כשווה בין שווים
יוני רכטר משתף פעולה עם אריק איינשטיין מאז אמצע שנות ה-70. בראיון הוא מספר על הכימיה המופלאה ביניהם ומודה על ההזדמנות הראשונה שהעניק לו הזמר. "יש באריק המון תכונות שגורמות לך להתאהב בו", הוא אומר
יוני רכטר היה רק בן 24 כשקיבל טלפון מיד ימינו של אריק איינשטיין ומפיקו, שמוליק "שמיילך" בורנשטיין. שמיילך אמר לרכטר כי איינשטיין מחפש מעבד חדש, אולי לשירי ילדים. קשה להאמין שבאותו גיל, רכטר כבר הספיק לזכות להצלחה במסגרת להקת "כוורת" האגדית, שעמדה באותה עת בפני פירוק.
"נפגשנו והייתי חצי משותק בפגישה הזו", נזכר רכטר. "לאט לאט, כשקצת יותר הכרנו, אמרתי לו שאני כותב שירים ושהייתי רוצה להשמיע לו והוא נדלק. בדיעבד, הוא אמר לי שהוא קלט אותי עוד ב'כוורת'. בסך הכל הייתי הפסנתרן בלהקה, מעין סיידמן, אבל הוא התביית עליי. היה לו איזה חוש מדהים ובאמת הייתה לנו כימיה נפלאה הרבה שנים".
אכן הרבה שנים עבדו איינשטיין ורכטר יחד, מאז אמצע שנות השבעים. הפרויקט המשותף האחרון עד כה הוא הספר "זו אותה האהבה", שיצא לפני כשנתיים. הספר המקסים, אותו כתב עלי מוהר ז"ל ,מבוסס על שיחות בינו לבין איינשטיין על חייו של הזמר. בדיסק שצורף לספר, אפשר לשמוע את אותן שיחות מרגשות, כשרכטר מנגן בפסנתר ברקע.
שיתוף הפעולה הראשון שהציג את הכימיה הנפלאה בין שני היוצרים המוכשרים היה "האהבה פנים רבות לה". האלבום, שיצא ב-76', הולחן ועובד על ידי רכטר, שגייס לעניין גם את חבריו הנגנים מ"כוורת" יצחק קלפטר, מאיר פניגשטיין ואלון אולארצ'יק. "התקליט יצא בזמן ש'כוורת' הייתה בסיבוב הופעות בארצות הברית במשך חצי שנה", נזכר רכטר. מיד כשחזרה מארצות הברית לישראל, "כוורת" התפרקה. "אמא שלי שלחה לי אותו בקסטה. הייתי שומע את הקסטה הלוך ושוב בנסיעות מדטרויט לפיטסבורג ומפיטסבורג לשיקגו, ושוב ושוב. פשוט התמוגגתי מאושר לשמוע את אריק איינשטיין שר את השירים שלי. זה היה בשבילי כבוד גדול, עד היום".
למרות שזכית כבר להצלחה עם "כוורת", הרגשת אחרת עם איינשטיין.
"לא חיפשתי הצלחה מסחרית, חיפשתי ביטוי. אריק שר את השירים שלי, כוורת לא שרה את השירים שלי. אהבתי את כוורת, אבל זה לא היה אני, כפי שהשנים הוכיחו. פשוט רציתי לעשות את המוזיקה שלי ו'כוורת' לא קיבלה את המוזיקה שלי. והנה, אריק קיבל אותה.
_wa.jpg)
"אז באופן טבעי, עם כל האהבה וההערכה שלי ל'כוורת', העבודה עם אריק היה משהו שהייתי קרוב אליו יותר באופן רגשי. במקביל ל'כוורת' עשיתי גם את '14 אוקטובות' עם אבנר קנר. חיפשתי כל הזמן אפשרויות ביטוי, אז מבחינת מימוש משהו שאני רוצה לעשות, זו הייתה בהחלט הצלחה".
וכשעבדת לצידו בהתחלה, איך חשת מול הדמות הגדולה שכל כך מזוהה עם התרבות הישראלית?
"הגדולה של אריק היא היכולת להרגיש איתו מיד חופשי ואותנטי. האדם הזה, שכבר היה סטאר ענק, כשאני בכלל לא הייתי ידוע, התייחס אליי כשווה בין שווים. ולא רק אליי, גם לשם טוב לוי ולמיקי גבריאלוב. הוא באמת חיפש ומחפש תמיד את העבודה ואת הדבר הבסיסי, שהוא לעשות מוזיקה. לא מעניינים אותו משחקי הכבוד והאגו. לכן אתה שוכח את התדמית מיד כשאתה מתחיל לעבוד.
"מצד שני, האיכויות שבזכותן הוא כל כך ידוע, קיימות: הטעם, ההשראה, הנדיבות והמון תכונות שגורמות לך להתאהב בו, בדמות שלו. חשוב להדגיש שאריק זה אדם שמעמדו מעולם לא היווה פקטור למפגש שלו עם העולם, אולי ההיפך, אולי זה רק מפריע לו".
ונראה לך שיכול לקום עוד זמר או אמן שכל כך יהיה מזוהה עם ארץ שלמה?
"אני חושב שכן, כי כל הזמן מגיעים אמנים גדולים חדשים. אבל הגדולה של אריק זה משהו שעובר בקול שלו. עלי מוהר כתב ב'זו אותה האהבה' על הקול של אריק ושאל מה יש שם בקול הזה. הרבה פעמים, כשאני שומע את הקול שלו, אין לי מילה אחרת להגדיר את זה מאשר 'משתאה' או 'נפעם'. זו איזו מין איכות או משהו שעובר, כאילו יש שם איזשהו סוד. זה מין קול של דור, שאומר משהו מאוד עמוק על החיים שלנו פה. זה כאילו גדול מאיתנו וזה הסוד של אמנות גדולה. אתה שומע את זה גם אצל מוזיקאים קלאסיים, איזשהו קול פנימי שהוא רק שלהם ורק אחר כך הופך למשהו לאומי.
"לכן גם נורא קשה לפענח אותו. אריק הוא מאחד תקופות, הוא עבר כמה דורות וכאדם שאין לו קיבעון, הוא כל הזמן הולך קדימה. יש הרבה זמרים בני דורו שמבחינה מוזיקלית נשארו שם, בשנות השישים והשבעים. אבל אצלו יש משהו טבעי בזרימה עם הזמן, יש לו עליות וירידות, אבל הוא כל הזמן הולך קדימה".
ומה היית מאחל לו ליום ההולדת ה-70?
"שישמור על הרוח הצעירה הזו ולא ייבהל מהספרה 7. הרבה אהבה ותודה גם על כל מה שהוא עשה בשבילי".
עוד בספיישל אריק איינשטיין:
