החברים של הילד מלמדים אותו לריב? מצוין!
הם יעליבו אותו, ירביצו לו, יענישו אותו וממש לא יתנו לו לנצח במשחקים. העולל הקטן שלכם גדל ולחברים שלו יש שיטות חינוך קצת יותר אגרסיביות משלכם. הפסיכולוג גיל ונטורה מסביר למה זה בדיוק מה שהילד צריך בגיל 5-6
הם אף פעם לא יהיו מושלמים כמוהו, כמובן.
החברים שלו, אלא מי?
למען האמת, אם להיות אקדמאי ופלצני לרגע, עד גיל שלוש-ארבע אנחנו לא מכנים אותם בז'רגון המקצועי "חברים", אלא יותר "שותפים מועדפים למשחק". חברות נאמנה, כזו שתופחת למימדי דויד ויהונתן, או לפחות למחויבות נצח לחלוקת ממתקים, היא יותר המצאה של גיל הילדות, דהיינו גילאי 5-6.
כך או אחרת, חברים למשחק או לנפש הם אביזר חיוני בכל בית בישראל, ולו רק משום שהם נותני שירות משלימים לצוות הניהול העיקרי של הילד (שידוע לפעמים בכינוי "אמא ואבא"). יתרה מכך, קשריו של הנסיך עם זאטוטים פרועי שיער בטווח הגיל שלו מהווים את אחד המבחנים היעילים לאיכות ההורות שלנו.
הלחצתי אתכם? בחיי שלא התכוונתי. הרשו לי להסביר בקצרה את מטאפורת המבחן הנ"ל.
כשאתם מקלפים אותו בזהירות מחבל הטבור, ומגדלים אותו ברוך ובאהבה, אתם מנסים לשווק לו מסר אופטימי חשוב: בעולם הזה מסתובבים אנשים טובים שמצביעים בעדך, ויש סיכוי לא רע לרקום איתם מערכת יחסים יציבה. זה מה שאתם משדרים לו. השאלה המרכזית היא האם האנטנות שלו קולטות את המסר הזה. התשובה תינתן לאט ובהדרגה, ולא באופן מילולי. היא תשתקף מתוך ההתנהגות שלו, ובעיקר מתוך מערכות היחסים הראשונות שייצור ויתחזק. ושוב פעם, אני מדבר על החברים שלו.
אז הנה רשימת מכולת חלקית של שירותי התמיכה שמספקת לכם להקת הזאטוטים שמקיפה את המלאך שלכם:
א. שוויון והגינות לומדים בגובה העיניים!
כולם להסתדר בשורה ולשים יד על הלב: כמה פעמים נתתם לקטנטן שלכם לנצח במשחק כדי שירגיש טוב? כמה פעמים ויתרתם על ניצחון עתידי במונופול / כדורסל / ריצה, בשנייה שהזאטוט הפרטי עלה לדציבלים של מחאה?
לא במגרש של החבר'ה. שם, כמאמר הפתגם האינפנטילי "פייר זה פייר", תסמכו על המחנכים הזעירים שהם ייכנסו באבי אביו של העולל שלכם אם יעז למחות בצורה לא ספורטיבית על הפסד. אם האנטנות שלהם ייקלטו שיש שיטתיות בהתבכיינויות שלו, מיד יכתירו אותו בתואר הנקלה "רגזן", ויבהירו לו מה עונשו החברתי של בן העוולה שאינו ממלא אחר הכללים.
כל מסטיק שנחצה לשניים, כל ארטיק פרטי שננגס בביסים ובכיבודים, כולם מהווים סדנה יומיומית אפקטיבית שמלמדת את התכשיט שלכם על בשרו הגינות מהי.
ב. מי שסולח לך תמיד, משאיר אותך קטן!
תנו לי לזרוק ניחוש פרוע: אתם אוהבים את הילד שלכם. אתם קרועים עליו. מתוקף אהבה זו אתם מעניקים לו משפע הארץ ומגוננים עליו מפני חבלות פיזיות ומילוליות כאלו ואחרות. אתם יודעים שצריך להציב לו גבולות, אבל חונכתם שיש להציב אותם במידה ולשזור בהם תמיד חום ואהבה. במילים אחרות, אם הפעוט חובט באחותו הקטנה בעדינות בובלילית אופיינית, אתם לובשים סבר פנים קודר ובנימה שאינה משתמעת לשתי פנים מודיעים לו שהערב יצפה רק בארבע תכניות טלוויזיה ולא בחמש. יופי טופי. הראיתם לו מה זה.
לחברים של הילד שלכם יש תפיסה תיאורטית שונה מעט על הקשר בין תסכול והתפתחות. הם לא יסלחו לו כל כך בקלות על פשלות, הם לא יקפידו בלשונם בעת שידברו איתו, וישנה הסתברות שמעת לעת יכנו אותו בכינויים מעדת ה"דפוק", "מטומטם" ודרומה משם. אתם מבינים, החברים שלו, תודה לאל, יתסכלו אותו ואף יפגעו בו קלות מדי פעם.
והילד היקר שלכם יראה שהוא לא מתפרק. תחת התסכולים המדודים הללו הוא עשוי לגלות שיש בתוכו את הכוחות להתמודד ולהשיב מלחמה נוכח תוקפנות, עלבונות, אינטריגות חברתיות ושאר מיני מתיקה.
לבנו ההורי נשבר לא אחת כשאנחנו רואים את היקר לנו סוחב עלבון שהדביק לו חבר. בראותנו את מצוקתו של בננו, אנחנו זועמים עד כדי קריזה על אותו פרחח חסר חינוך ובן אשפתות (גם אם שני ההורים שלו מהנדסים ב"אינטל"), ומבקשים להפכו בסטירה אחת לפלקט דו מימדי.
לבי איתכם, אבל אל תשכחו שהזדמנות למידה יקרה מפז נקרתה לפתח סלונכם. תסתכלו על הבן שלכם – אתם מחבקים אותו, הוא מתנחם, נרגע, מאפשר לעצמו להביע כעס כלפי הפרובוקטור ("אמא, יוחאי הזה הוא סתם קאקי!"), וחוזר לשגרה ("אמא, אולי נזמין את יוחאי לשחק?"). מה למד הקטן שלכם? נא לעבור לסעיף הבא.
ג. זוגיות לומדים בזוגות!
רשימת המיומנויות הנדרשות מבן אנוש על מנת ליצור זוגיות טובה משתרעת על פני אלפי ג'יגות של חוכמת חיים (רק הפרק על התנהגות נאותה בעת ה-PMS תופס רבע הארד דיסק), אבל לצורך המחשה נתמקד בשתי יכולות בלבד – היכולת לחלוק רגשות והיכולת להחלים מסכסוכים.
אותן פנינים של אינטליגנציה חברתית התפתחו אצל כולנו באדיבות חברי הילדות שלנו. עד גילאי 5-6, אנחנו משתמשים באמא ואבא כצינור התמיכה הבלעדי. אנחנו מתגלצ'ים עם שאר הילדים, אבל כשעצוב לנו ורע לנו, אנחנו טסים ליצרנים שלנו לקצת תדלוק רגשי.
לכיוון גילאי 7-8 אנחנו עולים על רעיון גאוני: ייתכן שאפשר להשתמש בחברים שלנו לא רק לצורך התפלשות בחול ומשחקי כדור, אלא גם לצורך קבלת תמיכה וחיבה בעת מצוקה. או אז מבצע הילד האצלת סמכויות בעלת חשיבות התפתחותית עצומה – זו תהיה הפעם הראשונה שהוא מפקיד את קרביו בידי מישהו אחר פרט להורים. זו נקודת ההתחלה של תהליך שיגיע לשיאו ברגע שיחליט בנכם היקר להעניק לבת חווה מסויימת את הסטטוס של מקלט כאביו ואושרו (אשתו, בקיצור).
ובכל הנוגע לסכסוכים – ברור שהילד מתכסח עם זאטוטים כבר מגיל שנתיים, אבל רק בעיצומה של הילדות הוא מפנים תובנה בין אישית קריטית, שוב באדיבות ידידיו הצעירים: סכסוכים הם חלק אינטגרלי מכל מערכת יחסים, ויש לנהל אותם ולפותרם, ולא להתייחס אליהם כאל מזמור האשכבה של החברות. זו חווית למידה חשובה לתלמידי בית הספר היסודי. המורה דינה מלמדת אותם מתמטיקה. החברים שלהם ילמדו אותם לריב.
ושתיהן מיומנויות הכרחיות לאדם הבוגר, לא?
- גיל ונטורה
הוא אבא לשניים, פסיכולוג, מעביר קורסים והרצאות
בנושאי הורות ובנושא החשיבה היצירתית, יועץ קריירה ומאמן חשיבה, מרצה לפסיכולוגיה התפתחותית ואחראי ארצי על קורס אינטליגנציה אנושית באוניברסיטה הפתוחה.
