כך תהפוך לאבא בגיל 13

למען האמת, תמיד היתה לי חולשה לבריטים. מילדות הייתי פריק של התרבות שהזרימה הממלכה המאוחדת בעורקי הציוניים – זיגי סטארדאסט, המלט, מונטי פייטון וסרג'נט פפר עוררו בי תמיד קינאה נוכח עוצמתו ויצירתיותו של המוח הבריטי.

עם זאת, המוצר האחרון שהגיע מעמיתינו האנגלים מהווה... אם ננהג באיפוק בריטי... סטייה מסוימת מרצף השפע האינטלקטואלי הזה. ואם ננקוט לשון ערסית ומתלהמת, מדובר במפגן תועבה שמצוי על הגבול הארור שבין טמטום לפשע.

אלפי פאטן, האבא בן ה-13, אם לא הבנתם.

השאלות התקשורתיות סביב מקרים שכאלו תמיד משעממות אותי. מי עשה? כמה עשו? באילו תנוחות? איפה היו ההורים? איך לא קלטו שהילדה מפתחת ארגז קדמי חשוד? שאלות רייטינג שסובבות סביב כמה גיבורי אירוע טראגיים, סתומים וחסרי אחריות. ההמולה הזו תדעך, ואז אולי יעלו שאלות אחרות. אולי.

אסור לדבר על מין בבי"ס

מה נוכל ללמוד אנחנו, הורים של ארץ הקודש, ממעלליהם של הטינאייג'רים שמעבר לתעלה? אז קודם כל משהו לגבי התופעה הזו של הריונות בני נוער. הלכתי לספרות המחקרית בנושא. הקלדתי במנוע החיפוש "הריונות בני נוער". מה אתם יודעים? עשרת המחקרים הראשונים שעלו נערכו בבריטניה (ולא בארה"ב, המקור הגדול יותר של מחקרים פסיכולוגיים בכל קנה מידה). אז מה העלו כל אותם חוקרים מודאגים בחכתם?

ראשית, לחץ חברתי של קבוצת המתבגרים להתנסות מינית משמש כנראה כגורם מדרבן בהפרייה חסרת האבחנה הזו. עד כאן זה לא חדש. זו תופעה שמוכרת גם במתחם המשתרע בין אילת למטולה, אבל הבריטים מוסיפים פה אלמנט נוסף, שמרני וכנראה בעל אופי הרסני – רוב העיתונים המובילים בבריטניה מתייחסים באופן שלילי וביקורתי לתכניות לחינוך מיני המוצעות בבתי הספר. אתם קולטים מה קורה פה? לחץ של החבר'ה להשתולל בין הסדינים מצד אחד, והכחשת בת יענה של מוקדי הכוח הציבוריים מצד שני, מולידים את התופעה הזו, ותורמים זרע משלהם ללידת בנו חסר המזל של אלפי הפיצפון.

שנית – ולא איש בשורות אני כאן – באופן צפוי למדי שני גורמים מקפיצים את הסיכון ללידות בגיל העשרה. אל תפתחו ציפיות, קוראים יקרים, שני הגורמים שיפורטו לא ממש יגלו לכם את אמריקה (או בריטניה), אבל הם נותנים תמיכה סטטיסטית לשתי אמיתות חיים כאובות.

בראש ובראשונה, עוני מעלה את הסיכוי ללידות נעורים. האם מדובר במחסור הכלכלי לכשעצמו או בכל התחלואים והמצוקות שעוני גורר איתו בזנב? ובכן הגורם השני – והמאוד לא מפתיע – שמגביר את הסיכון לתופעה הינו השגחה הורית ירודה. איכפתיות קלוקלת, בלשון בוטה (מישהו אמר עמוס רולידר?).

תודה לאל שאצלנו הילדים מקפידים על מינון מתון של התנהגות מינית וצריכת סמים ואלכוהול, השבח לבורא עולם על כך שהם מושגחים היטב בידי הוריהם ולעולם אינם שבים אל הבית לאחר שקיעת השמש ותהילה גדולה מכל לשוכן במרומים בעיקר על כך שהם קשובים לצו פינו ולא יערערו על סמכותנו בשום צורה.

כמה קל להיות הורה

הורות מוקדמת היא חוויה שפוצעת גם את ההורים הצעירים באופן המוחשי ביותר. מחקר שנערך בנובמבר האחרון העלה שהריונות של בני נוער מהווים גורם המעלה את הסיכון להתאבדות של מתבגרים. איפה נערך המחקר הזה? אה, כן בבריטניה.

אני מביט באלפי ובאלפי ג'וניור, מעיין בממצאים, ולבי חמוץ ומודאג מכמה סיבות. קודם כל, צריך להבין שלהפוך להורה זו משימה פשוטה מאין כמוה, לפחות ברמה הביולוגית. כל מה שצריך זה שני בני נוער מאותגרים הורמונאלית, טיפ טיפונת ידע בסיסי על מה נכנס איפה (להשיג בכל אתר אינטרנט שלישי), פלוס צרור מבוגרים שמסתכל לצד השני, מינוס אמצעי מניעה וקיבלנו לחמניה בתנור.

הנגישות המוטרפת של התכנים המיניים ואופציות תקשורת בין אישיות, הקלות הטכנולוגית שבה אפשר להפיק את הפרוייקט, והלגיטימציה הגורפת להחצנה מינית גלויה וסמויה בפריים טיים (שימו לב למפגן הציצים-שרירים-תחת שנקרא לעיתים בטעות בערוץ 10 בשם "הישרדות"), כל אלה יקלו עד מאוד על משימת הרבייה של נערים גם מעבר לים וגם בארץ הקודש.

אבל זו בדיוק "תודעת הכפתורים" שאני ועמיתי מקוננים עליה – היכולת הטכנית שלך לבצע משהו לא אומרת שהוא ראוי. גם הקלות והמהירות שבה אתה יכול לספק את הצורך לא תהפוך אותו ליותר "בסדר".

להיות אבא או אמא זו מדרגה בסולם החיים שאתה אמור לטפס עליה כשהדימוי העצמי שלך כבר הגיע לרמות יציבות סבירות. זו דרישת סף, שאין איש אוכף אותה, ולמען ההגינות - לא נראה לי שאיש יוכל לאכוף אותה. אדם בעל זהות עצמית מגובשת והערכה עצמית חיובית יוכל ביתר קלות לפנות את מרכז הבמה לטובת בן אנוש קטן וחסר ישע ויוכל להתמקד בו עם מינימום תחושת "שתו לי אכלו לי".

וכאן שוב נועצים המחקרים תובנה מדממת: דימוי עצמי שפוף וציפיות חיים ירודות מאפיינים אחוזים ניכרים מבני הנוער שהופכים להורים טרום-טרום זמנם. אותו אלפי בן ה-13 אולי בקי בהילכות הסדינים, אבל לפחות על פי דיווחי הצהובונים, השכלתו הפיננסית שואפת למספר שנמוך משמעותית מן האפס. הצורך של המתבגר הממוצע להטביע חותם ולהשיג הישג אמור למצוא את ביטויו הנורמלי בהתגברות על תסכול – הוצאת רישיון נהיגה, פיתוח שרירים, שליטה בנגינה בגיטרה או אפילו הצטיינות בבית ספר, רחמנא ליצלן. השאיפה לסמן את עצמך בעולם מסוכן לה שתמצא את ביטויה בזיונים.

• גיל ונטורה הוא אבא לשניים, פסיכולוג, מעביר קורסים והרצאות בנושאי הורות ובנושא החשיבה היצירתית, יועץ קריירה ומאמן חשיבה, מרצה לפסיכולוגיה התפתחותית ואחראי ארצי על קורס אינטליגנציה אנושית באוניברסיטה הפתוחה.
  

• לכל הטורים של גיל ונטורה.