נראה שהחיזור המודרני פועל לרעת הנשים

היה איזה סרט שאני לא זוכר את שמו, על נערה מאוהבת, שההורים שלה, בני המעמד הגבוה באנגליה, מנסים להניא אותה מאירוסים חפוזים לאחר חודשים ספורים, ומציעים לה הצעה, מאוד מתקבלת על הדעת בימים ההם, לנסוע יחד איתם לטיול של שנה באירופה כדי לאפשר לה לבחון מרחוק את הרגשות שלה.

היום זה אחרת. לא שאין היום מחזרים סבלניים, כולל מחזרים עם סבלנות של חודשים ושנים, אבל נראה שהם במיעוט, זן שכנראה הולך ונעלם. גם התכנים של החיזור השתנו. החיזור היום כולל סקס, גם אם הוא יוצא בדייט הראשון.

השריד הבולט ביותר של הימים ההם הוא הזמן שעובר עד שמתחתנים. עדיין מחכים חודשים ואולי שנים. אמנם עוברים לגור ביחד לפני זה, שזה חידוש גדול לעומת פעם, אבל נישואי בזק נחשבים עדיין יוצאי דופן.

למה מחזרים בכלל? למה לא לגשת ולהגיד מיד "אני רוצה אותך" וכבר ליפול חבוקים על המיטה, במקום לבזבז זמן וכסף על מסעדות, סרטים והצגות, וכן – גם על השקיעות? מי צריך בכלל את הבושה והמבוכה? האבולוציה רצתה כנראה שנחזר. למה? יש עוד שאלה, חשובה לא פחות: מי מרוויח יותר מהחיזור, האשה או הגבר?

יש סיכוי גדול שמחזר לטווח ארוך הוא אדם טוב

מודל מתמטי חדש בתורת המשחקים, שפיתחו החוקרים הבריטים פרופ' רוברט סימור וד"ר פיטר סוזו, טוען שהחיזור הממושך הוא צורך של נשים כדי לתהות על קנקנם של הגברים המחזרים אחריהן. החיזור, על פי אותו מודל, מאפשר לנשים לדעת מי מהם הם טיפוסים טובים מבחינתן ומי הם טיפוסים רעים.

המודל, שהתפרסם ב-Journal of Theoretical Biology, מתבסס על שתי הנחות יסוד – הגבר רוצה בדרך כלל שהחיזור יצליח עם כל אשה שהוא מחזר אחריה, בעוד שהאשה רוצה בדרך כלל שהחיזור יצליח רק אם הגבר הוא טוב מבחינתה. שתי ההנחות האלו מסמנות אינטרסים שונים. הגבר, שמעוניין בהצלחה בכל מקרה, יכול להסתפק בחיזור קצר ואולי אף מעוניין בו. האשה, לעומתו, מעוניינת בתקופת חיזור מספיק ארוכה שתאפשר לה לקבל את המידע הדרוש להחלטה שלה.

מטרת המודל הוא לבחון את האבולוציה בין שיקולי הדעת השונים של הנשים ושל הגברים. הנשים פועלות ככל שניתן נגד ההתנהגות של הגברים המעוניינים להצליח בחיזור בכל מקרה, בעוד שהגברים פועלים ככל שניתן נגד ההתנהגות של הנשים המחפשות רק את "הגברים הטובים". נמצא, כצפוי, ש"גברים רעים" נוטים לקצר את החיזור, לעומת "גברים טובים", שהסיכוי שהם כאלה, מבחינת האשה, גובר ככל שהם מאריכים את החיזור. במילים אחרות: הארכת החיזור מאפשרת לאשה למסך יותר את עצמה וכך להפחית את הסיכוי שתבחר בגבר רע מבחינתה. הנכונות של גבר לחזר יותר היא סימן שהוא נוטה להיות אדם טוב. וחיזור ממושך משמש גם מעין הבטחה ליחסים הרמוניים יותר בהמשך.

מה זה אומר לגבי תרבות החיזור של היום, שנראה שהיא הולכת ומתקצרת, עד כדי כך שסקס בדייט הראשון נראה כבר מתקבל על הדעת? האם, על פי המודל, הוא פועל לרעת הנשים? זאת שאלה פמיניסטית במהותה. האם דווקא שחרור האשה, הבא לידי ביטוי בין היתר בהתנהגות חיזורית דומה לגבר, הוא נסיגה לאחור מבחינתן של הנשים שעכשיו אין להן משך חיזור סביר כדי לאסוף מידע על טיבו של הגבר?

שאלתי אשה אחת: שני גברים שמחזרים אחריך, לאו דווקא במקביל. האחד מחזר הרבה זמן, עד שאת מחליטה אם להיעתר לו או לדחות אותו. השני מחזר קצר וייתכן שהוא מפסיק לחזר עוד לפני שהגעת לגביו להחלטה כלשהי. מי נראה לך מבין שניהם אדם טוב יותר (להבדיל ממחזר טוב יותר), אם בכלל?

"יש לו בעצם אופי חרא"

"ברור שהמחזר המתמיד הוא אדם טוב יותר. מה, קצת קשה אז נשברים???" ענתה לי בשאלה.

האם המחזר הקצר נראה לך כמי שיכול להיות שהוא אדם לא טוב (אדם רע)?

"אולי, אבל לא בהכרח. בעצם אולי כן. קשה לי להחליט. יש בהתנהגות הזו משהו שלילי. אבל מה זה אדם רע? אדם לא מוסרי? אז מעט".

הכוונה היא לאדם עם אופי רע מבחינתך.

- "כן, אופי רע. בעצם לא אופי רע. כלומר, לא בהכרח רוע לב. אבל אופי חרא".

הפניתי את אותה שאלה אל אשה נוספת, צעירה מקודמתה בעשר שנים.

- "יש לך שאלות מוזרות לפעמים. מה הקשר בין חיזור ארוך לבין טוּב לב? נו. נניח שהמחזר הארוך ייחשב בעיניי לטוב יותר, סתם כי הוא נעבעך. השני, זה שכבר לא מחזר, יהיה במובהק האטרקטיבי מבין השניים".