ריח השינוי: לא עוזבים את שדרות

בניגוד לעשרות מצבי מתיחות ביטחונית בעבר, שדרות לא התרוקנה אמש מתושביה. אמנם בשעות הצהריים יצאו מהעיר עשרות מכוניות עמוסות במשפחות, ברם בשעות הערב הבליחו אורות רבים מבתי התושבים, והעידו על סימן ברור לשינוי: כאשר ניתנת הוכחה ניצחת כי מדינת ישראל יוצאת להגן בבירור ובאופן חד-משמעי על אזרחיה, הם מוכנים לשאת במחיר הקשה.

המחיר הזה עלול להתחוור החל מבוקר היום השני למבצע: ההערכות הצבאיות גורסות כי בידי החמאס אלפי רקטות וכי ביכולתו לשגר מאות מהן מדי יום ביומו במהלך מאבק צבאי עם צה"ל.

כמי שחווה כבר ימים בהם נורו עשרות רקטות קסאם על העיר, אני מתקשה לדמיין מטר של מאות טילים. זה נשמע כמעט לקוח מסרט מלחמה הוליוודי. לשם השוואה, במהלך מלחמת לבנון השנייה ספגו יישובים אחדים עשרות קטיושות ביממה ואף זאת לא באופן רציף. את המציאות הזאת חוותה שדרות פעמים רבות והתוצאות היו עגומות: תושבים נהרגו, מאות נפצעו, אלפים הוכו בחרדה ואף יותר מהם נטשו את העיר.

איך ייראו פני העיר תחת מטח של מאות רקטות אין איש יודע, אבל באוויר כבר ניתן להבחין בריחו של שינוי: אנחנו לא עוזבים.

נכון, בתינו אינם ממוגנים. המקלטים הציבוריים לא מהווים אלטרנטיבה אמיתית ולא הושמו תחת פיקוח וניהול שוטף של הרשויות. נכון, קשה להסתפק ב"מרחב ממוגן" שאינו אלא החדר הפנימי ביותר בבית. גם היציאה לצורך קניית מצרכים בסיסיים אינה תענוג גדול כאשר ברקע עשויה להישמע אזעקה בכל רגע נתון.

אך הפעם ישנה תחושה שהמטרה סומנה וכי הממשלה נחושה להגיע אליה: להלום באופן מלא וברור בטרור ולהסיר את האיום הקיומי מעל מדינת ישראל – כן, מעל מדינת ישראל ולא רק זה המכוון כלפי תושבי עוטף-עזה.

הטווח המוגדל של הרקטות שבא לידי ביטוי אתמול, לאחר שרבים התריעו מפניו, הבהיר לכולם את מה שאנו טוענים מזה זמן רב: האיום המיידי הוא על חיינו בשדרות אבל האיום המתמשך והאמיתי הוא על עצם זכותה של המדינה להגן על עצמה ועל עמידתנו כעם מול הקוראים להשמדתנו.

העובדה כי הממשלה הנוכחית, בניגוד לקודמותיה בשמונה השנים שחלפו, יוצאת למבצע שיכול לשנות לחלוטין את המציאות הביטחונית, נוסכת בתושבים תחושה שגם אם תידרש הקרבה רבה במהלך הימים הקרובים, יש לה טעם וערך. אנו מוכנים לספוג ולהסתכן, לא לנטוש ובכך להעניק לחמאס הזדמנויות להכריז על "בריחת הציונים", כל זאת בתנאי שממשלת ישראל לא תיכנע ללחץ בינלאומי (ולקריאות ההזויים אמש בתל-אביב, שהפגינו נגד המבצע וברפיסות מוחם כינו אותו טבח) ותמשיך להלום בארגוני הטרור עד להשגת המטרה המלאה: השבת הביטחון לדרום הארץ.

היה ותצלח הממשלה במעשיה ולא תרפה, תהיינה השלכות רבות חיוביות נוספות: במגרש המדיני האזורי, בחיי התושבים בעזה; במפת איומי הטרור ועוד. אך יותר מכל נשגבת בעיניי תוצאה נוספת: משבר הערכים הקשה בו אנו מצויים, הנובע מאי-אמון של רבים מתושבי המדינה במנהיגנו, יצא לדרך של החלמה ובנייה מחודשת. משבר זה הוא שעמד מאחורי המוני התושבים שנטשו את שדרות בעבר. משבר זה התבטא בעשרות סקרים ומחקרים בהם גילינו (לתדהמתנו?) כי חלק גדול מאזרחי המדינה אינו בטוח עוד בקיומה העתידי.

מאז ראשית ימי הקסאם היתה שדרות מבחנת משבר-המנהיגות והערכים של ישראל. בה ייבנה מחדש אמון האזרחים ובה נבסס מחדש את כושר ההרתעה שלנו. אבל כל זאת בתנאי שהממשלה תמשיך להלום, ולא תחמיץ את המטרה.

איקי אלנר, מנכ"ל המכון למנהיגות עתיד בישראל, שדרות/שער-הנגב