מה מחפש נער בן 13 עם גבר בן 50?
בעקבות סיפורו של הנער שמכר שירותי מין תמורת תשלום, מסביר הפסיכולוג גיל ונטורה מה גורם לילד לתעב את עצמו עד כדי מעשה כזה, מה גורם להורים להניח לילד ולא לשאול שאלות ואיך זקפה יכולה לגרום למבוגר לשכוח את המצפון שלו
כשיש מולי אדם בסערת רגשות אני מנסה לעזור לו להתארגן. מה שטוב לכל העולם ואשתו טוב גם לי. בחרתי לחלק את הדיון בפרשיה השחורה הזו לארבע נקודות: התמוטטות הברקסים, הדימוי העצמי, וסקס. בואו נתחיל.
איפה הברקסים?
ילד בן שנתיים חוזר מדשדוש בשלוליות, מגפיו גדושים בבוץ. על הספה בסלון מונחת חפיסת שוקולד פתוחה למחצה. הוא מדלג מיידית על הספה הצחורה, אל הפיתוי המתוק. מעצבן, אבל לגיטימי. בשלב הזה של חייו הוא יפר בשמחה איסורים חברתיים וכללים מוסריים כדי לספק את יצריו. שוטר המשמעת של הבית (הידוע יותר בכינוי "אבא-אמא") הוא זה שאמור לאכוף את החוקים, לשים את הברקס ולהציל את הריפוד.
אבל, החל משלב מסוים הברקסים צריכים לעבור פנימה. לא מרביצים. לא שופכים את האוכל על הרצפה. לא גונבים. לא נותנים לעבור את גבולות בגדינו וגופינו בלי שיקול דעת מינימלי – ולא משנה עד כמה התגמול מפתה.
איפשהו לאורך הדרך הפך גידול הילדים לסוג של מטרד חברתי. את פיו של הזאטוט המצווח נסתום בשוקולד. למתבגר הבלתי נסבל נעניק מתנה יקרה מזו – נרד ממנו. נניח לו שיסתגר בחדרו, שיסתובב עם "החבר'ה המוזרים שלו". רק שיניח לנו. עומס החיים התזזיתיים הזה חורך את מוחנו גם ככה. לפחות בבית שיהיה שקט.
ולא מעט הורים מורידים אט אט, בתהליך סמוי, את הרגל מהברקס. עוד גבול קטן של משמעת ואחריות נפרץ. הילדים האלה הופכים נבונים יותר, מתוחכמים טכנולוגית, אלפי ג'יגה בייטים של מידע עומדים לרשותם בסחיטת מקש.
ואתם יודעים מה? הם עדיין נותרים ילדים. הם צריכים שתיכנסו להם לנשמה. תחטטו. טיפ קטן – הם לא יאהבו את זה. ממש לא. טיפ שני: אז מה?
הילד: למה אתה לא אוהב את עצמך?
"דימוי עצמי" אינו רק צמד מילים מופשטות שנועד לפרנס פסיכולוגים. זוהי תחנת הדלק שתטעין אותך לקראת אתגרי יום חדש, ובלעדיה אתה שובק, שוכב, שופך מנוע.
הימור נועז: ילד שמוכן להפוך את עצמו לצעצוע מין הוא ילד שמתעב את עצמו. לא עולים על זה לעיתים במבט ראשון. אתה עשוי להיראות מושך ופופולרי. אתה עשוי אפילו להתאמץ עד מאוד להפוך מושך ופופולרי על מנת לפצות. לפצות על ואקום שאתה סוחב (והנה מגיעה קלישאה פסיכולוגית מעצבנת אבל נכונה) מילדות. ממש כך. שם התחלת להבהיר לעצמך מה אתה שווה. כמה אתה אהוב. כמה אתה ראוי. כל אותן מילים בנאליות כמו אהבה, מגע, חום, פירגון, זמן איכות, ופידבק חיובי הינם צינורות החיים שמזרימה המשפחה אל הילד כדי לעזור לו לאהוב את עצמו, להעריך את עצמו – ולהציב לעולם קווים אדומים.
אני לא יודע איזו אקרובטיקה עשה אותו נער אומלל בנפשו כדי להסביר לעצמו את מה שקורה לו. יכול להיות ששכנע את עצמו שסופסוף הוא בעמדת כוח ושליטה. יכול להיות שהוא שאב עונג הזוי מאותו סוד גנוב. ויכול פשוט להיות שבאיזשהו מקום ילדִי עמוק הוא שמח שרוצים אותו וחפצים בקרבתו. הוא לא הראשון ולא האחרון שהרעב לאישור ואהבה דחף אותו אל הקצה.
הייתי רוצה לתפוס אותו בצד ולספר לו על קורט קוביין מ"נירוונה". מלחין, משורר, נגן וזמר שהעמיד עולם שלם על הרגליים והכריח אותו להקשיב לו. הצלחה אמנותית ופיננסית מסחררת. תהילת עולם. התאבד. אתה יכול לחשוב למה, ילד שלי?
סקס וקבלת החלטות
לאחר דיונים פסיכולוגיים מעמיקים הריני לסכם את התייחסותי לאותם אנשים שעל פי החשד קנו ובלעו עד תום את אותם שירותי מין: תלכו קיבינימאט. אין לי בדל אמפתיה אליכם.
כל כך הרבה כוח צברתם. כל כך הרבה שיקול דעת, הפעלה מדודה של עוצמה, איפוק וסבלנות נדרשו לכם להגיע לסטטוס הנוכחי שלכם. אתם עושים למושג "גבר" שם רע ונורא.
לגבר אמיתי יש גם זקפה וגם מצפון. הזקפה שלכם העבירה אתכם על דעתכם ועל מנת שסוללת עורכי הדין המשוכללת שלכם תירגע אוסיף את הביטוי הנתעב: לכאורה, לכאורה, לכאורה.
אני האחרון שיהיה נאיבי ביחס לסקס. השאיפה לביטוי מיני מוצאת לה אפיקים קינקיים בנפש המודרנית. זה בסדר. כתשעים וחמישה אחוז מאיתנו היו מסמיקים עד מוות אילו היו הכל יודעים בפרוטרוט את אותם דברים שאנו עושים בין חדרי חדרים. אבל מותר האדם מן הנחש, ומותר הבוגר מן הילד היה ונותר: הפעלת ריסון עצמי.
מראות התקופה שוטפים אותנו בסקס. המון סקס. הטכנולוגיה נותנת את ברכת הדרך שלה. הורים ילדים ושאר אנשים לא תמיד יודעים באיזו מגירה במוח לשים את שפע האינפורמציה הזו ועל אילו מראות וקולות לשים פתקיות של "אסור". אני יכול להבין עד כמה גודש הגירויים הזה יכול להטריף ולבלבל. הבורות המינית שלנו כחברה נותרה אדירה, למרות שטף הנתונים והאיברים החשופים.
וזו בדיוק הנקודה שבה מקבלי ההחלטות צריכים... לקבל החלטות. אותם מקבלי החלטות, שלעיתים גם מכונים "המבוגרים", יודעים לעשות זאת בצורה נפלאה כשמדובר בקריירה וכסף. בכל הנוגע לילדים שלנו, אני רואה יותר ויותר אנשים גדולים בורחים בבהלה מהצורך להחליט. חלקם מחליפים את תפקיד הבוס בהתעלמות והפניית גב. חלקם מוסרים את השליטה בלי היסוס לאותו שרביט רבייה שבתוך התחתונים.
קחו אחריות. קחו אוויר. הניחו לילדים להיות ילדים.
- גיל ונטורה
הוא אבא לשניים, פסיכולוג, מעביר קורסים והרצאות
בנושאי הורות ובנושא החשיבה היצירתית, יועץ קריירה ומאמן חשיבה, מרצה לפסיכולוגיה התפתחותית ואחראי ארצי על קורס אינטליגנציה אנושית באוניברסיטה הפתוחה.
