דוד ושלמה, פרק ב'

יותר מעשר שנים אחרי שהתחילו לשתף פעולה ביחד, במסגרת הפקה של פסטיבל ערד, חזרו דוד ד'אור ושלמה בר יחד לבמה, הפעם כדי לבצע את "שירת רבים" - אלבום התפילות והפיוטים שהוציא זה מכבר ד'אור.

למי שכבר איבד את עצמו בקצב הוצאת האלבומים היהודיים של אמנים שהם לאו דווקא דתיים בהגדרה, אז נאמר שד'אור מסתובב כבר כמעט שנתיים ברחבי העולם עם ביצועים שהוא עושה למיטב התפילות והפיוטים שהביא איתו מבית אבא. לאחרונה החליט לקחת את הפרויקט כמה צעדים קדימה, וביחד עם פטריק סבג (אקס כשניקו תתחיל לדבר) רקחו אלבום עם כל שירי ההופעה. אם היו לד'אור ספקות לגבי המעבר בין האנרגיות של ההופעה לאנרגיות של הדיסק, ואיך הקהל יקבל את זה, אז אלבום הזהב שהוענק לו טמן בחובו גם את התשובה.

הגילוי המחודש של עולם התפילות והפיוטים החל אצל ד'אור דווקא בנסיבות מצערות, כשר אביו נפטר ממחלה קשה והבן מצא את עצמו חוזר לבית הכנסת כדי לומר קדיש. או-אז החלה ההתאהבות המחודשת שלו בלחנים ושירים שליוו אותו בשלבים מוקדמים יותר של חייו.

על הבמה ברדינג 3, תל-אביב, אפשר היה לראות את החיבור ואת האהבה שיש לד'אור לחומרים האלו. מלווה בלהקה שלו, ד'אור עבר בין תפילה לתפילה והרושם שעלה מתנועות הגוף שלו, ומהדרך שבה ניסה להכניס את הקהל לאווירה, שהוא לא רק שר פה שירים אלא מביא איתו את כל המסע שהוא עבר עם הפרויקט הזה. לפי מדד מחיאות הכפיים נראה שבהתחלה הקהל התעניין יותר במנות שהגישו לו, אבל לאט לאט, בין "אבינו מלכנו" ל"גשר צר מאוד" וגם ל"שמור על העולם ילד" אפשר היה לראות את השולחנות מצטרפים.

שמחים על הבר

את שלמה בר קיבלו ד'אור והקהל בחום. בר, עם הכיפה הדרוזית המסורתית שלו ועם הדרבוקה, התיישב לצד ד'אור ונתן לידיים להתחיל לדבר מוזיקלית. "אצלנו בכפר טודרא מכניסים

לבית הכנסת וכותבים על לוח של עץ בדבש מאל"ף ועד ת"ו", שרו בר וד'אור - אחד עם קול בס שנדמה שהניקוטין רק עושה לו טוב, והשני עם קול באמת שמיימי. השילוב הזה, שכבר הוכיח את עצמו בצד האותנטי שלו, קיבל עם הנגיעות התפילתיות משמעות נוספת.

לידי אני מזהה אדם מבוגר שהגיע עם אשתו (אני מקווה). האיש בחליפה, האישה עם מחשוף נדיב. על הצלחת, אם אני מזהה נכון, מנות שלא משאירות מקום לספק לגבי הכשרות שלהם. בזווית העין של הבחור אפשר לראות את הלחלוחית מתחילה לרעוד, אולי זה זכרון הילדות, אולי זה הזיכרון מאבא או מאמא. מה שזה לא יהיה, פה טמון היופי בפרויקטים מהסוג הנ"ל. לא, הוא לא יחזור בתשובה מחר בבוקר, ובסוף הערב הצלחת הריקה היתה מספקת כל אמא מרוקאית או פולניה מצוייה, אבל את החיבור הפנימי שלו, ושל רבים אחרים שיושבים בקהל, זה שהואר והוער לרגע על-ידי ד'אור ובר ימשיך להתקיים אצלו. ואני חושב שאין למוזיקה מחמאה גדולה יותר מזו.

• ב-28 בפברואר יופיעו ד'אור ובר ב"זאפה" בתל אביב.