אימוני שדה ומכות חשמל - מחנה גמילה מהרשת

גואו צ'י בן ה‭12-‬ לא הולך לבית הספר. לא שהוא מתפלח, חלילה. גואו צ'י פשוט נמצא רוב היום מאחורי סורגים. כל יום, בשש ועשרים בבוקר, הוא מתעורר לקול שאגות קצינים במדים, וממהר להתייצב למסדר מחוץ לחדר הצפוף שהוא חולק עם חמישה נערים נוספים. את השעות המעטות שמותר לו לבלות בחוץ, בקור המקפיא של החורף הסיני, הוא מעביר בתיזוזים צבאיים. מדי כמה ימים לוקחים אותו לחדר האחות, קושרים אותו למיטה ברצועות גומי ונותנים לו זריקות של סמי הרגעה ושוקים חשמליים. הטלפון הסלולרי שלו

נלקח ממנו, ואת אמא ואבא הוא רואה אחת לשבוע, בנוכחות פסיכולוגים.

גואו צ'י לא נעול במוסד לעבריינים צעירים. הוא נעול במרכז גמילה מיוחד הממוקם בתוך מתקן צבאי בדאשינג, אחד מפרבריה האפרוריים של בייג'ינג. בדאשינג מנסה צוות גדול של חיילים, אחיות ורופאים לגמול אותו בכוח מהרגליו המגונים. לא, הילד לא מכור לסמים. הוא מכור לגלישה באינטרנט ולמשחקי רשת מרובי משתתפים.

גלישה בהפרעה

עבור אלה מאיתנו שמבלים שעות ארוכות ביום בקריאת טוקבקים ומתקשים להעביר שעה מבלי לבדוק מה החברים עושים בפייסבוק, זה נשמע כמו בדיחה גרועה, אבל את הממשלה הסינית זה לא מצחיק.

למעלה מארבעה מיליון סינים צעירים, על-פי נתוני משרד הבריאות הסיני, מכורים לצ'טים, לשוטטות בפורומים ולמשחקי רשת באינטרנט. מספר הגולשים בסין הולך וגדל משנה לשנה בקצב מסחרר: מספר אזרחי המדינה שמשתמשים ברשת זינק בשנה שעברה ב‭41.9-‬ אחוז ועומד כיום על 298 מיליון איש, כרבע מאוכלוסיית סין.

העיתונים המקומיים עמוסים בסיפורי זוועה על צעירים שהתאבדו לאחר שהפסידו במשחקי רשת או מתו מאפיסת כוחות לאחר שלא אכלו ולא שתו כלום לאורך מרתונים מטורפים של גלישה, וגם על צעירים אחרים, כמו חו אנגה בן ה‭22-‬ ממחוז סצ'ואן, שרצח את הוריו בברוטליות לאחר שסירבו לממן את ביקוריו התכופים בקפה-אינטרנט השכונתי שבו נהג לבלות ימים שלמים מול המחשב , ואחר כך התיישב מגואל בדם מול המסך והמשיך לשחק.

לפני כמה חודשים הפכה סין למדינה הראשונה בעולם שהכריזה באופן רשמי על התמכרות לגלישה כעל מחלה קלינית שדורשת טיפול רפואי, ואפילו נתנה לה שם ‭- (Addiction Disorder IAD (Internet -‬ וקבעה לה סימפטומים ברורים שבאים לידי ביטוי בקרב מכורים שלא מקבלים את המנה שלהם: קשיי ריכוז ושינה, מועקה מנטלית ופיזית ותשוקה בלתי נשלטת לחזור למחשב.

האינטרנט - נגע מסוכן לחברה

כל מי שגולש באינטרנט למעלה משש שעות רצוף ולא לצורכי עבודה או לימודים, קבעו מומחים שהוזעקו לסייע לרשויות הבריאות בסין להתמודד עם התופעה, ייחשב מעתה מכור. גואו צ'י בן ה‭,12-‬ על-פי כל הקריטריונים, הוא מקרה קשה במיוחד. כמה שבועות לפני שנגרר בכוח על ידי הוריו למרכז הגמילה בדאשינג היה הילד בעיצומו של מסע גלישה מטורף בין בתי קפהאינטרנט, שבשיאו בילה יותר מעשרים שעות ביממה מול המסך. "פעם בכמה שעות‭,"‬ הוא אומר, "נזכרתי שאני צריך להשתין. עשיתי את זה הכי מהר שיכולתי

ורצתי חזרה למחשב‭."‬

הסיפורים הללו גרמו לוועד הצעיר של המפלגה הקומוניסטית להכריז על ההתמכרות לאינטרנט כ"נגע מסוכן שגורם נזק בלתי הפיך לחברה הסינית" ואחראי לכל דבר אפשרי, מרצח ועד אונס. ובנגע מסוכן, בטח כבר ניחשתם, חייבים לטפל.

המשטרה הסינית קיבלה לגיטימציה להילחם בתופעה בכל הכוח, ולהשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותה: בתי קפה-אינטרנט בכל רחבי המדינה נדרשים להתקין מערכות טכנולוגיות שייאלצו גולשים להיכנס למחשבים עם תעודת הזהות שלהם ועם טביעות אצבע, ומנתקות משתמשים "כבדים" אחרי כמה שעות גלישה. חברות מקומיות ובינלאומיות המפיצות משחקי רשת פופולריים נדרשות להתקין מנגנונים בתוך התוכנות שלהן שחוסמים להם את הגישה לשרתים.

‭1,200‬ דולר, בלי נוף לים

גואו צ'י נמצא עכשיו בידיו של ד"ר טאו ראן, רופא צבאי שהתפרסם בסין כמומחה לגמילה מהירואין ומסמים קשים אחרים, ושפתח ב‭2004-‬ את מרכז הגמילה הממשלתי הראשון במדינה ששם לו למטרה לטפל בצעירים המבלים הרבה יותר מדי זמן מול המחשב.

עם השנים הפך ד"ר טאו לדמות המרכזית ביותר במלחמתה של סין בהתמכרות לאינטרנט, והקליניקה שלו בדאשינג הפכה לאחת המפורסמות והעמוסות ביותר במדינה, שבה נפתחו בינתיים כמה מאות מרכזי גמילה דומים.

למעלה משבעים צעירים בגילאי ‭24-12‬ סגורים בין קירותיה של הקליניקה בכל רגע נתון, נתונים למשטר צבאי קשוח של תרגילי סדר ומשמעת, בהם משחקי חברה, שיחות עם פסיכולוגים וטיפולים בתרופות, בהיפנוזה ובמכות חשמל. רובם יבלו שם חודשיים רצופים, מנותקים מהעולם, עד שישוחררו. הוריהם, ששולחים אותם לקליניקה מכל רחבי המדינה הענקית, משלמים לד"ר טאו כ‭1,200-‬ דולר לחודש, כמעט פי עשרה מהמשכורת הממוצעת בסין, עבור הטיפול, שכולל גם ייעוץ משפחתי צמוד. ד"ר טאו מתגאה בכך שבין מטופליו היו גם שני אזרחים זרים: מיפן ומארצות הברית.

מכורים ל-CounterStrike

רוב החולים המאושפזים אצלו, אומר ד"ר טאו, הם גברים צעירים שמכורים למשחקי רשת מרובי משתתפים כמו "וורלד אוף וורקרפט‭,"‬ ו‭- Counterstrike-‬ משחק יריות סופר-פופולרי בסין. יש גם כמה בנות, שמכורות בעיקר לצ'אטים ולתוכנות מסרים מיידיים כמו ‭,QQ‬ הגרסה הסינית למסנג'ר.

חלק מהמקרים קשים מאוד, וכוללים גם נערים שניסו לחתוך ורידים לאחר שהוריהם סירבו לתת להם דמי כיס למשחקים או להתקין אינטרנט בבית. אבל כולם, בלי יוצא מהכלל, לא מגיעים אליו מרצונם הטוב: הוריהם מביאים אותם בכפייה. כך גם גואו צ'י, שהובל על ידי הוריו אל ד"ר טאו באמצע הלילה מהעיר טאיואן שבמחוז שאנשי, מרחק מאות קילומטרים מבייג'ינג, תוך שהם מספרים לנער שהם לוקחים אותו "לקנות ציוד למחשב‭."‬

הסיבה: חינוך נוקשה

"להורים הסינים לוקח הרבה מאוד זמן להתעורר‭,"‬ נאנח הרופא, "והם גם אלה שנושאים בעיקר האשמה למצב שהילדים שלהם הגיעו אליו‭."‬ התמכרות לאינטרנט, אומר ד"ר טאו, היא לא תופעה סינית ייחודית - אבל אין שום מקום אחר בעולם שבו היקפיה נרחבים כל כך. הסיבה העיקרית, הוא אומר, היא החינוך המסורתי הנוקשה שהצעירים הסינים מקבלים

בבית, הלחץ העצום להצטיין במבחנים והאטימות הרגשית שההורים מצטיינים בה.

"בישראל‭,"‬ טוען הדוקטור, "אם הורה נותן לילד שלו סטירה, מיד אחר כך הוא מלטף אותו ומסביר לו שהוא לא היכה אותו בגלל שהוא ילד רע, אלא בגלל שהוא עשה משהו לא בסדר. פה, בסין, אין דבר כזה. הורים לא מסבירים לילדים כלום. הם לא מדברים איתם. הם לא חושפים רגשות. אין חום, אין אהבה. כל מה שחשוב להם להראות לילד זה שהם אלה שבשליטה. אז הילדים האלה בורחים לעולם הווירטואלי, שם הם אלה ששולטים. אחרים בורחים לשם כי ההורים שלהם לוחצים עליהם כל הזמן להוכיח את עצמם - להצליח במבחנים, להביא את הציונים הכי טובים בכיתה - אחרת הם לא יהיה שווים כלום‭."‬

באופן לא לגמרי מפתיע, חלק גדול מהמטופלים שנמצאים כאן לא לגמרי מבסוטים מהתנאים הקשים, אבל כמו שאומרת יאן ג'י יינג בת ה‭17-‬ מבייג'ינג, שמגלה סימנים קלים של קריז, ונמצאת כרגע בעיצומה של גמילה קשה ממשחק הרשת הקוריאני "אודישן‭,"‬ שבו אוספות נערות כמוה בעלים וירטואליים ומתחרות בצעדי ריקוד: "לפחות יש לנו קצת שקט מההורים‭."‬

"זה רק לטובתכם"

השעה שלוש אחר הצהריים, וברחבת הבטון הגדולה שמחוץ למרכז הגמילה, למרגלותיו של פסל גדול של מאו טסה-טונג, בקור של מינוס שש מעלות, מתזזים שני קציני צבא קשוחים עשרות נערים ונערות בנעלי ספורט אופנתיות ובמדי הסוואה

שגדולים עליהם בכמה מידות.

"זה רק לטובתכם‭"!‬ שואג לעברם אחד הקצינים. בפנים, באחד החדרים הקטנים שבקומה הראשונה, שעל קירותיו מודבק טפט של נוף טרופי קסום ועל רצפתו פזורות מכוניות צעצוע ובובות, יושבת פסיכולוגית ומשוחחת עם אחד הילדים. בחדר שלידה טיפול משפחתי: הוריו של אחד הנערים הגיעו מרחוק כדי לשמוע איך הוא מתקדם.

"הוא השתנה לגמרי‭,"‬ אומרת האם בחיוך של הקלה. "לפני שהוא הגיע לכאן שום דבר חוץ מהמשחק שלו לא עניין אותו‭."‬

"נראה מה יקרה אחרי שהוא יחזור הביתה‭,"‬ ממלמל האב.

התרופות מרגיעות

התרגילים הצבאיים, אומר ד"ר טאו, נועדו לתת לנערים ולנערות המאושפזים משמעת וביטחון עצמי. משחקי החברה השונים, שכוללים הרבה תרגילים של עבודת צוות וריקודים קבוצתיים, נועדו לסייע להם להתחבר לעולם האמיתי וליצור קשרים עם אנשים בשר ודם.

ומה עם הטיפולים התרופתיים ומכות החשמל שעוררו על ד"ר טאו ביקורת קשה בקרב עמיתיו למקצוע? אלה, הוא מתגונן, הם חלק בלתי נפרד מהגמילה. ששים אחוז מהמטופלים, הוא אומר, מגלים סימנים של התמכרות פיזית למשחק, ו"התרופות מרגיעות אותם‭."‬

מי שלא מצליח להירגע, מוזמן לפרוק קצת עצבים בחוץ. בחדר מס' ‭,10‬ שנראה כמו מחסן תחמושת צבאי, מונחים בארגזים עשרות אפודי מגן, קסדות ותת-מקלעים מפלסטיק עם צייני לייזר, שבהם משחקים מדי פעם המטופלים, מחולקים לקבוצות. "זה הרבה יותר כיף מלירות אחד על השני במחשב‭,"‬ אומר הרופא.

70 אחוזי הצלחה

רק שבעים אחוז מהמטופלים, אומר ד"ר טאו בעצב, מצליחים להיגמל. מטופלים רבים חוזרים אליו לסיבוב שני. הוא מטפס אל הקומה השלישית ומצביע על דלת ברזל נעולה. "כאן אנחנו מחזיקים את המקרים הכי קשים‭,"‬ הוא אומר.

"אלה ילדים שהתנתקו לגמרי מהעולם האמיתי ולא משתפים פעולה עם הטיפול. לרובם יש נטיות אובדניות. אנחנו משגיחים עליהם 24 שעות ביממה שלא יפגעו בעצמם. לצערי, מדובר במקרים כמעט אבודים. האינטרנט לקח להם את הנשמה".