הילד פגש מפלצת? עזרו לו לגרש את החושך
סוף היום, ובדיוק כשאתם רואים את האור, כלומר את שעות השינה המגיעות לכם בחוק - הילד פוגש את החושך, ואיתו גם כמה מפלצות, מכשפות ושדים. מה עושים כדי שהקטנטן יתיידד עם החושך? מראים לו את האור
מיד עם רדת הלילה, כשהצבע השחור מכסה את העולם, בתוך ליבו של הבן הגדול שלי מתעוררים משנתם כל יצורי הלילה הדמיוניים: המפלצות, המכשפות, השדים ויתר חבריהם הנחמדים.
את קריאת ה"אמא, חשוך, אני מפחד!" כבר התרגלתי לשמוע בכל פעם שהוא ניגש לשירותים או לקראת שינה. והאמת, למי מאיתנו זה קל? הרי לכולנו קשה שלא לרחם ולגונן על הילדים מכל רגשות הפחד הכל כך לא נעימים ולעתים אף נדמה שאנו ההורים מתחילים לפחד ולהתגונן בעצמנו, מפני הפחד של הילדים.
בתור מבוגרים, ברור לנו שהפחד הוא למעשה רגש טבעי שניתן לנו מהטבע, והוא משמש לנו כמנגנון הגנה חשוב, שבזכותו אנו שומרים על גופנו ונפשנו. אבל למרות שאנחנו יודעים זאת, חששות של הילדים מאותם גורמים "זרים" שלכאורה עלולים להזיק להם, עדיין עומדות בתוקף ודואגות להכניס אלינו מדי פעם טעם מר לחיים.
סורה חושך
אין כמו "חג האורות" בכדי לעזור לילד (וגם קצת לעצמי), להתמודד עם כל נושא הפחד. לכן, בנוסף לכל מה שהבן הגדול לומד כעת במסגרת הגן, החלטתי להיעזר בסמלי החג ולצקת לתוכם את המשמעות הפנימית והעמוקה יותר שאותה מציגה חוכמת הקבלה, אותה חוכמה עתיקה שתפקידה להאיר את המקומות החשוכים בליבו של כל אדם, בכל גיל.
כך, בצהרי היום, כשהשמש האירה במלוא הדרה, הבן הגדול ואני שוחחנו על חג החנוכה, על הסביבונים הצבעוניים (ולאחרונה גם מאירים, קופצים ומרחפים) ועל הסופגניות שאנו כל כך אוהבים להכין ובעיקר לאכול בתיאבון גדול.
כשהתיישבנו לקשט את החנוכייה שהוא הביא מהגן, שאלתי אותו מדוע לדעתו שרים בחנוכה על גירוש החושך. "כי החושך הוא מפחיד", הוא השיב ועשה פרצוף "דרקוני" מצחיק. "אבל בזמן שחשוך בחוץ, אנחנו גם ישנים ונחים וזה גם כן חשוב, לא?" הקשתי.
"כן", הוא אמר. "אבל בחושך יש מכשפות ומפלצות מפחידות". חייכתי וסיפרתי לו שגם אני, בילדותי, פחדתי מהחושך, אך כשגדלתי הבנתי שהתחושה הזו, הפחד הזה שאנחנו מרגישים לפעמים, יכול להיות גם חבר.
"הפחד עוזר לנו לשמור על עצמנו ממצבים מסוכנים כמו ליפול ממקום גבוה או להיכוות מדברים חמים", הסברתי לו. "ולכל מה שקשור למכשפות ומפלצות, יש לו אפילו תפקיד חשוב, עם מטרה טובה בחיים שלנו".
נס האהבה
"איזו?" הוא הביט בי ושאל. "הפחד הזה מזכיר לנו מהו הדבר הכי חשוב בעולם", השבתי לו. "הוא מזכיר לנו עד כמה אנחנו זקוקים לאור ואהבה בחיים, ושרק באמצעות האהבה אנחנו יכולים להאיר ולגרש את הרגשת החושך שבלב".
"החושך שבלב?" הוא שאל. "החושך שבלב הוא למעשה כל הרגשות הלא נעימים שאנו מרגישים בתוך ליבנו, בדיוק כמו הפחד שאתה מרגיש בלילה. חג החנוכה מסמל לנו את ניצחון האור של האהבה על פני החושך של הפחד והשנאה".
"אם בלב שלנו יתעורר רצון חזק, רצון של 'מכבים', לבחור באהבה", הוספתי. "נוכל לנצח את הפחד, השנאה וכל הרגשות הלא נעימים שנקראים 'היוונים' ויקרה גם לנו נס של חנוכה".
"ואז לא נפחד יותר?" הוא שאל בחיוך. "בדיוק", אמרתי. "לא רק שלא נפחד יותר, אלא שהנס הזה יעורר את ליבנו ללכת רק בדרכיה הבטוחות של האהבה, עד כדי כך שנעדיף אותה על פני כל דבר אחר שקיים בעולם".
הוא הביט בי בחיוך גדול. "ואז פשוט לא יהיה יותר ממה לפחד, כיוון שנוכל להרגיש בתוך ליבנו את הכוח הנפלא ביותר שקיים בטבע – כוח האהבה והנתינה". חג אורים שמח!
- מרגלית ונטורה, בת 34, אם לשלושה, עורכת תוכן וכתבת במגזין "קבלה לעם".