משלימים - פרטיים ויקרים. אלה מהעשירון העליון שידם משגת, הוציאו עוד 313 שקל, לעומת 163 שקל בעשירון השישי, ורק 70 שקל בעשירון השני, התחתון, והשירות שקבלו היה בהתאם למחיר", כותבים בני הזוג סבירסקי.
אלה לא פסחו בסקר על נזקי הפרטת קרנות הפנסיה החדשות והעברת קופות הגמל משליטת הבנקים ב-2003 לבתי השקעות, תוך שינוי אפיקי ההשקעה של החסכונות הפנסיונים בהוראת האוצר. שיעור החסכונות שהיו מוגנות באגרות חוב ממשלתיות מיועדות עם ריבית מובטחת ירד מ-70 אחוז ל-30 אחוז. מנהלי הקופות והקרנות נדרשו להפנות 70 אחוז מההשקעות לשוק ההון. נזקי מהפך זה נחשפו בהפסדים הכבדים שנגרמו לחוסכים במשבר הפיננסי הנוכחי, ויפגעו בעיקר בפורשים לפנסיה בשנים הקרובות.
ראשי המרכז מצטערים בסיכום הסקר, כי זו ולא אחרת תמונת העשור האבוד. "דווקא בתחילתו של משבר כלכלי עמוק, אחרי ההחמצות של תקופות הצמיחה, כשלא ידענו לנצל את השגשוג להיטיב באופן מוחשי יותר את מצבן של כל שכבות החברה בישראל".
