למה כדאי לכם לבחור בדן-דן לשלטון?

אמרו לנו שצ'יק צ'ק גומרים הולכים. אבל בעשר בבוקר, שעתיים אחרי שהתחלנו, עוד ישבו תריסר הורים וחיכו שיזמינו אותם פנימה, ולאוצרות האנושיים שלהם, שנדמו זעירים מתמיד, שום דבר לא בער. להיפך. אושר-בן אמנם עשה צעד וחצי לכיוון הדלת בנחישות גדולה, אבל מיד נמלך בדעתו והודיע לאבא שלו שבחיים לא, ונעמד כסלע איתן בפתח חדר האחות, בהצהרה ברורה של סרבן גמור. שום חיסון, חזר ואמר בנחישות, שום חיסון, ולא עזרו כל סיפורי המחלות האיומות והנוראות שיחטוף כשיסרב לדקירה של המשולשת.

כשההפחדה לבשה ממדים מיתיים ואבא של אושר נסחף בתיאורים של נזקי האדמת, הבהירו לו מבטי הממתינים האחרים שהגזים והגיע הזמן לטקטיקה חלופית. אז הוא התעשת, כיחכח ואמר לאושר, מי גבר, אה? מי גבר של אבא'לה?

אבל אושר לא רצה להיות גבר. אושר הביט באביו בפליאה מהולה בחמלה, ואמר - נראה לך שאני גבר? אני? ועיניו הכבויות של האב העידו בו: אכן, פדיחה. האחות קראה לנדקר הבא.

בעוד אושר ואבא שלו מבררים בצד ובשקט את מצב יחסיהם וגבולות הסמכות ההורית, פרצה הפסקת עשר. מיליון וחצי ילדים מאושרים לגמרי מכיתות א‭,'‬ כולל אלה שעוד מעט יבכו אצל האחות, יצאו במרוצה מהיכל הידע, נקבצו סביב אחד הבוגרים, גבוה עם חולצה צהובה ועליה סמיילי ענק, והתחילו לצעוק בקצב, דן-דן המלך, דן-דן לשלטון. ודן-דן נתן לכולם מדבקות קטנות של סמיילי ואפילו הרשה לעצמו לטפוח לכמה מהם על השכם, במין חיבה אדנותית, והורה לשני נבחרים - אושר-בן שברח מחדר האחות והקטנה שלי - לחלק עבורו מדבקות בחצר, והם רצו כנושאי בשורה גדולה: דן-דן, מועמד לתפקיד יו"ר מועצת התלמידים, מכנס אסיפת הסברה. כולם צריכים לבוא. עם המדבקות.

כשהם בטריטוריה שלהם, הם לפעמים עיוורים לגמרי לנוכחותנו. עקבתי בעיניי אחרי הקטנה שהפכה לעסקנית מפלגתית ושידלה שלוש מעמיתותיה להתייצב, והן אכן באו ואיתן עוד עדת ילדים. בהמולה הגדולה - פתאום נשמעו גם משרוקיות ותוף מרים - לא הצלחתי לשמוע מה דן-דן אומר, אבל לילדים זה לא הפריע. לשלטון, צעקו. לשלטון. שמחה ומשולהבת וכאילו ראתה אותי לראשונה, הגיעה הקטנה אליי והסבירה שאין לה זמן לחיסון עכשיו, צריך לעזור לדן-דן. למה?

כי הוא הבטיח, אמרה בעיניים נוצצות, שתהיה קפטריה בביצפר! וגם שיהיה קרקס. עם מתנפחים! ושכל שבוע - בעצם, אולי כל יום? - יהיה יום הפוך שהילדים מגיעים לבית הספר בלילה, את מבינה אמא? בלילה! וגם יהיו ימים שמותר לבוא בפיג'מות. ולמורים יהיו שיעורים!

ואת כל זה דן-דן הבטיח, שאלתי, או שבמקרה, ילדתי, התבלבלה לך תעמולת הבחירות עם ‭35"‬ במאי" של אריך קסטנר שקראנו אתמול?

היא נעלבה. תקעה בי אותו מבט שאושר נעץ באביו, רק להפך: נראה לך שאני לא מבדילה בין ספרים לבין ביצפר, ואישרה: את כל זה דן-דן יעשה אם הוא יהיה במועצת תלמידים! הוא אמר!

הבטתי בדן-דן וראיתי מהי כריזמה. הוא הרבה לחייך, הוא היה משוכנע במילותיו והוא הסביר בפירוט בדיוק איזה קרקס יבוא לבית הספר ושיהיו שם בעלי חיים אבל יתייחסו אליהם יפה. לקטן אחד, שלא לגמרי הבין, אמר שקפטריה זה כמו מקדונלד'ס בדיוק אבל בתוך בית הספר ויהיה דבר כזה, באמת. הוא לא היה צריך להתאמץ יותר מדי כדי לשכנע: עצם העובדה שירד אל העם, אל הקטנים, והיה מוכן להתייחס אליהם כאל שווים לו - הספיקה כדי שיבטיחו לו את קולותיהם. ליתר ביטחון חילק פתקים עם שמו מודפס בגדול, כדי שאלה שעדיין מסתבכים עם האותיות לא יתבלבלו. ותזכרו: קרקס, אמר להם.

כמוני, גם אבא של אושר התרכז באסיפת הבחירות של דן-דן, אבל בעוד אני חושבת איך להסביר את ההבדל בין ההבטחות הנהדרות של דן-דן לבין אפרוריותה של המציאות, או במילים אחרות - מהו ספין וכיצד נזהרים ממנו, אבא של אושר ניגש לדן-דן והמתיק עימו סוד. אין בעיה, חייך המועמד ואמר, יאללה אושר, עכשיו חיסון? ושניהם נעלמו בחדר האחות וחזרו כמנצחים. צ'יק צ'ק. מי גבר של אבא, המה מולידו של אושר בתחושת הקלה. מי, מי, וכל הכבוד דן-דן, כל הכבוד.

זה בסדר, אמר המועמד המוביל ורץ לכיתה שלו. וזה לא היה הזמן הנכון להסביר לקטנה כמה עצום הפער בין מה שיבטיחו לה מועמדיה לבין מה שיקרה לה אחרי הבחירות בעולמות השונים שבהם תפסע ותרוץ ותיתקע כמו כולם, כי פתאום הבנתי משהו. באיחור גדול מאוד, לימד אותי אבא של אושר שיעור: באמת לא חשוב מה הם מבטיחים, כל עוד אפשר להיעזר בהם כדי לפתור בעיה קטנה-גדולה בדרך לבחירות בתמורה לקול המובטח.

כאילו שמעה את מחשבותיי, הודיעה הקטנה שגם היא נכנסת לחיסון רק עם דן-דן, כי למה לאושר מגיע ולה לא? לא פייר. אבל בעולם האמיתי, שבו דן-דן כבר ישב לבטח בכיתתו וציית לכוחות גדולים ממנו, אי אפשר היה לשחרר אותו מהשיעור לטובת הפגנת כריזמה.

כשדקרו אותה, כשטמנה את ראשה בחזי, קצת מבוישת וקצת נעלבת וקצת מפוחדת-בדיעבד, חיבקתי אותה חזק חזק והיא לחשה, תיזהרי, שלא תתקמט המדבקה של דן-דן.