לנצל את גשמי הזעף לחקלאות? "לא משתלם"

מי שחצה היום (ד') גשר מעל נחל, וראה את המים החומים הגועשים מתחתיו, שאל בוודאי למה לא מנצלים אותם עבור משק המים המתייבש, ומאפשרים להם לזרום לים. התשובה, מסבירים המומחים, "זה פשוט לא משתלם".

אין כמו גשם למלא את המאגרים המתרוקנים של הכנרת והאקוויפרים, אולם בניגוד לטפטוף מתמשך שמצליח לחלחל אל תוך האדמה, גשמי הזעף זורמים על פני הקרקע ונקווים למקומות הנמוכים. כל עוד הם יורדים בגב ההר, יש סיכוי שהם יחלחלו מטה אל המאגרים. אבל באזורים עירוניים ובמיוחד במישור החוף, הם זורמים למקום הכי נמוך - לים.

המים הללו נקראים "מי נגר עילי" והערכות מדברות על כ-100 מיליון מטרים מעוקבים של מי גשמים שאובדים בכל שנה בישראל, בשל היעדר תשתיות לטיפול והשבה. בארץ יש רק שני מאגרים גדולים של תפיסת מי נגר והשבתם: בנחלים מנשה ושקמה. מאגרים קטנים יותר יש ליד משמר איילון, ובמחצבות בנחל שילה.

אך לרוב מי הנגר שזורמים במורד הרחובות לפתחי הביוב, או מציפים אזורים נמוכים - ולעיתים גורמים לנזק לרכוש ואף מסכנים חיים - אין פיתרון. מערכת חדשה שנבדקת כעת בישראל, עשויה להיות סנונית ראשונה לטיפול בנושא, אבל עד שהיא תכנס לפעולה, מאבדת ישראל מים רבים.

ברשות המים מודעים לנושא, ומסבירים שהבעיה היא הפן הכלכלי. "מדובר בכמויות קטנות יחסית, בפרקי זמן קצרים יחסית ולא עקביים", מסביר דובר הרשות, אורי שור. "לא ניתן לבנות על המים הללו לאורך זמן... זה לא כלכלי לתפוס שיטפונות פעם ב-7 שנים".

לדברי שור, כדי לתפוס את מי הנגר, המוערכים בכ-7 אחוזים מהיצע המים הטבעי (כמות המשקעים השנתית), צריך כ-70 מתקנים והבעיה היא - כרגיל - סדר עדיפויות.

מאחר שמדובר בהעברת המים לחקלאות ולא לשתייה, תפיסה שלהם, איגום והובלה לצרכן סופי - כלומר חקלאי או איגוד חקלאי - תעלה כסף. מאחר שאין חקלאות באזור תל אביב, ההעדפה היא להשקיע את הכסף בפתרונות מים אחרים כמו התפלה. 

"הבעיה היא רק כלכלית", מסביר ד"ר אהוד סימון מחברת תה"ל - תיכנון המים לישראל. לדבריו, לפני 20 שנה נעשתה עבודה שבחנה כיצד ניתן לתפוס מי נגר עירוניים, והמסקנה היתה כי תהיה הצדקה כלכלית להשקעה בנושא רק אם ניתן יהיה להוביל את המים למאגרים. "לבנות מאגר שיתמלא ב-7-10 שנים, זה לא כלכלי".

פרט לאבדן המים, בעיה נוספת שנגרמת היא סחיפה של חומרים רעילים. הגשמים שיוצרים הצפות שוטפים כבישים ואתרי בנייה, סוחפים עימם רעלים שונים ומעבירים אותם לנחלים ומשם לים - וגורמים למפגעים ושינויים אקולוגיים.

זו הסיבה שלא ניתן לתפוס את המים הללו לתוך רשת המים הארצית, אלא לתשתית נפרדת - ועדיף לתשתית נפרדת גם מזו שמובילה קולחין - "ואז יש גם בעיות של מקרקעין. זה פשוט עולה הרבה כסף", מוסיף סימון. "המסקנה שעלתה אז - והיא נכונה גם היום - היא שטיפול במים אלו יהיה יקר יותר מהתפלה".