הכישלון הישראלי באו"ם

אין מילה אחרת מלבד כישלון לתאר את משמעות החלטת מועצת הביטחון. זה כישלון למערך הדיפלומטי הישראלי - כישלון של שרת החוץ, ציפי לבני, ושל ראש הממשלה, אהוד אולמרט. הם ריכזו את המאמץ, והם הובסו הלילה בניו-יורק. מילא 14 המדינות האחרות, אבל אפילו ארה"ב לא הייתה שם בשביל ישראל. היא בלטה בהימנעותה בהצבעה על ההחלטה הקוראת לנצירת אש מיידית.

המאמץ ההסברתי של ישראל נכשל. העולם אולי הבין את ישראל כל עוד ספגה אלפי רקטות במשך שמונה שנים. אבל העולם מסרב בכל תוקף לקבל את זכותה של ישראל להגן על עצמה, במחיר של פגיעה גם באזרחים פלסטינים. את כישלון ההסברה הזה מישהו יצטרך להסביר אחרי המלחמה. לבני ואולמרט - שדיברו עם כל מנהיגי העולם כמעט - יידרשו לנמק. כבר בישיבת הקבינט הם יידרשו להכריע איך ממשיכים, ואיך מייצרים מתקפת הסברה יעילה יותר. עליהם להתעשת, וליצור מתקפה מדינית, שאינה חשובה פחות.

ההפצצות אולי יימשכו - עד לניצחון מובהק (צילום: רויטרס)

ההכרעה לפניה עומדת ישראל קשה: הרחבת הלחימה בעזה על רקע עימות עם הקהילה הבינלאומית. שר הביטחון ברק, שמתגלה כאיש זהיר ושקול, יודע שהעמקת המבצע פירושו קורבנות נוספים - הן מקרב כוחות צה"ל שיידרשו להיכנס לשטחים בנויים ברצועת עזה,

 והן בעורף האזרחי שימשיך לספוג ירי רקטות. אמנם הרמטכ"ל אשכנזי ואלוף פיקוד הדרום גלנט פרשו תכניות להעצמת הלחץ על החמאס, אך אף אחד לא יכול להבטיח שמהלך עומק, שלב ג' בעופרת יצוקה, אכן יביא הישגים גדולים מאשר תביא יוזמה מדינית.

שרת החוץ טוענת שישראל צריכה להמשיך בשלה. היא מתבססת על תקדים החלטת מועצת הביטחון של האו"ם במבצע חומת מגן ב-2002, אז התעלמה ממנה ישראל והמשיכה בהשגת יעדיה. ההחלטה מהלילה הצהרתית, חסרת משמעות של ממש. לדעתה שום דבר לא נגמר בסיבוב אחד והאחרים כבר בדרך.

 אם הרמטכ"ל וראש השב"כ סבורים שיש עוד מה לעשות, אז יש להרחיב את המבצע. אחרת - נצא חד-צדדית, ונחכה לסבב הבא.

כעת נראה שהשלישייה שמובילה את ישראל במלחמת עזה מאמינה שלא נורא אם העולם נגדנו, השאלה מה אנו רוצים. המשמעות: אפשרות מעשית להעמיק את המבצע ולהטיל גם את כוחות המילואים למערכה. גם הקבינט יידרש בהמשך  לסוגיה. לא מן הנמנע, שלמרות הכרטיס הצהוב שהניף הלילה העולם לעבר ישראל, היא תמשיך במלחמה כדי להשיג ניצחון מובהק וחד משמעי.