הרגיעה לא תיגמר - היא נגמרה כבר מזמן
בעזה צפוי להימשך עימות בעוצמה נמוכה, וישראל תחרוק שיניים כל עוד לא יישפך דם. הקבינט המצומצם אישר תוכנית ארוכת טווח שמחייבת סודיות - אבל איך שומרים על שקט ערב בחירות?
ה"רגיעה" בגבול הרצועה לא תגיע לקִצה ביום שישי הקרוב, מפני שהיא הסתיימה למעשה כבר לפני כשישה שבועות. במקומה יש כבר עכשיו עימות פעיל, אבל באינטנסיביות ובעוצמה נמוכים. זה המצב כעת, וזו כנראה התחזית גם לזמן הקרוב. זאת מפני שעימות "לייט" משרת היטב בזמן הנוכחי את האינטרסים של חמאס, וישראל נאלצת להשלים עמו בחריקת שיניים מסיבות שראש הממשלה, שר הביטחון ברק והרמטכ"ל אשכנזי נמנעים מלפרטן בציבור.
ברק אמר בשבת כי הרגיעה משפרת את הסיכויים לשחרר את גלעד שליט. עם זאת, סביר להניח שהעימות הזה על אש נמוכה יגיע לקצו בקרוב, בעקבות אירוע שיגרום להתלקחות רבתי - כמו קסאם או פצצת מרגמה שיגרמו חס וחלילה לנפגעים בישראל, או ניסיון פיגוע פלסטיני על גדר המערכת.
במקרים מסוג זה, בין אם יזם אותם חמאס או ארגון עזתי אחר הפועל בחסותו, עוצמת התגובה הישראלית תיקבע לפי עוצמת הפגיעה בצדנו. כך היה בעבר וכך כנראה גם בעתיד הנראה לעין, לפחות עד אחרי הבחירות בישראל.
אחרי התגובה הישראלית יצטרך חמאס להחליט אם להסלים את הלחימה או להשאירה במתכונתה הנוכחית; ישראל תהיה במצב כזה הנגררת ולא היוזמת והשולטת באירועים. אבל ישנה גם אפשרות שישראל היא שתבצע מהלך יזום, מתוך ידיעה ברורה שהוא עלול לתגובה חמאסית אלימה וקשה ויחייב בסופו של דבר פעולה ישראלית נרחבת. זה יקרה כאשר לשר הביטחון ברק ולרמטכ"ל אשכנזי תהיה סיבה משמעותית לשנות את עמדתם הנוכחית.
לא נכון יהיה לפרט כרגע מה יכולים להיות התנאים שיגרמו לשניים לשנות את עמדתם. מה שחשוב הוא שבינתיים, לפחות, הם תומכים בהמשך הרגיעה ומתנגדים לדרישת השרה ציפי לבני ושרים אחרים להסלים את התגובות על הירי הנמשך. גם ראש הממשלה אולמרט, בניגוד למה שמתפרסם לעתים, אינו נלהב להסלים את תגובות צה"ל על טפטוף הרקטות ופצצות המרגמה מעזה. הוא יודע שתגובות קשות יחייבו בסופו של דבר את צה"ל לבצע פעילות נרחבת ברצועה שהוא אינו רוצה בה בעיתוי הנוכחי. לכן הוא מיישר קו עם ברק ואשכנזי.
דרוש מחסום לפה
כל זה מותיר רבים בציבור הישראלי נבוכים, ובעיקר מתוסכלים. דיווחים על שיקולי חמאס בעד ונגד הרגיעה לא חסרים. הרבה פחות ברורים לאזרחי ישראל השיקולים המנחים את הממשלה להודיע בפומבי על רצונה בהמשך הרגיעה. מההצהרות שמשחררים הפוליטיקאים אנחנו מבינים שהעומדים בראש מערכת הביטחון בולמים קו פעולה נצי שבו מצדדים שרים רבים.
אבל הנימוקים שמציע שר הביטחון ברק לציבור אינם מצליחים להסביר למה השרים - ביניהם המשנה לראש הממשלה רמון, שרת החוץ לבני, שר התחבורה, הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר מופז, השר לביטחון פנים דיכטר, שר הפנים שטרית ושר התמ"ת ישי - מסתפקים בהכרזות לוחמניות ואינם מתאחדים כדי לאכוף החלטה תואמת בקבינט הביטחוני. עוד לא ברור, למה מתכוונים השר ברק וסגנו וילנאי כשהם אומרים שצה"ל מוכן לבצע סדרה נרחבת ויצירתית של פעולות בעזה, וגם יבצע אותה, אבל צריך שזה יקרה "בעיתוי הנכון". אילו תנאים נדרשים כדי ליצור את אותו עיתוי אלכימי?
המפתח לפענוח כל אותם סימני שאלה מצוי כנראה במדיניות ובתוכנית הפעולה שגיבשו ראשי מערכת הביטחון וצה"ל, שאושרה בקבינט המצומצם ("המטבחון") בשבוע שעבר. מדובר בתוכנית שאמורה להשיג מספר יעדים, ביניהם שחרור גלעד שליט ופתרון ארוך טווח לטרור היוצא מרצועת עזה. אין לדעת אם המדיניות ותוכניות הפעולה האלה יעילות והאם ישיגו את התוצאות המבוקשות. אפשר שמבחן הביצוע יוכיח שמדובר בפיאסקו מוחלט.
אבל במערכת הביטחון טוענים, בצדק, שחשיפת התכנית, ואפילו חשיפת השיקולים שבבסיסה והמהלכים המכינים הדרושים לביצועה המוצלח, עלולים לסכן את הצלחתה ואת חיילי צה"ל שיבצעו אותה.
מסיבה זו מקפידים ראש הממשלה והשרים הבכירים על איפול ועמעום - כולל החתמת שרים, פקידים וקצינים בכירים על הצהרות סודיות. לגיטימי שהממשלה ומערכת הביטחון ירצו למנוע את חשיפת מידע רגיש לציבור. אבל זה מחייב את שרי הממשלה להסיק את המסקנות ולגלות איפוק. הצהרות סתומות שמשחררים שרים משיקולי מערכת הבחירות בהנחיית יועציהם האסטרטגיים - גורמות נזק. מחד הן אינן מסייעות לציבור להבין את המצב ולהתמודד עמו, ומאידך הן עלולות לחשוף כוונות. אפילו שר הביטחון ושרת החוץ חייבים כעת לגלות אחריות, להתגבר על יצרם ולשים מחסום לפיהם.
