מפלגת הבית החשמונאי

אי-שם על הגבעות המדבריות של הרי יהודה עוד הדהדה קריאת הגבורה היהודית של מתתיהו החשמונאי, שנשאה בגאון במודיעין. מכל קצוות הארץ נתקבצו יהודים צעירים ומבוגרים לשמע קריאתו של הכהן המורם מעם: "מי לה' אליי". מתתיהו, חמשת בניו, וצוות עוזריו ומקורביו, הסתתרו במערה מוסוות היטב. מיקומם עבר כדבר סוד מפה לאוזן, בדיסקרטיות ובחרדת קודש.

אל המערה התקרב נער צעיר. עם כניסתו למערה הבחין במתתיהו, זקן ובא בימים, ישוב על סלע. מבטו נחוש וחמור סבר ובה בשעה גם רך ואנושי. מצידו, תומך בו כל העת, ניצב יהודה בנו.

לבוש אפוד קרב וחמוש בחרב מרשימה הנתונה בנדן מרהיב עין. "ברוך הבא בשם ה'", קיבל את פניו מתתיהו, "מה שמך בישראל?". "שמי שאול, הגעתי מאזור בית חורון. כל החברים שלי שמעו על קריאתך, ואני החלטתי להתייצב ללא דיחוי. זו שעת מבחן לכולנו. אם נכנע עכשיו ליוונים, ההיסטוריה היהודית לא תסלח לנו. אני יודע היטב מה כוונת היוונים והמתייוונים. אנחנו לא ניתן להם להשליט כאן תרבות הליניסטית ולבטל את קיום הדת היהודית".

"אשרי העם שאלה הם בניו", אמר מתתיהו, וידו מלטפת בתנועת ברכה את ראשו של הצעיר. "ימתין כבודו, ימתין", קרא אל מתתיהו עוזרו הקרוב והצמוד. "שאלה לי אליך, עלם חמודות. איפה אתה לומד?" שאול השיב ללא דיחוי: "אני לומד בתיכון דתי. ההורים שלי מסורתיים ורשמו את כל ילדיהם לבתי ספר ממלכתיים-דתיים, למרות גזרת היוונים. המתייוונים ניסו לשכנע את ההורים שלי לרשום אותנו לבית ספר הליניסטי, אבל ההורים שלי התעקשו". העוזר הנהן לשמע התשובה: "ממלכתי-דתי ותיכון דתי, אמרת, נכון? הבנתי. לא בדיוק מוסדות תורניים מובילים. זקוק להתחזקות. חזור הביתה למשפחתך, איך אומרים היוונים: אל תתקשר אלינו, אנחנו נחזור אליך".

מרד כשר

אל המערה נכנס בריצה, כולו מתנשף, בחור נוסף. "שלום עליך, בחור צעיר. מה שמך"? שאל מתתיהו. "שמי גדעון, ואני מגיע מכפר בפאתי ירושלים", ענה. "מאז ששמעתי על קריאתך אני לא ישן בלילה. על כל הדלתות של הילדים בבית שלנו חרוטה באותיות קידוש לבנה הסיסמא 'מי לה' אליי'. אני לא הססתי לרגע. עשיתי הכל למצוא אתכם ולהצטרף. חייבים לשמור על האמונה היהודית ומורשת ישראל מדורי דורות". מתתיהו הבחין בהתרגשותו והשיב: "תבורך בני, אשריך".

והנה מקורב אחר של הכהן קופץ כנשוך נחש. "רגע אחד, אדוננו מתתיהו", הוא אומר ופונה לנער: "תגיד גדעון, איזה כשרות אתם שומרים בבית?". הבחור המופתע מתעשת. "אנחנו משתדלים מאוד לאכול רק אוכל כשר ולהפריד בין בשר וחלב, למרות גזרת היוונים ולמרות הטרדות והלשנות המתייוונים", השיב בבטחה. "לא שאלתי אותך אם אתם אוכלים כשר, שאלתי מאיזה הכשר?", חזר המקורב בחוסר סבלנות מופגן. "אנחנו מכניסים רק מוצרים כשרים הביתה. אני לא תמיד מסתכל על השקית, אבל נראה לי שההכשר הוא הכשר הרבנות הראשית של הפרושים", השיב גדעון בהססנות. "אתם לא מקפידים לרכוש רק מוצרים של בד"ץ פרושים או 'פרושים למהדרין'"?חקר המקורב. "האמת שלא", ענה יוחנן בכנות. "טוב, הבנו. דתי- לייט כזה. חזור הביתה בינתיים. איך אומרים היוונים: אל תתקשר אלינו, אנחנו נחזור אליך", פסק המקורב.

כמוני-כמוך

בפתח המערה ניצבה צעירה יפת מראה. "שלום לך, עלמת חן. מה הביאך הלום?", שאל מתתיהו. "שמי רחל, והגעתי מאזור חברון. אני יודעת שנדיר למצוא כאן אשה, אבל ברגע שהיוונים החליטו למנוע שמירת שבת וקיום ברית מילה, ידעתי שזו השעה להתייצב", אמרה. "אני מוכנה להשליך את נפשי מנגד כדי שעמנו לא יעבוד עבודה זרה ולא ישתעבד לתרבות נכר. מוכרחים לשמר את הריבונות היהודית בארץ ישראל". מתתיהו היה שבע רצון, והשיב: "תבורכי מנשים, בתי".

"רק שנייה, אדוני", קרא היועץ הוותיק. "הזכרת בדברייך, עלמה צעירה, את ארץ ישראל. את חברה ב'נשים בירוק'? האם תצביעי בוודאות רק ל"מולדת-תקומה" או 'נאמני ארץ ישראל'?", התעניין.

"ארץ ישראל מאוד חשובה לי, אבל אני לא פעילה ב'נשים בירוק' ואני חייבת להודות ששקלתי דווקא להצביע ל'בית היהודי'", השיבה. "ובכן, הבנו. לא ממש כתומה אמיתית. יותר מדי גוונים אחרים. שובי לביתך, לאביך ואמך. איך אומרים היוונים: אל תתקשר אלינו, אנחנו נחזור אליך".

שקט מתוח השתרר במערה. "תגידו לי יקיריי, איך אתם בדיוק רוצים שנרים פה מרד?", שאל מתתיהו. "אתה זה שאמר 'מי לה' אליי', לא אנחנו. חייבים לבדוק, חייבים להיות בטוחים, לא?", טען יועץ הסתרים הנאמן. "חוץ מזה, לא נורא. מקסימום לא יהיה מרד", החרה החזיק אחריו העוזר עתיר הנסיון בחיוך, "אולי נחסוך לדורות הבאים התעסקות עם נרות ושמן שמונה ימים ברציפות, וגם קצת פחות קלוריות מסופגניות. העיקר שכולם יעמדו בקריטריון המלא של 'מי לה' אליי'. כולם צריכים להיות כמונו, בדיוק כמונו".