משבר המים: החקלאות - קורבן או בזבזן?
ועדת החקירה לניהול משק המים מנהלת את דיוניה וזימנה כבר מספר רב של עדים מתחומים שונים. מחר (ג') צפויים להעיד בפני הוועדה שניים: שר החקלאות שלום שמחון ושר התשתיות הלאומיות בנימין (פואד) בן אליעזר, האחראי בין היתר על רשות המים.
השניים מצויים במובן מסויים משני צידי המתרס: החקלאים טוענים כי משבר המים פוגע בהם אנושות, וכל קיצוץ שדורשת מהם רשות המים במכסות הוא מכת מוות לענפים שלמים, ופגיעה חמורה ביכולתם של אלפים להתפרנס. הם טוענים להגנתם כי הם "אלופי העולם" בניצול מי קולחין להשקייה, ושהמדינה היא זו שאינה מאפשרת להקים עוד מאגרי קולחין, או להניח תשתיות להעברת מי הקולחין מהמרכז לשדות בדרום. הם גם טוענים כי הם מזמן כבר אינם צרכן המים הגדול במדינה, וה"כבוד" נופל בחלקם של הצרכנים בערים.
מנגד יש מי שסבור שהחקלאים, שהפעילו בשנים עברו לובי חזק על מנהלי משק המים, נהנים ממים במחירים מסובסדים ולכן מבזבזים אותם בשמחה - בעוד שכל האחרים נקראים להתקלח מהר. יש אפילו טענות לפיהן החקלאים מזרימים מים לשווא רק כדי שלא ישללו מהם את ההקצאות.
לא פעם טוענים נגדם כי בשל מחירי המים הזולים, הם ממשיכים לגדל גידולים שצורכים הרבה מים, ולו מחיר המים הנדרש מהם היה אחר, לא היה כלכלי לגדלם בארץ. למעשה מאשימים את החקלאים ביצוא מים ובייבוש המדינה מטעמים כלכליים, משום שאת מרבית הפרחים והכותנה שהם מגדלים הם מייעדים ליצוא, בעוד שהדבר לא באמת כלכלי ומשתלם. לכן אולי בעצם טוב שתוכניות החירום מציעות לשוב ולקצץ במכסות המים השפירים לחקלאים
מי צודק? תגידו אתם:
