מי צריך כל כך הרבה נשים בכנסת?

כשבדקנו מי הנשים ברשימות השונות, מה עשו הוותיקות שבהן ומה בכוונתן לעשות למעננו בכנסת הנוכחית, גילינו שני דברים מעניינים:

דווקא שלושת חברות הכנסת שפעלו ללא לאות והשיגו הישגים משמעותיים למען הנשים, לא יכהנו בכנסת ה-18 (זהבה גלאון ממרצ, נדיה חילו מהעבודה, ועמירה דותן מקדימה). בדו"ח קידום השוויון המגדרי לכנסת ה-17 , שערכה שדולת הנשים בישראל מצאנו נתון מעניין נוסף: את מספר החוקים הגבוה ביותר שעברו בכנסת למען נשים, העביר דווקא גבר - ח"כ גדעון סער מהליכוד. גם חברי המפלגות הדתיות והחרדיות, גברים כולם בכנסת הקודמת והנוכחית כאחד, הגישו הצעות חוק, הצעות לסדר היום ושאילתות באחוזים גבוהים יותר משל עמיתותיהן הנשים במפלגות השונות. חברת הכנסת שלי יחימוביץ' (העבודה), שזו תהיה הקדנציה השנייה שלה בכנסת, היא שיאנית הגשת השאילתות המגדריות בכנסת ה-17, ואחריה ח"כ אלי אפללו וח"כ יואל חסון, שניהם ממפלגת קדימה.

עוד עולה מן הדו"ח כי 12 אחוזים מתוך החוקים שעברו בכנסת בהצעות חוק פרטיות, הינם חוקים מגדריים. ביניהם: איסורי פיטורי עובדת במהלך תקופת טיפולי פוריות לקראת הילד הראשון או השני, חוק יחסי ממון, הארכת חופשת הלידה מ-12 ל- 14 שבועות ועוד.

"גדעון סער הוא איש חכם ורב זכויות. כשהליכוד קיבל על עצמו את הוועדה לקידום האישה הוא הצהיר שכעורך דין, הוא מאמין בחקיקה למען נשים בעמדות כוח, השפעה ומנהיגות, ובחר להתבלט בתור יו"ר הוועדה ולהוביל מהלכים חשובים וטובים.

בכל אופן, נשים הן לא מקשה אחת, אנחנו לא סקטור. אנחנו רוצות לקדם נושאי ביטחון, כלכלה, חינוך וספורט ועם זה יש לנו אחריות נוספת כי בכל הנושאים שדיברנו עליהם כרגע יש קיפוח כלפי נשים".

"מזמן הורדתי את רמת הציפיות, כי כגודל הציפיות כך גודל האכזבות. במקום זאת אני הולכת בדרך אחרת. הדרך שלי היא דרך שכנוע ורישות (נטוורקינג) בין נשים, להסביר שאם אנחנו לא נדאג בחקיקה להיטיב עם עצמנו, בנותינו ונכדותינו, אף אחד מהגברים לא יעשה את זה עבורנו. ואם לאוצר יש בעיה כבר 15 שנים עם החוק להכרת הוצאות מטפלת, ולעומת זאת אין לו בעיות תקציביות בענייני ביטחון, אסור לנו להרפות. אני חושבת שגם אם לא כל חברות הכנסת מסכימות במאה אחוז שהחוק חשוב זה לא צריך למנוע מהן לשתף פעולה למען כלל ציבור הנשים וזה מה שצריך ללמד אותן. יש להן כובע אחד בו הן משרתות את הציבור כל הזמן וכובע שני שבו הן משרתות את ציבור הנשים כי לנשים תמיד יש צרכים נוספים. לא מיוחדים - נוספים".

"התפנית הגדולה חלה בציפי לבני בחודשיים האחרונים שלפני הבחירות. בזמן המלחמה היא ישבה כשווה בין שווים בשלישיה המובילה, לקחה חלק באחריות על כל מה שקרה באותם ימים. כשהסתיימה המלחמה, שני שותפיה, באופן שווה, החליטו למדר אותה ויצאו בהצהרות שהיא לא עשתה ולא הייתה שותפה. זה היה הרגע שבו היא הבינה שלכל אחת מאיתנו שמטפסת בסולם, עם כל היכולות האקרובטיות, יהיה מישהו שינסה לעצור אותה. מהנקודה הזאת היא נפתחה להקשיב לנשים, לנושאים המגדריים שמדברים על נשים מצליחות שמתמודדות ומגיעות לאותה תקרה, ופה חל המהפך שהצליח להשיג הרבה אמפתיה של נשים אליה. שדולת הנשים עשתה מספר פניות לציפי לבני בנושאי קידום נשים ולא הצלחנו להגיע אליה ולכן אני מבינה את הכעס, האכזבה ואי שביעות הרצון של ארגוני נשים ממנה. מאידך אני אומרת שיותר טוב מאוחר מאשר בכלל לא, בחודש וחצי האחרונים היא כן הבינה שיש כאן סוגיה מגדרית, שהיא צריכה להתגייס למען נשים. בזכותה הנושא המגדרי עלה על סדר היום והוא לעולם לא יחזור אחורנית יותר.

העובדה שהיא ניצחה מהווה מסר מאוד חשוב לנשים להיות חזקות, אמיצות ולהאמין ולגייס את כל הכוחות שלנו בשביל להגיע למדרגה האחרונה, כולל לספוג השפלות ובכל זאת להישאר בן אדם ומודל לחיקוי לנשים אחרות. המשמעות של זה היא שבפעם הבאה תהיינה עוד יותר נשים בכנסת ואינשאללה מי יודע אולי תהיינה יותר משתי מועמדות לראשות הממשלה במשך 40 שנה ויותר מ 30 נשים מועמדות לרשויות מקומיות".