כואב להיות בבית

"מנסה לחשוב שבסוף יבוא שלום, ושמה שחלמנו זה בכלל-בכלל לא חלום", "האם עמלנו לא לשווא? האם ביתנו לא יחרב?" אריק איינשטיין הוציא אלבום אקטואלי. הוא מבטא בו היטב דכדוך מהמצב הלאומי והאישי, אבל מנסה להיות אופטימי ובמילים שלו: "למצוא את האורות הקטנים". מיואש לגמרי וצוחק תוך כדי. נאיבי וריאלי בו זמנית. מתייחס למדינה כמו אוהב נכזב ומסרב לוותר על הקשר איתה.

אבל האלבום הרלוונטי הזה אינו מהיום. הוא יצא כבר לפני 23 שנה ונקרא "אוהב להיות בבית". שנת 86'. ישראל עמוק בבוץ הלבנוני. שפל כלכלי. טרור. תאונות דרכים - ארבע שנים לפני צאת האלבום איינשטיין נפצע באחת מהן. בשנה שקדמה לכך (81') הוא הפסיק לבצע את שיריו בהופעות חיות (וכך זה נמשך עד היום). במקום זה העדיף להתכנס בתוך עצמו, בביתו, כמו שהוא מתאר בשיר הנושא.

"אוהב להיות בבית". מיואש לגמרי וצוחק תוך כדי (עטיפת האלבום)

יוצרים רגישים מיטיבים להמחיש את רוח התקופה ולפעמים גם מנבאים אותה כי הם חשים את הזרמים התת קרקעיים. "אוהב להיות בבית" רצוף בדוגמאות כאלה, למשל בשיר "יושב מול הנייר" שבו איינשטיין מתייאש - "הו ארצי מולדתי, את הולכת פייפן" - שנה ומשהו לפני שתפרוץ האינתיפאדה הראשונה.

מדובר באלבום אישי במיוחד. איינשטיין כתב את המילים לשבעה מתוך עשרת שיריו. מיקי גבריאלוב העניק לחנים יפהפיים ואחראי להפקה המוזיקלית ולעיבודים החמים שמחבקים את השירים. חצי מלהקת כוורת מנגנים שם (יוני רכטר, אלון אולארצ'יק ויצחק קלפטר), ולמרות כל זאת, משום מה האלבום לא נחשב לאחד משיאיו היצירתיים של איינשטיין ורוב שיריו משם נשכחו.

במטבח. איינשטיין פוגש את דמותו המצוירת בקליפ "זה לא בדיוק געגוע"

אין לכך הצדקה, במיוחד כשמגלים שהאלבום הקדים את זמנו כשתיאר תופעות שיתעצמו בשנים הבאות, כמו הוורקהוליזם בשיר "אין לו זמן" (שיצחק קלפטר הלחין): "אין לו זמן לשמוע את המוזיקה בטבע. אין לו זמן לראות את הים והשקיעה... תמצאו אותו תמיד בעבודה". גם עקרונות ניו-אייג'יים מופיעים כאן, הרבה לפני שדיברו על "העידן החדש": "בתוך החושך הגדול אני כורע ברך. מחכה שיבוא האור הגדול" ("מנסה לראות את הדברים הטובים").

ויש גם התייחסות לגל היווני השמח-עצוב שהנהיג יהודה פוליקר, ששיאו באלבום "עיניים שלי" שיצא בשנה שלפני כן. זה מתבטא ב"שכשנבוא" (גרסה עברית של עלי מוהר לשיר היווני שכתבו קונדיס וקלמריוטיס), שבו מתארח פוליקר בבוזוקי וזוכה למחווה המפורסמת: "יאסו יהודה, עיניים שלי!"

בין המאניה לדיפרסיה

לכאורה השירים אינם אחידים באופיים ויש באלבום תנודות במצב הרוח, על גבול המאניה דיפרסיה. מצד אחד שירי כאב בהם השירה של איינשטיין עצובה, כמו "יושב מול הנייר", "היום השיר שלי עצוב" (שבסיומו דווקא מובטחת התאוששות) ובעיקר "השיר על התוכי יוסי" של המשורר אברהם חלפי – אחת מפסגות הזמר העברי.

מצד שני נוכחת באלבום אווירת "חבר'ה" רוויית דאחקות וצחוקים, למשל בשיר הנושא שבו מיקי גבריאלוב נכנס לדברי איינשטיין ("מה אתה אומר") ובעיקר בסיומו הקומי שבו איינשטיין מקריין במבטא רוסי דידקטי: "בשיר אוהב להיות בבית רואים נטייה ברורה של האמן... להיות בבית".

האלבום מסתיים בכבדות העצובה שבשיר "אחכה". יעקב מצפה לרחל אהובתו. אנחנו כבר יודעים שהסוף יהיה טוב כי היא תגיע. אבל מה לגבי הסוף שלנו? מאז עברו ועוברים עלינו מלחמות ומשברים. האם אריק איינשטיין אכן חזה אותם בשירי הייאוש שב"אוהב להיות בבית"? אולי. מצד שני, שנה אחר כך באלבום "על גבול האור", הוא שר במילים של לאה גולדברג וקוהלת: "הלוא אין חדש תחת השמש".

עוד בחגיגות ה-70:

• "עטור מצחך" - הסיפור מאחורי השיר האהוב וביצוע של איה כורם
• יוני רכטר מרגיש כימיה מופלאה עם אריק איינשטיין
• אביב גפן עוד חולם לראות את איינשטיין בהופעה