"בוודאות, הגרוע מכל עוד לפנינו"
פרופ' נוריאל רוביני, הכלכלן שחזה את המשבר העולמי, עדיין פסימי. מאוד. "אנשים יופתעו עד כמה ארה"ב והעולם יהיו במצב רע ב־2009. נהיה עדים לעוד הלוואות שלא יוחזרו, לקריסות נוספות של בנקים, לפשיטות רגל רבות ולחדשות רעות מפירמות וגופים עסקיים. וול סטריט שהכרנו - נעלמה"
היום שבו רוביני צדק: לכולם היה הרבה יותר נוח לו ניתן היה לבטל באלגנטיות את תחזיותיו הפסימיות של פרופ' נוריאל רוביני ל־2009. אלא שההיסטוריה של העת האחרונה מעידה שאף על פי שכולם עשו זאת בעבר, כבר אי אפשר להמשיך בכך.
בספטמבר 2006 התריע רוביני בפני כלכלני קרן המטבע העולמית כי בארצות הברית מתפתחת בועה בשוק הדיור, שתתפוצץ ותביא לקריסה ולמיתון
עולמי. אבל הכלכלנים העדיפו להתעלם.
בינואר 2007, בכנס הכלכלי בדאבוס, הוא חזר על תחזיתו, אבל זכה לבוז מצד פרופ' יעקב פרנקל ואחרים. סיומה העגום של 2008 מוכיח כי ברוביני מתגשם הפתגם העממי "אם כולם אומרים שאתה פרנואיד, זה עדיין לא אומר שאין מי שרודף אחריך".
הכל עצוב, רק חנוכה שמח
באופן מוזר, ככל שהמשבר הגלובלי מחריף, כך המוניטין של רוביני (49) נוסק. הפרופסור שכבר הספיק להיות יועץ בבנק העולמי ויועץ בכיר במשרד האוצר האמריקני נהפך בתוך חודשים מכלכלן חשוב אך לא מאוד מוכר ליועץ ולמרצה מבוקש. שלל תארים הוצמדו לו, מ"הכלכלן שחזה את המשבר" ועד Dr. Doom ("ד"ר יום הדין").
מקבלי ההחלטות בכל העולם מבקשים לשמוע את תחזיותיו ואת עצותיו בכל הקשור לדרכי פעולה, כלכלנים בעלי שם רוצים לשמוע מה הוא צופה שיתרחש. את הראיון איתו אנחנו מקיימים ערב החנוכה. רוביני חי ופועל בניו יורק, אבל לא שוכח את שורשיו היהודיים, ובפתח דבריו מאחל לנו חנוכה שמח. בתום הראיון מתברר שנרות החג הם נקודות האור היחידות כמעט בדבריו.
הרגולטור נרדם, תאבי הבצע לא
האם כבר עברנו את נקודת השפל של המשבר?"ממש לא. אנשים יופתעו עד כמה ארצות הברית והעולם יהיו במצב רע במהלך 2009. אנחנו נהיה עדים לעוד הלוואות שלא יוחזרו, לקריסות נוספות של בנקים, לפשיטות רגל רבות ולחדשות רעות במיוחד בתחום ההכנסות והרווחיות של פירמות וגופים עסקיים. בוודאות, הגרוע מכל עוד לפנינו. המיתון בכלכלה הריאלית, גם בארצות הברית וגם ביתר שוקי העולם, יימשך לאורך כל שנת 2009. אני לא רואה איך הנתונים בארצות הברית משתפרים עד 2010, והמצב לא נראה טוב יותר גם באירופה או בשווקים המתפתחים".
חתן פרס נובל לכלכלה, פרופ' ג'וזף שטיגליץ, טוען שהאשם הוא באנשי הרגולציה האמריקאית, שלא רצו לראות את המשבר בגלל האינטרסים שלהם.
"אין ספק שהיינו עדים לשגיאות רגולטוריות מרכזיות שאפשרו את התפתחות המשבר. הבנק המרכזי והרגולטורים האחרים אפשרו למרכיבים פיננסיים רעילים להתפתח. היו אינדיקציות לכך שלוקחי המשכנתאות, למשל, לא נבדקו כראוי בנוגע ליכולת ההחזר. גם העובדה שהמכשירים הפיננסיים החדשניים הפכו להיות מאוד מורכבים היתה ידועה. זה פשוט היה כסף קל לכולם. ביחד עם גופי הדירוג, הרגולטורים פשוט ליבו את המשבר. הם נרדמו על ההגה, כי חשבו שהסימנים השליליים היו דווקא עדות חיובית.
"זה, לצד תאוות הבצע של וול סטריט, יצרו שורה של אינטרסים משותפים מסוכנים. חשיפת ההונאה האדירה בקרן מאדוף מעידה עד כמה הרגולציה לא היתה טובה. הרגולטורים פשוט ניסו שלא להפריע לשוק".
מה הנזק שהונאת מאדוף עלולה לגרום לשווקים בתקופה רגישה זו?
"הונאת מאדוף היא בעיקר סימן שלילי לשווקים, שמאותת על רמת שקיפות נמוכה מאוד שלהם. זהו סימן שהרבה גופים פיננסיים אינם מפוקחים ואינם שקופים דיים. יכול להיות שיש עוד המון אנשים כמו ברני מאדוף. הם יכולים לעשות מה שהם רוצים, ולאיש אין מושג. זה סימן רע מאוד לשווקים, שאי אפשר לסמוך על אף אחד, משום שהלכה למעשה השוק הפיננסי נעשה קזינו".
יש עוד בועות שעלינו לחשוש מהן?
"מרבית הבועות כבר התפוצצו או שהן בתהליכי פיצוץ אחרונים. מדובר בבועות מחירי הדיור, מחירי הסחורות, האשראי וקרנות הגידור. ייתכן שאנו עדים להתנפחותה של בועת אג"ח ממשלתיות, מכיוון שמחיריהן בצניחה. בועה שכזו, אם באמת תתנפח, עלולה להיות בעלת השלכות הרסניות בשל הקשר ההדוק ליציבות של ממשלות".
המון כסף, ואז להוסיף עוד
מתי הסיוע, שכלל הזרקת מאות מיליארדים לגופים פיננסיים, ישא פרי?
"הזרקות הכסף של הממשל אמנם מספקות את צורכי הנזילות של הבנקים והגופים הפיננסיים, אבל הם משתמשים בזה כדי לבנות מחדש את ההון העצמי שלהם, ועדיין מפחדים להשתמש בכסף למתן הלוואות חדשות ולהעמדת אשראי. 600 מיליארד דולר שהועברו למוסדות הפיננסיים היו בקלות יכולים להקל על השווקים, אבל הגופים מחזיקים בכסף ולא משחררים אותו. כדי שהבנקים יחזרו להלוות, הם צריכים לבנות מחדש את ההון העצמי שלהם. לכן סביר שנראה בעתיד חבילות סיוע נוספות למוסדות הפיננסיים, כדי להגדיל את האשראי".
זמן אובמה, חזק ומהר
המפתח ליציאה מהמשבר, אומר רוביני, טמון כמעט אך ורק ביכולת הממשל להפעיל מדיניות אגרסיבית ויצירתית ביחס לשווקים. זו הסיבה שנקודות האור בראיון עם רוביני מתחילות לנצנץ דווקא לאורך קו התפר שבין הכלכלה והפוליטיקה. בחירתו של ברק אובמה לנשיאות והצוות הכלכלי שמינה גורמים לרוביני לחשוב שהשינוי אכן אפשרי. הכלכלנים שמקיפים את הנשיא החדש זוכים לשבחים מפיו.
"הצוות של אובמה מצוין", אומר רוביני. "אנשים כמו טום גייתנר (נגיד הבנק בניו יורק ושר האוצר המיועד) ולארי סאמרס (שר האוצר לשעבר, שישמש כיועץ
כלכלי) הם הטובים ביותר שאפשר למצוא. הם מבינים את השווקים, הם מנוסים והם פרגמטים, רגישים ומתוחכמים, כך שבחירתם היא חדשות טובות. הם מודעים לכך שהם צריכים לעשות יותר מאשר לעשות פחות".
"מדיניות הממשל האמריקני צריכה להיות מאוד אגרסיבית מעכשיו, והממשל של אובמה מחויב למדיניות כזו. אנחנו רואים שהפד כבר עשה כמה צעדים מרכזיים כדי להוריד את הריבית לרמה של קרוב ל־0%. וגם קניית אג"ח של גופים כמו פאני או פרדי היא ניסיון מצד הבנק המרכזי להקטין את היקף המשבר. אבל בכל מקרה, גם עם מדיניות מתאימה, המשבר לא ייגמר לפני סוף 2009. הפעולות מצד הממשל מתרחשות בעיקר בארצות הברית. באירופה, לעומת זאת, הכל נעשה מעט מדי ומאוחר מדי, כך שלא ברור שהמדיניות תהיה אגרסיבית דייה במקומות אחרים בעולם".
מהם שלושת הצעדים הראשונים שממשל אובמה צריך לעשות?
"הצעד הראשון הוא מתן תמריצים פיסקליים - הזרמות תקציביות - בהיקף גדול. זאת משום שהביקושים ממשיכים לרדת, ויש לעודד אותם לשוב ולעלות. הצעד הצעד השני הוא סיוע נוסף, מהיר ואגרסיבי לגופים הפיננסיים, כדי שיצברו מחדש את ההון שלהם. הצעד השלישי שהממשל חייב לבצע הוא טיפול בשוק הדיור. אנשים ממשיכים לאבד את בתיהם, ולכן יש לצמצם את נטל החוב על האנשים האלה, שממילא אינם מסוגלים לעמוד בו, על ידי הורדת ערך החוב שלהם".
צעד כזה ניתן לעשות, לפי רוביני, באמצעות סובסידיות ממשלתיות שיינתנו לנוטלי המשכנתאות או לגופים שהעניקו אותן. יש שיאמרו שהמדיניות שרוביני מציע היא כמעט סוציאליסטית. אלא שבאקלים הפוליטי הנוכחי, ולנוכח חילופי הממשל, קיים סיכוי גדול שמדיניות כזו תתקבל בברכה.
איך ימומן הסיוע העצום הזה? האם זה הזמן להעלות מסים, לפחות על עשירים?
"ברור שהורדת מסים לא תשפיע במידה רבה על השווקים. הממשל האמריקני כבר ביצע הפחתת מסים בתחילת השנה, שלא השיגה הרבה. אנשים מודאגים מהעבודה שלהם, לא מהמסים. אם השוק הפרטי ממילא לא מוציא כסף, כי אין לו מספיק, הורדת מסים לא תעזור לו. לחלופין יש מקום לתת מענקים לאנשים שיש להם נטייה שולית גדולה לצרוך, כלומר בני מעמד הביניים והמעמדות הנמוכים. זה בהחלט יסייע להתניע את הכלכלה.
"בסופו של דבר, בטווח הארוך, לא יהיה מנוס מהעלאת המסים לעשירים, משום שארצות הברית לא תוכל לממן את הגירעון רק על ידי טיפול בצד ההוצאות. המדיניות של העלאת מסים לעשירים היא נכונה, אלא שאפשר לדחות אותה בשנה, עד שנתחיל לצאת מן המשבר".
מה יכולות לעשות המדינות האחרות, בעיקר בשווקים המתפתחים?
"בשורה התחתונה, השנה הבאה תהיה שנת מיתון עולמית, גם במדינות המתפתחות. אם התחזית שלי תתממש, והצמיחה האדירה של העשור האחרון במדינות כמו סין או הודו תרד בבת אחת לרמה של 5%, זו תהיה נחיתה קשה מאוד עבורן. לכן חלק מהמדינות האלה, למשל סין, מתחילות כבר עתה להפעיל מדיניות מוניטרית ופיסקלית אגרסיבית. השאלה המרכזית היא האם הן יכולות לעשות זאת בפרק זמן קצר כל כך. לגבי זה יש לי ספקות גדולים.
"מצב היצרנים המקומיים והיצואנים בשווקים המתפתחים קשה במיוחד, וכך גם ברוסיה ובברזיל, בגלל הירידה בביקושים העולמיים. כך שהשנה הקרובה תהיה קשה מאוד עבור המדינות המתפתחות".
ומה יהיו הסימנים לכך שאנחנו בדרך ליציאה מן המשבר?
"הם יגיעו תחילה מהכלכלה הריאלית. בארצות הברית נצטרך לראות את הצריכה הפרטית מפסיקה לרדת, וירידה מקבילה באבטלה. גם עצירה בירידות המחירים ובקיטון ברווחים יהיו סימנים חיוביים ראשוניים. הכלכלה הריאלית צריכה לחזור למסלול לפני שהשווקים הפיננסיים יוכלו לחזור לעצמם". דברים אלה של רוביני מנוגדים לתפיסה של כלכלנים רבים, שחוזים כי המשבר הנוכחי פועל בשיטת FIFO - כלומר שהגופים הראשונים להיפגע יהיו הגופים הראשונים להתאושש - ולכן השווקים הפיננסיים יתאוששו לפני הכלכלה הריאלית.
אתה בעצם ממליץ להתרחק מהבורסות בתקופה הנוכחית.
"הזמן לחזור לנכסים פיננסיים מסוכנים יגיע רק אחרי ששיא המשבר יחלוף, כלומר לא בשנה הקרובה. כך גם בשוק הסחורות, בשוק האשראי ובהשקעות בנכסים מסוכנים אחרים. עדיף להשקיע באג"ח ממשלתיות בריבית כמעט אפסית, מאשר להפסיד 50% מכספך".
בהכנת הידיעה השתתפו שאול אמסטרדמסקי וענת ציפקין. הכתבה המלאה מופיעה במוסף סוף השנה של "כלכליסט", "הדרך ל-2009".
לפנייה לכתב/ת 
